על הכוונת: גורלו של ברק אובמה בבית הלבן
כשנה לפני הבחירות, מדד הפופולאריות של אובמה נמצא בשפל חסר תקדים. מה צריך לעשות כדי להישאר? והאם יש סיכוי שיקבל את הקול היהודי?
במונחים מוחלטים מדובר באחד חלקי עשרים האחוז של מספר המצביעים בבחירות האחרונות לנשיאות, כ-130 מיליון בני אדם, כך שעל הנייר יש לתוצאה הזאת רלוונטיות מועטה, אם בכלל, לסיכוייו של ברק אובמה להיבחר לקדנציה שנייה בבחירות שייערכו בנובמבר 2012.
"בחירות מיוחדות הן לעתים קרובות ייחודיות באופי שלהן ובתוצאה שלהן, ולכן הן לא מלמדות אותנו יותר מדי על בחירות עתידיות במועד קבוע", הסביר דובר הבית הלבן, ג'י קרני, כשהוא מכוון לתזמון הלא שגרתי של יום הבחירות בעקבות התפטרותו של חבר הקונגרס אנתוני ווינר, שנאלץ לפרוש לאחר שנחשפו תמונות מביכות - כולל צילום תקריב של איבר המין שלו - ששיגר לנערות ברחבי ארצות הברית. "מי שרוצה לערוך תחזיות ולהיראות כמו אידיוט בעוד 14 חודשים יכול. אני מדגיש שאנחנו לא מתייחסים לתוצאות הבחירות כאל משאל בנוגע לאובמה".
ועדיין, כמעט כל פרשן פוליטי התייחס לתוצאת הבחירות האלה כרמז מקדים למה שעתיד להתרחש באמריקה בעוד שנה. בבחירות האחרונות לנשיאות זכה אובמה ב-78 אחוז מקולות היהודים.
ארבע שנים קודם לכן קיבל ג'ורג' בוש, אחד הנשיאים הידידותיים ביותר שידעה ישראל, רק 24 אחוז מקולות היהודים, לעומת 76 אחוז שקיבל יריבו הדמוקרטי, ג'ון קרי. לפניו קיבל אל גור 79 אחוז מקולות היהודים. המגמה ברורה. היהודים, כמעט ללא קשר לזהות המועמד, מצביעים כגוש אחד עבור המועמד הדמוקרטי.
שתי סיבות עיקריות הביאו לניצחון ההיסטורי של טרנר: הכלכלה המקרטעת והתייצבותו האיתנה לצד ישראל על רקע המחלוקות הגלויות בין ממשל אובמה לממשלת נתניהו. לא פעם יש נטייה אצלנו לנפח את חשיבות הסוגיה הישראלית בפוליטיקה האמריקאית.
אבל בקרב המצביעים היהודים בברוקלין, מתברר, היא בהחלט עקרונית. "הצבעתי עבור טרנר כי היה חשוב לי לשלוח מסר ברור לאובמה שלפיו יש מחיר ליחס העוין שהוא מפגין כלפי מדינת ישראל", סיפרה אישה מקומית שלראשונה בחייה הצביעה עבור מועמד רפובליקני. כמוה לא מעט אנשי ציבור ופוליטיקאים דמוקרטים שהתייצבו באופן פומבי לצדו של טרנר.
"אני תומך בטרנר כי חשוב לי לשלוח מסר ברור לוושינגטון ולברק אובמה שאני לא מוכן לקבל את הדרך שבה הוא מתייחס לישראל ולמה שאני מפרש כעוינות הממשל כלפי ישראל", הכריז במסיבת עיתונאים ראש עיריית ניו יורק לשעבר, אד קוץ' הדמוקרט. "חשוב לי לשלוח לו מסר שהדרך שבה הוא רואה את ישראל היא לא הדרך שבה היהודים והנוצרים תומכי ישראל רואים אותה".
מה כל זה אומר מבחינתו של אובמה? עוד מוקדם לדעת. אבל אם לצטט דברים שאמר אחד האסטרטגים הבולטים במפלגה הדמוקרטית, ג' יימס קרוויל, הרי שמדובר בנורת אזהרה שצריכה להכניס את סביבתו של אובמה להיערכות חירום. "הרהרתי בהשלכות של תוצאות הבחירות וחשבתי לעצמי מה הבית הלבן צריך לעשות עכשיו", כתב קרוויל למחרת הבחירות.
"מילה אחת עלתה לי בראש: פאניקה. אנחנו הרבה מעבר לשליחת דף מסרים. אל תנסו להמעיט בחשיבות התוצאות, ואנחנו לא יכולים עוד לקבל תירוצים. הייתי אומר לנשיא שהגיע הזמן לתוכנית פעולה שונה בתכלית מהכיוון שבו הוא צועד". קרוויל לא עצר שם וקרא לפיטורים המוניים של כמה מיועציו ועוזריו של הנשיא אובמה.
דברים דומים אמר ל"סופשבוע" טרנר עצמו כמה ימים לאחר ניצחונו הגדול: "אני חייב להניח שהבית הלבן נמצא בפאניקה עכשיו. הרבה מדינות מתנדנדות נראות עכשיו רע מאוד מבחינתו, אז הוא חייב להיות לחוץ".
טרנר הודה כי על אף שרבים בארצות הברית תיארו את הבחירות האחרונות כמדד למעמדו של אובמה, בגלל הריכוז הגדול של מצביעים יהודים במחוז הבחירה שלו, עוד מוקדם להסיק מסקנות בנוגע למצבו של אובמה במישור הארצי.
"אני חושב שהנושא העיקרי כעת הוא המצב הכלכלי הלא טוב", הסביר טרנר. "ישראל היא אולי בראש סדר העדיפויות של הרבה מצביעים במחוז שלי, אבל בלא מעט אזורים בארצות הברית היא לא הנושא החשוב ביותר וגם לא השלישי או הרביעי בחשיבותו".
יחד עם זאת, הדגיש, בגלל ריכוזם של היהודים בכמה מדינות מפתח, הופך משקלם של היהודים בבחירות לגדול בהרבה ממספרם היחסי באוכלוסייה. "אני מדבר איתך על מדינות כמו אילינוי, ניו יורק ופלורידה, שאובמה חייב לנצח בהן כדי לזכות בתקופת כהונה נוספת".
אובמה , וזה סוד גלוי, נמצא בבעיה. עד כמה היא חמורה, הדעות חלוקות. מה שבטוח זה שמי שרק לפני חמישה חודשים - כשגולגלתו של בן לאדן מעטרת את חגורתו - נישא על גבי אהדה ציבורית יציבה, מסתמן עכשיו כנשיא חלש ולא פופולרי.
אף שהכלכלה קרטעה גם בזמן המבצע המוצלח ללכידת בן לאדן, נראה היה שסיכוייו של אובמה לנצח טובים, ולו משום שהרפובליקנים התקשו להעמיד נגדו מועמד אטרקטיבי מספיק. היום, לדעת רבים - כולל בכירים במפלגה הדמוקרטית - הוא זקוק לצירוף נדיר של נסיבות כדי לזכות בכהונה נוספת.
הבחירות ייערכו רק בעוד 13 חודשים, נצח במונחים פוליטיים. קשה לנחש את תוצאת המשחק כשזהותו של היריב עוד לא נקבעה. ועדיין, שלוש שנים לאחר שנבחר, ברק אובמה מתמודד קודם כל מול הרקורד שלו עצמו, רקורד שמגובה בדעת קהל חמוצה ובמצב רוח לאומי מדוכדך במיוחד.
נתחיל מהאבטלה, שלדעת רבים עליה יקום וייפול עתידו הפוליטי של הנשיא. אובמה אומנם אוהב להזכיר לאזרחי ארצות הברית את הירושה הבעייתית שקיבל מבוש, אבל כשבוחנים את המספרים היבשים, ברור שנתוני האבטלה מסבים לנשיא מכה קשה שהרבה תמרונים פוליטיים יידרשו כדי לרכך את השפעתה.
שיעור האבטלה בזמן ניצחונו של אובמה עמד על 6.5 אחוזים . בחודשים האחרונים הוא התייצב על 9.1 אחוזים , שהם 14 מיליון אמריקאים. הנתונים משקפים את מספר התושבים שפנו בשבועות האחרונים ללשכת התעסוקה בחיפוש אחר עבודה.
להם צריך להוסיף את מיליוני האמריקאים שמועסקים במשרות חלקיות ואת אלה שאחרי חודשים ולפעמים שנים של אבטלה הרימו ידיים והפסיקו לחפש. ביחד עומד שיעור האבטלה על 16.2 אחוז מהציבור האמריקאי, 24 מיליון בני אדם שהם חבית נפץ אלקטורלית.
זאת ועוד. נתונים רשמיים שפרסמה בסוף אוגוסט האחרון הלשכה הפדרלית לסטטיסטיקה מצביעים על עלייה של 2.6 מיליון במספר האמריקאים שחיים מתחת לקו העוני - כלומר מתחת לרף הכנסה של 22 אלף דולר לשנה למשפחה בת ארבע נפשות.
לא פחות מ-46.2 מיליון אמריקאים מוגדרים היום כעניים, המספר הגבוה ביותר מאז החלו למדוד את הנתון הזה לפני יותר מחמישים שנה. למעשה, אחד מכל שבעה אזרחים אמריקאים נמצא מתחת לקו העוני. בניו יורק אגב, מדובר באחד מכל חמישה.
רוצים עוד? ההכנסה החציונית של המשפחה האמריקאית הממוצעת ירדה בשנת 2010 ב-2.3 אחוזים ואילו בקרב צעירים בגילי 24-15, המנוע מאחורי קמפיין הבחירות הקודם של אובמה, מדובר בצניחה חופשית של תשעה אחוזים בתלוש המשכורת.
תוסיפו לזה את המשבר המתמשך בשוק הנדל"ן, את הנתונים האחרונים שלפיהם מאז 2007 צנח שוויים הממוצע של הבתים באמריקה בשיעור של 32 אחוז, את הצניחה האחרונה של הבורסה ואת ההחלטה ההיסטורית של S&P להוריד את דירוג האשראי של ארצות הברית - וקיבלתם משבר כלכלי חמור.
איך כל זה משפיע על מעמדו של אובמה? סקר שערך באמצע ספטמבר מכון הסקרים "גאלופ" מצא כי לראשונה מאז נכנס לבית הלבן סבורים רוב האמריקאים, 53 אחוז, כי אובמה נושא באשמה חלקית או מלאה למצב הכלכלי. רק עשרים אחוז פטרו אותו באופן מוחלט מאשמה. יחד עם הקולות המתנדנדים, אותם עשרות מיליונים שבאופן מסורתי מכריעים את גורל הבחירות, מדובר ב-60 אחוז שמטילים את האחריות למשבר הכלכלי לפתחו של הנשיא.
סקר של ה"וושינגטון פוסט" שבחן את מצב הרוח הלאומי, מצא כי 77 אחוז מהנשאלים סבורים שארצות הברית נעה בכיוון שלילי. וישנם, כמובן, הסקרים שמצביעים על שיעור התמיכה הכללי בנשיא אובמה, שנכון לעכשיו עומד על 40 אחוז בלבד.
כשמפלחים את הנתונים מתקבלת תמונה בעייתית עוד יותר. למשל מעמדו של אובמה בקרב המצביעים ההיספאנים, כ-40 מיליון בני אדם. בבחירות האחרונות זכה אובמה ב-67 אחוז מקולותיהם, נתון שביסס את הברית שבין הנשיא השחור הראשון למיעוט הלטיני. מאז צנחו המספרים, והיום הם עומדים על 48 אחוזי תמיכה בלבד.
מה לגבי השחורים? גם בקהילה שנחשבה באופן טבעי לרשת הביטחון הגדולה ביותר של אובמה נפערו בחודשים האחרונים חורים מדאיגים: סקר של "וושינגטון פוסט" מצביע על מגמה מדאיגה מבחינת הנשיא. עולה ממנו כי שיעור התמיכה בו בקרב המצביעים השחורים ירד מ-83 אחוז במרס האחרון ל-58 אחוז בלבד בספטמבר.
אפילו הנתון הזה רחוק מלהפתיע. בקרב לא מעט מראשי הקהילה השחורה באמריקה שוררת אכזבה מופגנת מהנשיא שבחירתו נתנה ביטוי לתקוות של כ-40 מיליון אפרו-אמריקאים לשיפור במעמדם ובמקום זאת קיבלו שיעור אבטלה חסר תקדים של 16.7 אחוז , כמעט פי שניים משיעור האבטלה באוכלוסייה הכללית.
"הקהילה האפרו-אמריקאית מאוד גאה בכך שהאדם החזק ביותר בעולם הוא שחור, ואנחנו עדיין תומכים בנשיא, אבל אנחנו מתחילים להתעייף", הסבירה לאחרונה חברת הקונגרס הדמוקרטית מקסין ווטרס מקליפורניה. "אנחנו רוצים לתת לו את כל ההזדמנויות האפשריות, אבל האנשים שלנו נאנקים. נתוני האבטלה בלתי נתפסים, ולא ברור לנו מהי האסטרטגיה שהוא נוקט".
נכון שקשה לדמיין מצב שבו האפרו-אמריקאים ינטשו באופן מוחלט את הנשיא השחור הראשון בהיסטוריה של אמריקה. יש שיטענו ש-58 אחוזי תמיכה הם מספר לא רע בכלל. אבל כשמביאים בחשבון שבבחירות האחרונות העניקו השחורים לאובמה 96 אחוז מקולותיהם, קל להבין מדוע לנטישה של קרוב ל-40 אחוז מהם יכולות להיות השלכות הרות אסון מבחינתו של הנשיא.
"אובמה נמצא בצרות, אבל הוא עדיין לא במצב של פשיטת רגל", אומר ל"סופשבוע" הנק שיינקוף, יועצו לשעבר של הנשיא קלינטון והפרשן הפוליטי של סי-אןאן. "הייתי אומר שמצבו משול לזה של בעל עסק שנמצא על סף קריסה ומכריז על מכירת חיסול כדי לגייס כספים".
את נאומו האחרון של אובמה בעצרת האו"ם, שהתקבל בישראל בקריאות התלהבות, אפשר לראות, מסכים שיינקוף, כחלק מאותה מכירת חיסול אידיאולוגית שמטרתה לגייס מזומנים מתורמים יהודים בעיקר. יחד עם זאת, הוא מדגיש, הסיפור רחוק מלהיות גמור. "יש פתגם שאומר שאתה לא יכול לנצח אף אחד עם שום דבר. וכרגע מה שיש בצד השני זה שום דבר, כך שעד שלא נדע נגד מי הוא מתמודד קשה להעריך את הסיכויים שלו. אבל זה עדיין לא אומר שהוא לא נמצא בצרות".
עכשיו , אחרי ששרה פיילין וכריס כריסטי הודיעו שלא יתמודדו ב-2012, אפשר להמר שזה יהיה מושל מסצ'וסטס לשעבר מיט רומני או מושל טקסס הנוכחי ריק פרי. "רומני הוא מורמוני, וזה יוצר בעיה גדולה מול הקהילה האוונגליסטית שמטעמים דתיים ודעות קדומות לא תצביע למועמד מורמוני בשום אופן".
"כשבוחנים את פרי, אני חושב שהוא קיצוני מדי, וההיסטוריה מראה שהאמריקאים אוהבים לבחור נשיא ממרכז המפה הפוליטית. בנוסף, הוא טעה טעות גדולה כשתקף בצורה חריפה את מערכת הביטוח הלאומי וקרא לבטל אותה (כינה אותה בין השאר'הונאת פונזי' - צ"י). צריך לזכור שמדובר בתשלומים שגם הימין, גם השמאל וגם המרכז מפיקים מהם רווח, ובמיוחד מיליוני אנשים במרכז ומערב ארצות הברית שספגו מכה קשה במשבר הכלכלי האחרון, וזה הדבר היחיד שמציל אותם".
עד כמה אנחנו יכולים להבין מתוצאות הבחירות במחוז התשיעי בניו יורק מה מצבו הכללי של אובמה?
"היהודים חשובים משתי סיבות. הם מדברים הרבה ותורמים הרבה, אף שמבחינה מספרית הם כמעט לא נחשבים, כשיש היום בארצות הברית יותר מורמונים מיהודים. מבחינת אובמה, יהודים שלא תורמים למועמד דמוקרטי זו בעיה גדולה מאוד, במיוחד לנשיא שהשאיפה שלו היא לגייס מיליארד דולר. ויהודים שמדברים נגד נשיא דמוקרטי זו גם בעיה גדולה, כי על ידי כך הם גורמים ללא מעט נוצרים אוונגליסטים להיות עוינים עוד יותר כלפי הנשיא. אין ספק שאובמה נמצא בצרה גדולה, אבל יש הבדל בין צרה גדולה לבין הפסד בבחירות".
שלוש שנים לאחר שניצח בבחירות ברק אובמה הוא כבר מזמן לא האיש שהבטחותיו לשינוי בליל הניצחון גרמו למיליוני אמריקאים להזיל דמעה. לא עוד מועמד של נאומים חוצבי להבות כי אם נשיא של פוליטיקה קטנה ומתישה, נתוני אבטלה גואים, בורסה צונחת ודיונים מרתוניים מול יריבים פוליטיים בניסיון למנוע שיתוק של הכלכלה. לא עוד האיש שהבטיח להפוך את הדף על הפוליטיקה הישנה של וושינגטון אלא מי שצריך להצדיק את קיומו הפוליטי.
פרשנים רבים סבורים כי נשיא מכהן מתמודד קודם כל נגד עצמו, נגד כרטיס הביקור הפוליטי שהוא יכול להציג לבוחר, ורק אז נגד יריבו. אחרים מאמינים כי מצבו של הנשיא נגזר קודם כל מזהות יריבו ומיכולתו לשכנע מספיק בוחרים שגם אם הוא לא המועמד המושלם, הוא עדיין טוב יותר מהאלטרנטיבה שמציעים יריביו.
כך או כך, שלוש שנים הן פרק זמן ארוך מספיק על מנת להביט אחורה ולבחון את הישגיו העיקריים - וכישלונותיו הגדולים - של אובמה. ההישג הבולט, ללא תחרות, הוא הרפורמה במערכת הבריאות שהעביר שנה וחצי לאחר שנבחר.
מהלך היסטורי שלדעת רבים חשיבותו זהה לזו של מהפכת זכויות האזרח של 1964, שהביאה לביטולן של התקנות המפלות נגד שחורים וההפרדה הגזעית. הבעיה היא שמדובר במהלך שעוד כשנולד היה שנוי במחלוקת.
הרפורמה אמורה לתת מענה למצוקתם של 45 מיליון אמריקאים ללא ביטוח רפואי. היא מבטיחה שחברות הביטוח לא יוכלו לסיים את התקשרותן עם לקוחות שחלה הרעה במצב בריאותם. היא מתירה לצעירים עד גיל 26 להישאר במסגרת הפוליסה של הוריהם, ומאפשרת, לראשונה, למי שההיסטוריה הרפואית שלהם חסמה את דרכם לחברות הביטוח השונות, לרכוש ביטוחים במסלול מיוחד לאנשים בדרגת סיכון גבוהה.
הרפורמה מציעה גם תמריצים כספיים לבעלי עסקים קטנים שיבטחו את העובדים שלהם, מבטיחה הרחבה של שירותי הביטוח הממשלתי "מדיקייד" למשפחות עניות, ומטילה קנסות על בעליהן של חברות שלא מספקים ביטוח בריאות לעובדיהם. הסעיף השנוי ביותר במחלוקת ברפורמה הוא זה שהופך את רכישת פוליסת הביטוח לחובה חוקית שמי שיפר אותה יושת עליו קנס כספי.
כל מי שמעורה בשיח הפוליטי באמריקה יכול להבין מדוע סעיף זה נחשב בעיני רבים כעילה מספקת להדחתו של הנשיא. בארץ שבה התערבות ממשלתית בחיי האזרח נתפסת כמעשה מגונה והממשלה מצטיירת כמקל בגלגלי השוק החופשי, הניסיון לחייב עשרות מיליוני אזרחים לרכוש ביטוח בריאות בניגוד לרצונם מתואר כביטוי המובהק ביותר לתפיסת עולמו הסוציאל-דמוקרטית (שלא לומר הקומוניסטית, לגרסת אויביו הפוליטיים של אובמה).
הציבור מתייצב ברוב גדול, 70 אחוז, נגד הסעיף הבעייתי שמתואר כניסיון ממשלתי להיכנס לכיסם של מיליוני אזרחים פרטיים.
מאז אושרה הרפורמה קיבל הסעיף הזה מימדים היסטוריים, שלא לומר היסטריים, בדיון על זהותה הסוציאלית של ארצות הברית ומערכת היחסים שבין הממשל והאזרח. 26 מדינות הגישו ערעור על הניסיון לחייב את תושביהן לרכוש ביטוח בריאות בניגוד לרצונם.
לכך הצטרפה פסיקה אחרונה של בית המשפט לערעורים בפלורידה, שקבעה כי מדובר בסעיף שמנוגד לחוקה האמריקאית. "המנדט שנקבע בחוק מייצג תפיסה חדשה ואפשרות לסמכות חסרת גבולות של הממשל שתאפשר לו לחייב את האמריקאים לרכוש ביטוח בריאות יקר, על אף שבחרו לא לעשות כן, ולהכריח אותם לשלם עליו כל חודש למשך שארית חייהם", נכתב בפסיקה.
הבעיה הגדולה ביותר של אובמה בהקשר זה היא לא פסיקת בית המשפט אלא העובדה שהיום, שנה וחצי לאחר אישור החוק, מביע רוב הציבור האמריקאי חוסר אמון ברפורמה. דוגמה לכך אפשר היה לקבל בסקר שערך מכון רסמוסן באמצע ספטמבר, שממנו עלה כי 56 אחוז מהציבור תומך בביטולה, לעומת 44 אחוז בלבד שסבורים שיש להשאירה על כנה.
מבחינה כלכלית ייזכרו שנותיו הראשונות של אובמה בבית הלבן בזכות מאות מיליארדי הדולרים שהזרים למשק האמריקאי. רבים מאמינים שזו הייתה פעולה הכרחית כדי להציל את המשק מכניסה למיתון קשה.
בעיני אחרים זוהי, שוב, הוכחה נוספת למדיניות "הממשלה הגדולה" של הנשיא שמבקש להשתלט על מרכיבים רבים ככל האפשר בפעילות המשק. שתי הדוגמאות הבולטות למדיניותו הכלכלית של אובמה הן תוכנית הסיוע לתעשיית הרכב האמריקאית שניצבה בראשית 2009 בפני פשיטת רגל ותוכנית החילוץ הכלכלית למשק.
60 מיליארד דולר הזרים ממשל אובמה לשתי ענקיות הרכב, ג' נרל מוטורס (50 מיליארד) וקרייזלר (11 מיליארד). איש לא חולק על כך שמדובר היה בפעולת הנשמה הכרחית שהצילה את תעשיית הרכב האמריקאית מפני קריסה שהייתה גורמת לפיטוריהם של עשרות אלפי עובדים וסגירתם של מאות מפעלים קטנים שהישרדותם תלויה בקשרי המסחר עם יצרניות רכב.
אובמה יכול לזקוף לזכותו את העובדה כי לא רק שהציל את שתי החברות מקריסה, אלא שבזמן שעבר מאז הן הצליחו - וכמותן גם תאגיד פורד - לעמוד על הרגליים בזכות עצמן, להחזיר את רוב הכסף שקיבלו מהממשל, לגייס עשרות אלפי עובדים חדשים ולהציג לראשונה זה זמן רב מאזנים כספיים חיוביים.
הסיוע לתעשיית הרכב חוסה בצלה של תוכנית החילוץ הכללית למשק שהעביר אובמה חודש לאחר שנכנס לבית הלבן. הצלחת התוכנית היא בעיקר עניין של השקפה. התוכנית, שעלותה הרשמית 787 מיליארד דולר ועלותה המעשית צפויה להגיע ל-1.2 טריליון דולר, הייתה אמורה להעניק זריקת מרץ למשק הגוסס ולהזרים בו דם חדש, בין השאר על ידי מיזמי תשתית, קצבאות סעד, השקעה בחינוך והקלות במסים.
אנשיו של אובמה הדגישו כי אישור התוכנית יביא ליצירת מאות אלפי מקומות עבודה חדשים ויבטיח כי שיעור המובטלים לא יעלה על שמונה אחוזים. שלוש שנים אחר כך המספרים, שוב, מדברים בעד עצמם.
אבטלה שעברה מזמן את קו שמונת האחוזים, קרוב לשלושה מיליון מובטלים חדשים וחוב לאומי שתפח מ-10.6 טריליון דולר ב-2008 ל-14.7 טריליון דולר היום. בסוגיות חברתיות שהסעירו את הציבור האמריקאי בעשורים האחרונים יכול לזקוף לעצמו אובמה כמה הישגים לא מבוטלים, בהם ביטול איסור המימון למחקר בתאי זרע עובריים וביטולה של התקנה המפלה "לא נשאל, אל תספר", שאוסרת על חיילים שיצאו מהארון לשרת בצבא.
"כשחושבים על האפשרות למצוא תרופות למחלות כמו פרקינסון, אלצהיימר, סוכרת ילדים ועוד כל כך הרבה מחלות קטלניות, זה הדבר הנכון לעשותו", הכריז אובמה בעצרת בחירות ביולי 2008. קצת יותר מחצי שנה לאחר מכן הוא חתם על הצו שמאפשר לחדש את הסיוע הממשלתי למחקרי בתאי גזע עובריים.
ביטול החוק מ-1993 שאוסר על הומואים ולסביות שיצאו מהארון לשרת בצבא, נכנס לתוקפו בספטמבר. "אנחנו פועלים ברוח ההבטחה המקודשת שבחוקה: הרעיון שכולנו שווים, שלא משנה מי אתה או איך אתה נראה, אם אתה מציית לחוק אתה אמור להיות מוגן על ידו", הכריז אז אובמה. כעת, לאחר שהחוק עבר ברוב גדול בשני בתי הקונגרס הצליח אובמה לסמן לעצמו וי נוסף ליד אחת מהבטחות הבחירות הבולטות שלו.
סעיף שבו אובמה נכשל, כישלון שמחירו משתקף בסקרים, הוא רפורמת ההגירה שהבטיח לחולל במטרה לשפר את מעמדם של למעלה מ-12 מיליון מהגרים לא חוקיים שחיים בארצות הברית. בעייתי במיוחד בתחום הוא חוסר יכולתו להעביר את הצעת החוק שהוגשה לראשונה ב-2001 ומוכרת בשם Dream Act.
ההצעה, שעלתה ונפלה מאז מספר פעמים, נוגעת בעצב רגיש במיוחד בקרב חברי הקהילה ההיספאנית: מעמדם של בני הדור השני למהגרים, צעירים שהגיעו לארצות הברית שלא מבחירה והעבירו בה את מרבית חייהם.
על אף תמיכתו המוצהרת נכשל אובמה עד כה בניסיון להעביר את היוזמה שאמורה להסדיר את מעמדם החוקי של כמיליון צעירים שהגיעו לארצות הברית לפני גיל 16, סיימו בה את התיכון, נרשמו למוסד להשכלה גבוהה ואינם בעלי עבר פלילי.
בכל הנוגע למצב הביטחוני ולמלחמה בשתי החזיתות, העיראקית והאפגנית - סעיף שנחשב לעקב האכילס של אובמה במהלך קמפיין הבחירות - דווקא שם זוכה הנשיא לעדנה. נאמן להבטחתו, הודיע אובמה בקיץ שעבר על הוצאתם של עשרות אלפי חיילים אמריקאים מעיראק, וחשוב עוד יותר, על סיום הפעילות המבצעית של הכוחות האמריקאים שנשארו במדינה.
מספר החיילים האמריקאים בעיראק ירד מ-120 אלף לפחות מ-50 אלף כעת, מרביתם פועלים במעגל השני והשלישי של הלחימה. אלא שלאסטרטגיה של אובמה בעיראק היה צד שני - תגבור משמעותי של הכוחות הלוחמים באפגניסטן והעברת עיקר המאמץ המלחמתי למדינה ששימשה במשך שנים כמושבת חסות לבן לאדן ואנשיו.
"החיילים שלנו ובנות בריתנו בנאט"ו נלחמים באופן הירואי, אך במשך שנים טענתי שחסרים להם המשאבים לסיים את המשימה באפגניסטן בגלל הנוכחות שלנו בעיראק", הצהיר אובמה בנאום בחירות ביולי 2008. " לאחר שאהיה נשיא אציב את המאבק באל-קאעידה ובטליבאן בעדיפות עליונה, כפי שזה צריך להיות".
ואכן, בשלוש השנים האחרונות גדל מספר הלוחמים האמריקאים באפגניסטן מ-44 אלף בעת כניסתו של אובמה לבית הלבן ל-102 אלף כעת. עלות המלחמה קפצה ב-50 אחוז, והיא עומדת היום על כשבעה מיליארד דולר בחודש.
המעורבות הצבאית באפגניסטן ממשיכה להיות משקולת כבדה על גב האומה האמריקאית. המלחמה, שהפכה השנה באופן רשמי לארוכה ביותר בתולדות אמריקה, רשמה באוגוסט שיא שלילי נוסף, כשמספר האבידות בקרב החיילים הגיע ל-67 בחודש אחד - המספר הגבוה ביותר בתשע שנים.
בצירוף מקרים מפתיע, אוגוסט נכנס לספרי ההיסטוריה גם בהקשר העיראקי, כחודש הראשון מאז 2003 שבו לא נהרג ולו חייל אמריקאי אחד.
על אף מספר האבידות הגבוה באפגניסטן והעלות הגבוהה של המאמץ המלחמתי, אובמה זוכה ללא מעט נקודות זכות בציבור באשר לתפקודו כמפקד העליון של הצבא האמריקאי. מהבחינה הזאת עומדת לזכותו העובדה כי הוא נותר נאמן להבטחת הבחירות שלו: לסיים את המאמץ המלחמתי בעיראק ולרכז אותו באפגניסטן.
גם הפלת שלטונו של שליט לוב, מועמר קדאפי, בלי להקריב ולו חייל אמריקאי אחד, העניקה לו נקודות. ושיא ההצלחה הוא כמובן בחיסולו של בן לאדן במאי, פעולה שמן הסתם היה שמח לבצע סמוך יותר למועד הבחירות.
לכולם ברור שההישגים בעיראק, הצלת תעשיית הרכב, חיסולו של בן לאדן, ביטול האפליה נגד הומואים ולסביות בצבא וחידוש המימון למחקר בתאי גזע עובריים הם לא יותר מהערת שוליים בגיליון הציונים של ברק אובמה.
בסופו של דבר, הציבור יחליט אם להעלות אותו כיתה על סמך המצב הכלכלי ביום הבחירות. עם תשעה אחוזי אבטלה, רוב הפרשנים מעריכים כי אובמה יזדקק לנס כדי לזכות באמון הציבור פעם נוספת.
"כבר שנה שדברים נראים רע עבור אובמה. אם לפני שנה היה לו בסיס תמיכה שברירי, עכשיו, בעקבות הדעיכה הכלכלית אנחנו כבר מדברים על בסיס תמיכה מאוד מאוד חלש", אומר ל"סופשבוע" מייקל גודווין, הפרשן הפוליטי של ה"ניו יורק פוסט".
"המצב הכלכלי משפיע על כולם. לא מדובר במגזר אחד אלא באוכלוסייה כולה, ולכן הנשיא צועד על חבל דק מאוד. נתוני אבטלה הם הצד האנושי ביותר של האטה כלכלית, ואני חושב שיש היום הרבה אנשים בארצות הברית שחשים עניים, בין אם בגלל משבר הפנסיות או בגלל הירידה בערך הבתים שלהם - גם כאלה שיש להם עבודה. כך שהמבחן העיקרי הוא מצב הרוח הלאומי, ומהבחינה הזאת אובמה נמצא בבעיה גדולה מאוד".
ומה לגבי הטענה שלרפובליקנים אין מועמד שיכול לנצח אותו?
"אני חושב שמרבית המצביעים הרפובליקנים רואים ברומני מועמד מתאים לנצח את אובמה וכזה שיכול למשוך אליו את הבוחרים העצמאיים. הקולות הצפים הם היום המפלגה השלישית בארצות הברית, ואף אחד לא יכול לנצח בבחירות בלי לזכות בתמיכה שלהם.
אובמה זכה ב-2008 ב-62 אחוז מקולות המצביעים המתנדנדים, ומרביתם אומרים היום שהם לא מתכוונים לתמוך בו פעם נוספת. כך שאם הרפובליקנים מעמידים מועמד שיכול לקבל את תמיכת המצביעים השמרנים ובמקביל למשוך אליו את הקולות העצמאיים, יש לו סיכוי די טוב לנצח את אובמה. מצד שני, אם הם יבחרו מועמד שייתפס כקיצוני מדי, המתנדנדים יתנו לאובמה סיכוי נוסף וייתכן שיתמכו בו".
אתה מתכוון למושל טקסס ריק פרי?
"ריק פרי הוא הדוגמה המובהקת, אבל יש עוד מועמדים שנראה שלא ימשכו יותר מדי מצביעים עצמאיים. פרי עשה הרבה טעויות, אבל אנחנו עדיין בשלב מוקדם של הקמפיין ויש לו זמן לתקן אותן. מה שברור זה שהמצביעים הרפובליקנים לא מתלהבים מאף אחד מהמועמדים שלהם".
ההיסטוריה מראה שנשיא מכהן כמעט ולא מפסיד בבחירות.
"באופן מסורתי, הדרך שבה הבחירות באמריקה עובדות הוא שכל אחד מהמועמדים מתחיל את הקמפיין עם 40 אחוזי תמיכה. כך שבסופו של דבר המאבק הוא על 20 האחוז הנותרים. אובמה נמצא עכשיו בדיוק על 40 אחוזי תמיכה, וזה מספר מאוד נמוך מבחינתו. הרבה דמוקרטים, כולל אני, מהרהרים אם להצביע עבורו פעם נוספת".
"נכון שלנשיא מכהן יש יתרונות, אבל בסופו של דבר, העובדה שאתה נשיא אומרת שהציבור כבר מכיר אותך, ואם הוא החליט לדחות אותך קשה מאוד לזכות באמון של המצביעים בחזרה. כך שאנחנו לא מדברים על מצב שבו הציבור לא מכיר את אובמה, אלא על מי שמכירים את הנשיא והחליטו להתנער ממנו".
אז הכל שחור מבחינת אובמה? בלשכת נתניהו יכולים להוציא את בקבוקי השמפניה? לא בטוח. על אף שיש הסכמה מקיר לקיר בנוגע למעמדו הרעוע של הנשיא, הבחירות הקודמות הוכיחו כי אובמה הוא אחד הקמפיינרים הגדולים שידעה ארצות הברית. בבחירות האלה הוא הצליח לגייס סכום חסר תקדים של 750 מיליון דולר, והפעם מדברים על מיליארד דולר שיממנו זמן מסך כמעט בלתי מוגבל.
בנוסף, ניצחונו ב-2008 היה מרשים כל כך, שהוא יכול להרשות לעצמו להפסיד בכמה מדינות ועדיין להיבחר. 270 צירים דרושים למועמד בשביל להיות נשיא. אובמה גרף ב-2008 365 צירים , והוא יכול להפסיד באוהיו, צפון קרוליינה, וירג'יניה ואינדיאנה - שבכולן ניצח בבחירות ב-2008 - ועדיין לגבור על יריבו בפער של 38 צירים.
"ברק אובמה הוכיח לפני ארבע שנים שהוא יכול לנהל קמפיין יעיל מאוד", אומר ל"סופשבוע" רוג'ר סיימון, הפרשן הפוליטי הבכיר של האתר "פוליטיקו". "הילרי קלינטון אומנם הייתה הפייבוריטית הברורה אז, אבל אובמה ניהל קמפיין מאוד טקטי, כזה שמכוון לחישוב מדויק של מספר הצירים. יש לו בשיקגו צוות שמתמחה בבניית קמפיין שנועד להבטיח 270 צירים.
"לכן גם אם בסקרים הוא מקבל 40 אחוזי תמיכה, כשבודקים את מצבו בכל מדינה, רואים שזה לא כל כך גרוע, וכפי שלמדנו בשנת 2000, הבחירות מוכרעות לפעמים על חודה של מדינה. כך שהעובדה שיש לו צוות שמתמחה באיך להגיע ל-270 צירים היא יתרון אדיר שליריב שלו עדיין אין".
אז הכל הוא משחק במספרים, הרקורד לא חשוב?
"אני חושב שאובמה מגיע לבחירות עם רקורד מעורב. זה נכון שהכלכלה במצב מאוד גרוע, אבל אפשר להסתכל על הרפורמה במערכת הבריאות שהייתה מהלך היסטורי. אני בטוח שהקמפיין שלו ישים דגש גם על תוכנית החילוץ לתעשיית הרכב, שבלעדיה הייתה קורסת".
"ישנה גם תוכנית החילוץ של וול סטריט שיש כאלה שיטענו שלא הייתה מספיקה, במיוחד לא מבחינת יצירת מספר מספק של מקומות עבודה חדשים, אבל אפשר לומר שהיא מנעה קריסה כלכלית עולמית. האם כל זה מספיק? לא. הוא לא יצר מספיק מקומות עבודה, הוא לא הצליח להחיות את שוק הנדל"ן. ועדיין, אי אפשר לבחון את הרקורד שלו ולהגיד שהכל נורא, במיוחד כשמביאים בחשבון את ההישגים שלו בלוב ובמלחמה בטרור. מה שכן, קשה לי להאמין שהבחירות הקרובות יעסקו במדיניות חוץ אלא בעיקר במצב הכלכלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם