התחממות כדוה"א? השרב לא משכנע את האמריקאים
הטמפרטורות בארצות הברית שוברות שיאים. אבל לרבים מתושבי המדינה קל להמשיך ולעצום עיניים, בכל הקשור להתחממות הגלובלית. מבחינתם, זו תופעה שלא קיימת בכלל, או בעיה מארץ רחוקה. פעולה אמיתית כדי להיערך לשינויי האקלים? אולי רק אחרי עוד גל חום קיצוני
החודש האחרון היה כאמור חם במיוחד. לדוגמה, ב-1,564 ערים וישובים נשבר שיא הטמפרטורות היומי. צריך להבין שבשל גל החום, יש מקומות מסוימים שהשיא הזה נשבר במשך מספר פעמים באותו שבוע – בוילמינגטון, דלאוור לדוגמה, עד לפני שבוע השיא עמד על 35 מעלות צלזיוס ובשבוע האחרון הוא נשבר מספר פעמים וכעת עומד על 39 מעלות. ברמת הטמפרטורה הממוצעת החודשית נשברו 72 שיאים במקומות שונים, כשהשיא שייך לוולינגטון, טקסס עם 45 מעלות צלזיוס.
כדרכם של מספרים וסטטיסטיקות גם הנתונים הללו ניתנים למניפולציה ולפרשנות רחבה וזו אכן ניתנה בשפע, תוך התאמה בדרך כלל לדעותיו של הכותב או הפרשן. ראש ליבמו, שדר הרדיו הימני, טען כי "אין בכלל שבירה של שיאי טמפרטורות", וכי כלי התקשורת שמדווחים עליהם פשוט משקרים בכדי לקדם אג'נדה פוליטית ליברלית. גם רשת פוקס מיהרה
האשמה נוספת ומשעשעת משהו של לימבו היתה כי התקשורת מנפחת את גל החום לצרכיה הפוליטיים באמצעות שימוש במדד עומס החום, המשקלל גם גורמים כמו לחות ומהירות רוח, במקום ציון הטמפרטורה בלבד. בתשובה לכך אפשר לצטט את כריסטופר וקארו, דובר מרכז החיזוי השירות המטרולוגי הלאומי שאמר לניו יורק טיימס כי מדובר בהבדלים אקדמיים ברמות הללו. "פשוט נורא חם בחוץ", הוא הסביר. לימבו גם ניסה להראות כי מדובר באירוע מחזורי וטען כי זו תופעה שמתרחשת כל שנה, וזאת למרות שוקארו ציין במפורש כי מדובר בגל חום יוצא דופן, לא רק בעוצמתו, אלא גם במשך הזמן שלו ובהיקפו.
גם אם הניסיונות של מכחישי ההתחממות לשכנע את הציבור שלא ממש חם הם על גבול הפתטי, הרי שיש לא מעט אנשים שמשתכנעים שמדובר בפיקציה ליברלית. מעבר לכך, ישנם לא מעט אחרים שמבינים את עוצמת החום אבל מפקפקים בקיומו של קשר של ממש בין גל החום ובין ההתחממות הגלובלית. הפקפוק הזה ניזון לא רק מתעמולה פוליטית אנטי-התחממות גלובלית, אלא גם מזהירות של מדענים להגדיר באופן ברור קשר בין אירוע נקודתי ובין תופעה רחבה יותר.
הנה רק דוגמה אחת למדען שמנסה בזהירות רבה להסביר את הקשר הזה – במקרה הזה מדובר בגווין שמידט, קלימטולוג מנאס"א: "...סביר למדי שכל גל חום ספציפי שקורה עכשיו יוצג כמי שההסתברות להיווצרותו גדלה בגלל ההתחממות הגלובלית..מכל האירועים הקיצוניים שקורים, התרומה היחסית של גלי החום לשינוי האקלימי המתמשך הוא אחד הקשרים הקלים יחסית". אתה הבנת את זה, ברוך?
השאלה המעניינת כאן, לטעמי, היא איך התופעות הללו מעצבות את דעת הקהל של הציבור. הבעיה העיקרית בהתחממות גלובלית היא שלהבדיל מתופעות אחרות שאותן אנחנו מרגישים באופן מיידי ויודעים לעשות את הקישור בין התופעה וההשפעות שלה עלינו, הרי שבהתחממות גלובלית זה לא קורה.
זו גם הסיבה שקשה להפוך את ההתחממות הגלובלית לרלוונטית עבור כל כך הרבה אנשים. תופעות מזג אוויר יוצאות דופן הינן אחת ההזדמנויות הבודדות בהן אפשר להמחיש לציבור באופן יותר קל את ההשלכות של התופעה על החיים שלהם. אם אז האסימון לא נופל בהזדמנות שכזו, באמת שקשה לראות מתי הוא ייפול.
אם יש השפעה היא כנראה במרכז אצל אלו שעדיין לא גיבשו דעה חד משמעית בעניין. כך לפחות על פי ד"ר אנתוני לזרוביץ, מנהל פרויקט התחממות גלובלית באוניבריסטת ייל, אשר בודק את עמדות הציבור בנושא. לדבריו, אלו שיש להם דעות מוצקות לא ישנו את דעתם בהתבסס על ארוע כזה או אחר. אם אתה מאמין בהתחממות גלובלית לא תחזור בך בגלל גל קור יוצא דופן ואם אתה מהמכחישים לא תהפוך עורך בגלל גל חום נוראי.
מחקר שנערך על ידי לזרוביץ וחבריו בייל וחוקרים מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון בדק את הנושא ופרסם ממצאים מעניינים בנושא. על פי המחקר שהתפרסם בחודש מאי האחרון יש הבדל בין ההשפעות של תופעות מזג אוויר קיצוניות כמו גל חום וסופת שלג. בתשובה לשאלה האם אתם מסכימים עם המשפט "גלי החום בקיץ שעבר בארה"ב חיזקו את אמונתי כי ההתחממות הגלובלית מתרחשת", ענו 54 אחוזים כי הם מסכימים במידת מה או מסכימים מאד. 46 אחוזים השיבו כי הם לא מסכימים במידה כזו או אחרת.
לעומת זאת, בתשובה לשאלה האם הם מסכימים עם המשפט "סופות השלג ששברו שיאים בחורף האחרון במזרח ארה"ב גורמות לי לתהות האם ההתחממות הגלובלית אכן מתרחשת", ענו 47 אחוזים כי הם מסכימים במידה זו או אחרת עם המשפט ו-54 אחוזים הסתייגו ממנו במידה כזו או אחרת.
ככלל, הסקר מצא שמספר האמריקאים שמאמין כי ההתחממות הגלובלית אכן מתרחשת הולך וקטן.
אם ב-2008 כ-72 אחוזים ענו בחיוב לשאלה הזו במידה כזו או אחרת של ביטחון, הרי שלוש שנים לאחר מכן מספר המשיבים בחיוב עומד רק על 54 אחוזים. לזרוביץ חושב שחלק ניכר מהבעיה נעוץ בהצגה התקשורתית של ההתחממות הגלובלית וההסכמה המדעית לגביה. איך אחרת אפשר להסביר את העובדה ש-39 אחוז בלבד מהמשיבים מאמינים כי רוב המדענים חושבים כי ההתחממות הגלובלית אכן מתרחשת בעוד 40 אחוז מהמשיבים מאמינים כי יש אי הסכמה ניכרת בין המדענים?
כלומר כשמסתכלים על פוטנציאל ההשפעה של אירועים כמו גל החום האחרון על עמדות הציבור, פחות רלוונטי כמה באמת חם או כמה קיצוני האירוע ויותר חשוב מה רשתות הטלויזיה והרדיו ובמיוחד כאלו כמו פוקס החביבות על אלו שלא ממש מאמינים בהתחממות הגלובלית מדווחות על כך. בסופו של דבר התקשורת והאינטרנט מעצבים את דעת הקהל גם בנושא ההתחממות הגלובלית הרבה יותר מהאירועים עצמם.
הבעיה העיקרית היא שגם כשהאסימון נופל, עדיין נשאר נושא הרלוונטיות – עד כמה ההתחממות הגלובלית, גם אם היא קיימת מעל כל צל של ספק, אכן תשפיע עלי? רוב האמריקאים, לפי הסקר, עדיין מאמינים שההתחממות הגלובלית לא תפגע בהם אישית. על פי הסקר, רק 29 אחוזים מאמינים שהיא תשפיע עליהם באופן משמעותי כזה או אחר. 28 אחוזים מאמינים שתהיה להתחממות הגלובלית השפעה מועטה עליהם, 25 אחוזים חושבים שלא תהיה עליהם שום השפעה ו-18 אחוזים פשוט לא יודעים.
המשמעות היא שמבחינת רוב האמריקאים התחממות גלובלית זו בעיקר בעיה של אחרים, כמו עוני, רעב או שטפונות באוסטרליה. כל עוד זהו הלך המחשבה השולט הסיכוי שנראה מחאה המונית או קריאה לפעולה או שינוי מהותי ביחס האמריקאי להתחממות הגלובלית הוא די קלוש. התפיסה ההגמונית תשתנה רק כשהאמריקאים יתחילו לחשוש לעורם, לביתם ולחשבון הבנק שלהם. האם לשם כך נדרש יותר מגל חום קיצוני אחד או שניים? לצערנו כנראה שכן. בינתיים הם ימשיכו להזיע כל הדרך אל המזגן ולקוות לטוב. אשרי המאמין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם