"הרוצח אמר: 'אקח אתכם למקום בטוח'"
כשבוע לאחר הטבח במחנה הנוער באי יוטויה שבנורבגיה, פורסמו עדויותיהם של שלושה מהניצולים: "כשהירי התחיל חשבתי שזו בדיחה"
"כששמעתי את היריות, חשבתי שזו בדיחה, אז פשוט ישבתי שם כשכולם רצו לחלונות", סיפרה האחות הצעירה, האנה ברזינגי בת ה-17. "כולם שכבו עם הידיים על הראש. אני וחברה שלי קמנו והלכתי לחלון, ואז ראיתי איש. שיער בלונדיני, עיניים כחולות, עם אוזניות לאייפוד ואטמי אוזניים, והיה לו רובה גדול, אני חושבת.
"שאלתי 'מה לעזאזל אתה עושה?'... הוא אמר לי: 'אני שוטר, ואני אקח אתכם למקום בטוח, אני צריך לאסוף את כולכם כך שיהיה לי קל יותר להגן עליכם'. כשהוא אמר את זה, מישהו רץ החוצה, והוא פשוט לקח את הרובה וירה בו".
"הוא דיבר כאילו הוא רגוע לגמרי, ואחרי שהוא ירה באדם ההוא, הוא רק הסתובב בשקט והביט בי. הייתי בהלם ופשוט תפסתי את היד של החברה שלי ומשכתי אותה למטה. ואז שמעתי את הירי בא מבפנים, הוא נכנס לתוך הבית. ואני ברחתי. אנשים נפלו, לאף אחד לא היה אכפת, הם פשוט רצו כדי להציל את חייהם".
"גיליתי ששני חברים שלי מתו, אבל אני מרגישה כל כך ריקה מבפנים... כשאני פוגשת חברים הם מצפים שאבכה, אבל אני לא מרגישה שהדמעות שם... אני לא יודעת למה אני מרגישה ריקנות כזו, אבל אני מחכה שהתגובה תגיע... אני מחייכת כמו פעם, כשאני מרגישה כאילו אני רוצה לחייך. אבל כשאנשים מחייכים אלי אני לא באמת רוצה לחייך, כי זה מרגיש כאילו הם מפגינים אהדה, אבל אני לא רוצה אותה. אני יודעת מה עברתי, אבל הם רק מזייפים חיוך כדי לשמח אותי".
אחותה של האנה, הג'ין בת ה-19, סיפרה: "אני זוכרת שהייתי בטלפון עם אחותי והודעתי לה על (הפיגוע ב)אוסלו, וכשהיא ניתקה התחיל הירי. חשבתי שזו הייתה רק בדיחה, שמישהו פשוט משחק עם בלונים או משהו. אבל אז כמה אנשים רצו אל החדר הקטן שבו הייתי, בוכים וצועקים 'יש בחוץ מישהו שיורה באנשים'. הירי הלך והתקרב, ואז הבנתי שזה רציני".
"הלכתי לאולם לחפש את אחי ואחותי, אבל לא מצאתי אותם. הנחתי שהם התחבאו במקום בטוח, ושגם אני צריכה לעשות את זה. אז רצתי לשירותים הסמוכים ונכנסתי פנימה, היו שם שני אנשים, ביקשתי להתחבא אתם והם הסכימו. אורחת מאוגנדה גם נכנסה פנימה, היא התיישבה על הרצפה כי היא הייתה בהריון.
"סגרנו את הדלת, ישבנו שם וניסינו להיות בשקט ולא לזוז, ואמרנו אחד לשני שיהיה בסדר, יבואו לעזור לנו, המשטרה תגיע. ואז התחלתי לקבל הודעות טקסט מכל מי שהכרתי או לא הכרתי, 'את ביוטויה?', 'מה אתך?'. שני חברים סיפרו לי מה קורה בחוץ, וכך גיליתי שהמשטרה מגיעה, שהמסוקים בדרך, ויכולתי להרגיע את האחרים".
"הרבה
האח דנה, בן ה-21: "הם (ההרוגים) היו אנשים נהדרים, האנשים הכי טובים שיכולת להכיר. לא היה להם אכפת אם היית לבן, שחור, צהוב או מה שלא תהיה. כשהסתכלו עליך, הם הסתכלו עליך כעל אדם... מילים לא יכולות לתאר אותם... אני לא יודע אם אי פעם אחזור להיות אותו אדם שהייתי. אני לא חושב שזה יקרה".
מוקדם יותר פורסם כי אנדרס ברייוויק, שהודה בביצוע הטבח ביוטויה והפגיעו באוסלו זמן קצר לפני כן, בחן בעבר מטרות נוספות הקשורות בממשלה ומפלגת הלייבור. לדברי חוקריו, ברייוויק שאל כמה בני אדם נהרגו על האי, ו"לא הפגין כל רגש" כאשר ענו לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם