נשות סומליה ממשיכות להילחם על החיים
הן הצליחו להימלט ממדינתן מוכת הרעב והמלחמה וחצו את הגבול לקניה ללא כלום. אבל שם אורבת להן סכנה חדשה של שודדים ועריקים
כיום, יותר מאלף פליטים נוספים מגיעים בכל יום, בורחים מהלחימה או מהרעב והבצורת בסומליה. "השכנות שלנו נאנסו בלילה", היא מספרת, "אנחנו מפחדות. כמה בחורים עזרו לנו לשמור בלילה, אבל במשך היום הם עובדים".
נשים סומליות. צילום: אי-פי
לרוב הנשים מותקפות כשהן יוצאות ללקט עצים למדורה או לשירותים. כשאחת מבנותיה של מוהמוד צריכה ללכת לשירותים, היא מתעקשת ללות אותה, ולוקחת עימה את הלפיד היחיד שתשע הנשים חולקות.
את הבעיה אפשר לפתור, לפחות יחסית. במרחק כמה מאות מטרים יש מחנה פליטים חדש, עם תחנת משטרה, מבני שירותים אליהם אפשר ללכת בבטחה ואפילו בתי ספר.
אבל הוא עומד ריק מכיוון שממשלת קניה, בשטחה הוא נמצא, לא רוצה לפתוח את התוספת החדשה לדאדאאב, מחנה הפליטים הגדול בעולם, שנועד במקור לתשעים אלף בני אדם אבל מאכלס כעת כמעט חצי מיליון פליטים, כמעט כולם מסומליה מוכת המלחמות.
האו"ם הצהיר לאחרונה כי לפחות שני אזורים בסומליה סובלים מרעב, ויותר מ-11 מיליון בני אדם זקוקים לעזרה הומניטארית.
בקניה טוענים שהסומלים הנואשים, שבורחים מקרבות ומרעב, מהווים סיכון ביטחוני, מכיון שסומליה נתונה בחלקה לשליטתם של ארגוני מורדים הקשורים לאל קאעידה. הקנייתים גם חוששים כי התנאים במחנה הפליטים יעודדו עוד ועוד סומלים להגיע, כדי ליהנות מחיים טובים יחסית.
בינתיים, מי שמשלם את המחיר הגבוה ביותר הם הנשים והילדים. הם נאלצים לתפוס מחסה בפאתי המחנות, במקומות החשופים למתקפות
של גברים חמושים שפושטים עם ליל. חלקם עריקים מצבא סומליה, אחרים באים מקניה עצמה, שודדים ואונסים בסיטונות את זרם הפליטות שמגיע לכאן בניסיון לברוח מהרעב בארצם. לפי נתוני הצלב האדום, מספר מקרי האונס הוכפל בחודשיים האחרונים, לעומת חצי השנה שקדמה לה.
מוהמוד, שהמגן היחיד שלה הוא דלת בדמות שמיכה כרוכה על מקל, מחבקת את בנותיה ומפחדת מהרגע בו השמש תיעלם ויגיע החושך. "אנחנו מפחדות", היא חוזרת ואומרת כשבתה בת ה-13 משחקת בחול לידה. "אולי הם יחזרו בלילה. אבל אין לנו לאן ללכת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם