יונה אברושמי: בזכותי השמאל הישראלי נעלם
בראיון ראשון מאז שחרורו מהכלא, למוסף סופשבוע של מעריב, חושף רוצחו של אמיל גרינצווייג את דעותיו: "אנשים רוצים לנשק לי את הידיים"
אלה, טען, התלהמו יתר על המידה ויצרו את אווירת ההסתה שדחפה אותו להשליך את הרימון. עכשיו, חופשי מכבלי המאסר ובלי מוראה של ועדת השחרורים, אברושמי בן ה-53 מדבר אחרת.
בראיון שיתפרסם ביום שישי הקרוב ב"סופשבוע", הראשון מאז השתחרר מהכלא לפני חצי שנה, מתפאר אברושמי: "אני אחד האנשים שבזכותם השמאל הישראלי נעלם, שמי רשום בדפי ההיסטוריה. אולי לא רשום בגדול, אבל עדיין רשום.
"אין יותר שלום עכשיו, אף אחד לא שומע עליהם. אין שמאל בישראל. בעקבות המעשה שלי הרבה אנשים הבינו מי זה השמאל הישראלי".
היית עושה את המעשה הזה שוב?
"למה לי לפגוע בשמאלנים. הם במילא לא קיימים יותר. בשביל מה שאני אטריח את עצמי לפגוע בהם".
אברושמי, שמתגורר כיום בבית נטוש שאליו פלש בשכונת התקווה בתל אביב, בלי חשמל ובלי טלפון, שקל להצטרף השבוע למחאת האוהלים בשדרות רוטשילד. בראיון הוא מספר על ההחלטה להשליך את הרימון על מפגיני שלום עכשיו במהלך ההפגנה המפורסמת ברחובות ירושלים נגד מלחמת לבנון הראשונה.
"זה היה מעשה מזרחי", הוא אומר. "שימי לב שאין שמאלנים מזרחים. טלי פחימה כזאת יש רק אחת, רוב השמאלנים הם אשכנזים. חשבתי על זה הרבה זמן מראש. לא אהבתי את השמאלנים, חשבתי שהם משתפי פעולה ובוגדים. עבדתי בהתנחלות ואלה היו הדיעות ששמעתי סביבי. לא התכוונתי להרוג. הרימון הוא כזה שמתפוצץ לחתיכות גדולות, אבל רימונים לא הורגים,
בפברואר 1995 קצב הנשיא עזר ויצמן את עונשו ל-27 שנים. ארבע פעמים פנה אברושמי אל ועדת השחרורים בניסיון לקצר את עונשו בשליש, ובכל פעם נדחה. פרקליטות המדינה שבה וטענה ששחרור מוקדם של רוצחו של אמיל גרינצווייג יפגע באמון הציבור במערכת המשפט וכי אברושמי עדיין מהווה סכנה לציבור.
"אני הפגנתי בשביל אריק שרון, כדי לעזור לו", אומר היום אברושמי, "אבל כשאני הייתי צריך עזרה ממנו, הוא לא עזר לי. אריק שרון בגד בי, בעקרונות שלו ובאנשים שאהבו אותו. בגלל העוול שהוא עשה, קרה לו מה שקרה. דווקא יצחק רבין שבא מהשמאל פעל לכך שעונש המאסר שלי יוקצב".
בסוף חודש ינואר השנה אברושמי השתחרר מכלא רימונים בשרון. צלמים ועיתונאים רבים עטו עליו כשיצא משערי בית הסוהר, אך הוא סירב לומר מילה, הסיט בכוח את המצלמות ואף ניסה לסטור לצלמים שהתקרבו לעברו. מאז שתק. עכשיו הוא מרגיש חופשי לומר את אשר על לבו. הוא מתגאה במיוחד בהערכה שהוא זוכה לה, לדבריו, בכל מקום אליו הוא מגיע.
"אנשים ברחוב רוצים לנשק לי את שתי הידיים, את היד שפתחה את הנצרה ואת היד שזרקה את הרימון. אני מסתובב בבתי כנסת בכל הארץ, אצל חברים ומכרים, ובכל מקום נתקל באהדה. אפילו אשכנזים אומרים לי כל הכבוד, אנחנו מעריכים אותך".
עד רצח רבין נחשב אברושמי לרוצח הפוליטי הגדול ביותר שהיה כאן, יגאל עמיר נטל ממנו את התואר. "איך אפשר להשוות בין מה שאני עשיתי לבין מה שהוא עשה. אני לא הייתי מעז לרצוח ראש ממשלה. וחוץ מזה, רבין בכלל לא היה שמאלני".
הראיון המלא ביום שישי במוסף סופשבוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם