אנשי האוהלים יראו לנו את הדרך

יש צורך באנשים חדשים, בעלי אחריות סביבתית וחברתית, היודעים לצפות צעד אחד קדימה ומחזיקים בעקרונות של אנשי האוהלים

רחלי תדהר-קנר | 24/7/2011 12:17

תגיות: מחאת הדיור,מאבק סביבתי,התנועה הירוקה

אחד המאבקים המוצלחים ביותר של התנועה הסביבתית בישראל בעשור הקודם עסק בשמירת חופים ציבוריים פתוחים, לטובת כולנו. סיסמת המאבק – "חוף הים אינו נדל'ן" - ביטאה אמת פשוטה עבור רובו הגדול של הציבור. הפיכת חופי הים הציבוריים למרינות, דירות יוקרה, נופש ומגורים וחופים בתשלום, נגדה את השכל הציבורי הישר, שכיוון לטובת הכלל.

ניתן להניח שאמירה כזו תפתיע אותנו ביחס לדירות מגורים. השכל הישראלי הישר הורגל בשנים האחרונות לכך שהכל סחיר ומחיר. המרחב הציבורי שלנו הפך למרחב פרסומי, קניוני ומתומחר. ערכים של תרבות, משפחתיות, קהילתיות, פנאי, שיחה ואהבה, הופרטו למטבע עובר לסוחר.

במסגרת ההגיון הזה הפכו דירות להשקעה שם מכובס לדירות למיקסום רווחים. כל דירה הפכה לשלוש וארבע יחידות דיור, וכל מרתף וסטודיו הפכו לחלל להשכרה. כל אילו פוגעים בערך פשוט- דירת מגורים איננה מותרות, אלא מרכיב בסיסי והכרחי של הזכות לחיים בכבוד.

תשלום של למעלה מחצי מההכנסה הפנויה לטובת קורת גג הנו עוול המעיד על סדרי עדיפויות חברתיים מעוותים. רוצים אזרחים לרכוש ולהשכיר דירות? מצוין. ישלמו נא מס משמעותי על דירה שניה ושלישית. רווחי המס יועברו לעידוד בניה להשכרה ומודלים להשכרה בדמי מפתח, שיצננו את מחירי ההשכרה. ממשלת ישראל חייבת להפסיק לעודד צבירת הון, על חשבון רמיסת זכויות אנוש יסודיות.

ללא דלתות

אין זה משנה אם מדובר במדינת תל אביב של חלב ודבש או במדינת החסות של רמת חובב. הכלכלה אינה מבחינה בין שם לכאן, היא כלכלה אחת. אותו עקרון - כאשר הוא בא לביטוי עם הזכות לחינוך הולם, בריאות נאותה ונגישות תחבורתית למוקדי תעסוקה - רלוונטי גם לפריפריה, המצטיירת כפתרון למאכלסים את מאהל רוטשילד. המחאה כאן תוביל לתזוזה שם. מצוקת הדיור של צעירים כאן, תכריח למצוא פתרונות תעסוקה וחינוך שם. תנועת המחאה כאן תעודד הפסקת העברת הפסולת לשם. רק טיפול מערכתי ועמוק בחולאיה של כלכלה שאיננה פועלת לטובת האזרחים, יכול להביא לשינוי. רק פתרון ערכי, הרואה אותנו כיותר מאוסף צרכנים ונגזר מכך שמגורים אינם נדל'ן, יסיים את מאבק האהלים באופן משביע

רצון.

ובינתיים, באוהלים ברחבי הארץ נולדת תנועה חדשה, "תנועת אנשי האוהלים", העוברת מפינוק לחירות. זוהי יציאת תל אביב - אנשים עוזבים את בתיהם, את עבדות השכירות, ועוברים לגור במשכנות ארעיים – אוהלים. הם לא עומדים לעזוב את הארץ המובטחת כי אין להם לאן לעזוב, אז הם פשוט יושבים באוהלים.

ביהדות, 40 שנות נדודים באוהלים במדבר תוארו כתקופה של התבגרות, זמן בו העם שינה את פניו ואת תפיסתו מעבדים לציבור חופשי. גם הישיבה החדשה באוהלים היא הזדמנות ליצור שינוי, להשתחרר מכבלי ההון ולהראות כי להמון הדומם יש קול. ההמון החופשי דורש את זכויותיו. זוהי הזדמנות לאמץ עקרונות חדשים כאשר נצא שוב מהאוהלים – ביום מן הימים:

חסל סופרטאנקרים: סוף עידן הנדודים הוא גם סוף עידן האותות והמופתים. העם הבוגר כבר אינו נזקק לעמודי עשן מסתוריים שיובילו אותו. הוא גם אינו זקוק לקוסמים שישלפו פתרונות קסם מהשרוול. לא נצהל למראה סופרטאנקר שבא להושיע אותנו מהשמיים, ולא נברך על ועדות מחטף שמבטיחות לנו הפחתות מחירים מהירות, כשבצד שני הן מוכרות את המשאבים החופשיים האחרונים לבעלי הון מסתוריים.

ללא דלתות: וקירות האוהלים דקים הם. קשה להסתיר דברים האחד משכנו. גם באוהל קבלת ההחלטות אין דלת, והתהליך פתוח לכולם. כל המתעניין יוכל להגיע, לשמוע, ובמקרה הצורך להתערב ולהשמיע את דברו. הדברים יישמרו גם כשנצא מהאוהלים. כאשר מחליטים על הקמת בניין רב קומות באמצע הר – כולם ידעו מי מקבל דירה באותו הבניין. כאשר יוחלט על סגירת הייבוא למוצרים, יוכל כל אדם לצפות בנתוני הייבוא והרווח של השחקנים בשוק. האינטרנט יחליף הפתיחות של המאהל הקטן.

שוויון: אוהל הוא אוהל. גם אם השטח מעט גדול יותר, גם אם הריהוט מעט מרופד ומבריק יותר. המרחק בין העשיר ביותר לעני ביותר קטן.

אין צורך לעבור לגור באוהלים, אין צורך לחיות בסגפנות. תהליך ההתבגרות של החברה מתרחש גם כך. אנו עומדים כבר בעיצומו - פחות כח לחברות, פחות השפעה של הון ויותר כפיפות לרצון הרוב. עם זאת, כדי להמשיך את התהליך בטווח הארוך יש צורך גם בשינוי ארגוני של הלך המחשבה במסדרונות הממשלה ובמליאת הכנסת. יש צורך באנשים חדשים, בעלי אחריות סביבתית וחברתית, היודעים לצפות צעד אחד קדימה ומחזיקים בעקרונות הנכונים של אנשי האוהלים.

הכותבת, רחלי תדהר-קנר, יו"ר משותפת - מפלגת "התנועה הירוקה"