גם טרכטנברג שכח את התחבורה
הפתרון למצוקת מעמד הביניים מתחיל בתחבורה הציבורית. רק כך יוכלו ההמונים לוותר על כלי הרכב הפרטי ולהגיע בקלות לעבודה
המתנגדים למחאה טוענים כי על מי שידו אינה משגת לגור בדירה בתל-אביב או בערים הסמוכות לה - לעבור לגור בפריפריה. אלא מה, בפריפריה אין היצע מספק של מקומות עבודה. במצב זה, מי שגר מחוץ לתל-אביב, אף אם זה בערים קרובות כמו פתח תקווה או ראשון לציון, נאלץ לבלות חלק ניכר מזמנו בעמידה בפקקים בלתי נגמרים. כך, מעבר להוצאה הכלכלית הכרוכה בדבר, אף הזמן הפנוי המועט גם ככה שיש לעובד הישראלי, מתקצץ בעוד כשעתיים ביום במקרה הטוב. שעתיים מלאות עצבים, פיח ועשן. שעתיים שאזרחים רבים אינם מוכנים לבזבז ובצדק ועל כן מתעקשים להתגורר בתל-אביב.
במשך שנים, נכנסים במשרד התחבורה עם הראש בקיר ומנסים לפתור את הבעיה על ידי השקעת משאבים עצומים בסלילת כבישים חדשים ומחלפים נוספים. פתרון זה הוכח כלא יעיל, ורק גורם לצמיחה של השימוש ברכבים פרטיים, מה שמוביל לצורך בעוד כבישים וחוזר חלילה. זאת בזמן שההשקעה בתחבורה הציבורית לוקה בחסר עד לכדי מחדל, ונכון לשנת 2011 ישראל מפגרת שנות אור אחר העולם המערבי, שם כבר הבינו מזמן כי הדרך לצמצם מרחקים בין הפריפריה למרכזי העסקים
דרישה חשובה שכן עלתה מצד ארגונים חברתיים וירוקים שונים במסגרת מחאת הדיור, היא הוזלת תעריפי התחבורה הציבורית. מובן שצעד זה הוא הכרחי, אך הוא מינורי לנושא. אף אם יוזילו, נאמר ב-500 שקל בחודש, את ההוצאה על נסיעות בתחבורה ציבורית לעובד בתל-אביב שבא מהפריפריה, הרי שזה לא יהווה תמריץ מספיק טוב בשביל לעלות את הביקוש לדיור בפריפריה ויקל באופן מינורי ביותר על חלק מהציבור.
מה כן יהווה תמריץ שכזה? תוכנית כוללת לשיפור משמעותי של מערך התחבורה הציבורית, הן הבין-עירוני והן העירוני. עם מערך של רכבות בין-עירוניות מהירות שעומדות בלוח הזמנים שלהן, יוכל איש ההיי-טק שעובד בתל-אביב או בהרצליה לגור בחדרה ולהגיע בנוחות בכל יום לעבודה, תוך שהוא קורא ספר, עובד או לומד.
כשיגיע לתחנה בתל-אביב, יוכל להמשיך בנוחות ובמהירות למקום עבודתו תוך שימוש בתחבורה ציבורית שכוללת אוטובוסים או רכבות עירוניות אשר עוברים בתדירות גבוהה וזמני הנסיעה בהם קצרים. מובן כי בסופו של דבר, צמצום מרחקים זה יוביל גם לצמצום פערים. כך למשל, מורים מהמרכז לא יהססו לעבוד בפריפריה וכך גם חברות לא יהססו למקם את בסיסיהן בפריפריה, מה שייצור שם מקורות פרנסה נוספים. זוהי המשמעות האמיתית של קירוב הפריפריה למרכז.
על התוכנית לכלול: שיפור משמעותי בהתנהלות רכבת ישראל, הוספת אוטובוסים והקצאת נתיבי תחבורה ציבורית, לצד יצירת פתרונות תחבורתיים מודרניים בתוך הערים כגון: BRT ורכבות קלות וכמובן הוזלת תעריפי הנסיעה.
תוכנית מעין זו, בנוסף לאמור, תוכל לייתר את הצורך בהחזקת רכב (ובוודאי את הצורך בהחזקת שני רכבים למשפחה), דבר שיחסוך אלפי שקלים למשפחות צעירות מדי חודש. כל זאת מבלי שהזכרנו את החיסכון העצום למשק בשעות עבודה ואת השיפור בזיהום האוויר וירידת התחלואה הצפויה בעקבותיו (דבר שצפוי לחסוך למשק עוד כמה מליוני שקלים).
על ראש הממשלה ושר התחבורה לעבור שינוי תפיסתי ולהבין כי השקעה בתחבורה ציבורית היא קריטית הן מבחינה כלכלית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה סביבתית. תחבורה ציבורית יעילה וחדשנית תהווה חלק משמעותי מהפתרון למצוקת אזרחי מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם