האישום קובע: חרירי חוסל בפיגוע התאבדות
שופט בית הדין המיוחד התיר לפרסום את מרבית הפרטים מכתב האישום נגד ארבעת פעילי חיזבאללה המבוקשים על חיסול המנהיג הלבנוני
- לקריאת כתב האישום לחצו כאן
בהודעה מטעם בית הדין שיושב בהולנד, נאמר כי השופט דניאל פרנסן מצא כי כתב האישום שהגישה התביעה עומד בכל הדרישות בהתאם לחוק הבינלאומי וכי יש מספיק ראיות להעמיד לדין את ארבעת הנאשמים.
על פי פרנסן, עד כה היה כתב האישום היה חסוי במטרה "להבטיח את שלמותו של ההליך המשפטי, ובמיוחד להבטיח כי החיפושים, ובמקרה הצורך גם המעצר, יבוצעו באופן יעיל". עם זאת, כל הנספחים, אשר נוגעים לסוגיות שיכולות להשפיע על החקירה הנמשכת ועל זהותם של עדים, יישארו סודיים.
התובע המיוחד, דניאל בלמר, בירך על החלטתו של פרנסן. "ההוראה הזו תעדכן סוף סוף את הציבור ואת הקורבנות לגבי העובדות שעולות מכתב האישום בנוגע לביצוע הפשע אשר הוביל להאשמתם של הארבעה", אמר. "החשיפה של כתב האישום עונה על שאלות רבות לגבי ההתקפה ב-14 בפברואר 2005. עם זאת, כל הסיפור ייחשף רק בבית הדין, שם ייערך משפט פתוח, ציבורי והוגן שיוביל לגזר דין סופי".
ב-30 ביוני הגיש בית הדין המיוחד לתביעה הלבנונית את כתבי האישום על ההתנקשות בחייו של חרירי בפברואר 2005 בביירות, שבה נהרגו 22 בני אדם. הפרטים עדיין נשמרו בסודיות, אולם נמסר כי ארבעה בני אדם מבוקשים לחקירה בנושא.
בהמשך התברר כי החשודים הם פעילי חיזבאללה: מוסטפה באדר א-דין, גיסו של המפקד הצבאי לשעבר של הארגון, עימאד מורנייה; סלים אל-עיאש המכונה "אבו סלים" שעומד בראש יחידת הביצוע של חיזבאללה; חוסיין חסן אונייסי ואסד צברא.
כל הארבעה מואשמים בעבירה של קשירת קשר לביצוע פעולת טרור.
בשבוע שעבר הודה התובע הלבנוני, סעיד מירזה, כי אף אחד מארבעת המבוקשים עדיין לא נעצרו, על אף שהאינטרפול הוציא התראות חמות לכל ארגוני המשטרה בעולם. עם זאת, הוא ציין כי הפעולות למציאתם עדיין נמשכות.
כתב האישום מאשר כי ההתנקשות הייתה פיגוע התאבדות ולא פיצוץ באמצעות שלט רחוק. מהפרטים עולה כי מחבל מתאבד פוצץ את חומרי הנפץ שהוסתרו בתוך רכב מסחרי מדגם מיצובישי קנטר בעת שהשיירה של חרירי עברה באחד הרחובות המרכזיים ליד חוף הים של ביירות בשעה 12:55 בצהרי ה-14 בפברואר 2005. כתוצאה מכך נהרגו חרירי ו-21 בני אדם נוספים ונפצעו עוד 231.
כשעה וחצי לאחר ההתנקשות התקבלה הודעה לפיה ארגון קיצוני לא מוכר בשם "הניצחון והג'יהאד בסוריה הגדולה" מקבל את האחריות, כמו כן פורסם סרטון שבו הופיע אדם שהציג עצמו בתור אחמד אבו עדס, פלסטיני בן 22, שטען כי הוא המחבל וכי המעשה בוצע לאות הזדהות עם "המוג'הידין" בסעודיה.
על פי כתב האישום, אונייסי וצברא הם שהעבירו את קבלת האחריות ואת הקלטת לכלי התקשורת במטרה להטעות את החוקרים ולגרום להם לחשוד כי מדובר בפעולה הקשורה לטרור העולמי. כמו כן נקבע בניתוח לאחר המוות כי המחבל המתאבד אינו אבו עדס.
מפרטי כתב האישום עולה כי המזימה להתנקש בחייו של חרירי החלה להתגבש בין נובמבר 2005 ל-16 בינואר 2005 בהשתתפות ארבעת המבוקשים וחשודים שנוספים ששמם עדיין לא פורסם. באדר א-דין היה האדם שפיקח על כל הפעולה בעוד עיאש היה המתאם של צוות ההתנקשות.
למזימה, כך על פי כתב האישום, היו שתי מטרות משניות מלבד חיסולו של חרירי. הראשונה הייתה "ליצור טענת שווא של קבלת אחראיות כדי לזהות את האנשים הלא נכונים הדרושים לחקירה וכדי להגן על המבצעים מפני העמדה לדין", בעוד שהמטרה השנייה הייתה "להגביר את מצב הטרור על ידי גרימת חשש וחוסר ביטחון בקרב האוכלוסייה".
התביעה מציינת כי ארבעת הנאשמים הם פעילי חיזבאללה, חלקם בעלי קשרים ישירים לעימאד מורנייה, וכי הזרוע הצבאית של הארגון "הייתה מעורבות בפעולות טרור". "לאנשים שאומנו על ידי הזרוע הצבאית יש את היכולת להוציא לפועל התקפת טרור, בשם הארגון או לא", נאמר בכתב האישום.
עוד קובעת התביעה כי הראיות שנאספו במהלך החקירה – כולל ההצהרות של העדים, הראיות המתועדות ורישומי השיחות של הטלפונים הניידים בלבנון – הם שהובילו לזיהוי של חלק מהאחראים להתנקשות.
אחד הממצאים המרכזיים הוא הגילוי של כמה רשתות משולבות, שהורכבו מכמה מספרי טלפון ניידים תחת שמות בדויים, אשר היו בקשר לאורך ההכנות וגם לאחר ביצוע החיסול. מדובר ברשתות מסווגות שבהן החשודים דיברו רק ביניהן וברשתות פתוחות שבמסגרתן התנהלו שיחות גם עם גורמים חיצוניים.
הרשת הראשונה והמרכזית נקראה "אדומה" והיא שימשה את הצוות שהיה מעורב באופן ישיר בהתנקשות בחרירי מ-4 בינואר 2005 ועד שתי דקות לפני שהמחבל המתאבד התפוצץ. הרשת "הירוקה" פעלה מאוקטובר 2004 ועד שעה לפני ההתקפה ושימוש לפיקוח ולתיאום החיסול.
הרשת הפתוחה הראשונה הייתה "כחולה" ובתקופה שבין ספטמבר 2004 לספטמבר 2005 היא שימשה בין השאר להכנות לקראת ההתנקשות ולמעקב אחרי תנועותיו של חרירי. הרשת "הצהובה" הייתה פעילה בין 1999 ל-2003 והוחלפה ברובה על ידי הרשת "הכחולה". ואילו הרשות "הסגולה" פעלה עוד לפני 2003 ועד יומיים אחרי ההתקפה ושימשה לצורך פרסום ההודעה הכוזבת על קבלת האחריות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם