פורים שמח עצוב: פרידה מחנן פורת

אני זוכר אותו בלוויה של אחי אלחנן, שנרצח בדרכו אליו - לחגוג איתו את חג הפורים. קולו הרועם, שנישא על מרגלות הר הזיתים, נשבר כשהגיע למילים "אלי, אלי, למה עזבתני"

עמיחי אתאלי | 5/10/2011 5:36

תגיות: חנן פורת

לפני 20 שנה, בחודש פברואר של שנת 1991, יצא אחי הגדול אלחנן מבית הורינו ברובע היהודי בירושלים. היה זה ערב פורים. אצלנו בירושלים החג התחיל רק יום למחרת, ואלחנן החליט שלמרות החשש מאזעקות הסקאדים של מלחמת המפרץ הראשונה, הוא לא מוותר על הביקור הקבוע שלו אצל חנן פורת בכפר עציון.

הם הכירו שנים לפני כן. אלחנן הצטרף לחברת הנוער בכפר עציון וחנן אימץ אותו כאח גדול. בהמשך הצטלבו דרכיהם עוד כמה פעמים, כשחנן כרב וכמורה נערץ לתנ"ך לימד את אלחנן במספר ישיבות.

אלחנן לא הגיע מעולם לבית של משפחת פורת. בדרך לשם התנפלו עליו שני ערבים, תושבי הרובע המוסלמי, חמושים בסכינים. הם גררו את גופתו והחביאו אותה במחסן נטוש. החברים של אלחנן שלא הבינו לאן נעלם וכבר רצו לנסוע לכפר עציון, יצאו לחפש אותו. בבוקר, עם אור ראשון, הם מצאו כיפה מוכתמת בדם ומשקפיים שבורים על רצפת האבן שליד הכותל.

אני זוכר אותו בלוויה. קולו הרועם של חנן שנישא על מרגלות הר הזיתים לא יוצא לי עד היום מהראש. הייתי בן 11 בסך הכל, אבל אני עדיין זוכר את ההספד שלו. הוא הקריא את פרק כ"ב בספר תהילים "למנצח על איילת השחר" שמוסיפים לתפילה בפורים, ונשבר כשהגיע למילים: "אלי, אלי, למה עזבתני".

פורים שמח אומרים בכל שנה - גם כשקוברים אח

מבית הקברות הלכנו ישר לבית הכנסת. את הקפצונים שהכנתי מראש לא הספקתי להביא איתי. עשיתי זאת בחוסר חשק, אבל בכל פעם שהחזן הגיע למילה "המן", סובבתי בכל זאת את רעשן העץ הגדול שאחד המתפללים נתן לי.

למרות המכה הכל כך טרייה, נשארנו בבית הכנסת עד לסופה של מגילת אסתר. בערב חנן הגיע אלינו הביתה, וביום המחרת אכלנו יחד, בתוך בית האבלים, את סעודת פורים.

בדיוק באותו יום, שלוש שנים אחר כך, נכנס ברוך גולדשטיין למערת המכפלה והתחיל לירות לכל עבר. חנן, שהגיע באותו יום לקריית ארבע, פגש את צלמי הטלוויזיה ובירך אותם בברכת "פורים שמח".

היה מי שדאג לעשות מהאמירה הזאת מטעמים. מאז, האיש הרגיש והעדין הזה נתפס לא מעט בזיכרון הישראלי כמי שצהל אחרי הטבח במערה.

לפני שנה וחצי, כשבאתי אליו הביתה כדי לראיין אותו למעריב עם תחילת המחלה שלו, העליתי את הנושא הזה. 16 שנה אחרי הטבח של גולדשטיין, חנן היה עדיין פגוע. הוא סיפר שבטלוויזיה "בישלו" את הקטע.

את דברי הגינוי הנחרצים שלו לטבח לא שידרו, את הברכה משום מה כן. "מי כמוך יודע מה זה פורים בשבילי", הוא אמר. "גם בשנה שבה קברנו את אלחנן, אכלנו יחד סעודת פורים. 'פורים שמח' אומרים בכל שנה, גם בשנה שקוברים אח".