
מי ימנע את החטוף הבא?
כאשר שליט נחטף מיהרו בשב"כ לקחת אחריות מודיענית על האירוע. בצה"ל פינו להם מקום כדי למנוע ויכוחים. כעת צריך לקבוע מי יתפוס פיקוד בחטיפה הבאה
כאשר נחטף נהג המונית אליהו גוראל ביולי 2003 לאזור רמאללה על ידי פעילי החזית העממית, הוחלט כי השב"כ יהיה קצין המודיעין של האירוע. עם הקבלות של הארגון בהבאת מידע על מה שמתרחש ביהודה ושומרון לא היה טעם להתווכח, ומילא בצה"ל גם לא רצו. בצבא המתינו למידע על החטוף הישראלי וכאשר זה הגיע, ביצעה סיירת מטכ"ל את הנחוץ לה לצורך מבצע החילוץ, וגוראל שב לביתו בריא ושלם לאחר ארבעה ימים.
שלוש שנים מאוחר יותר, כאשר נחטף שליט לרצועת עזה, מיהרו בשב"כ לקחת את האחריות המודיעינית על עצמם. הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, הבטיח כל סיוע נדרש מהצבא. חלפו הימים, התחלף רמטכ"ל ומידע מוצק לא זרם. הבטיח גם הרמטכ"ל גבי אשכנזי, כל סיוע שניתן. זה, ככל הנראה באמת הועבר, אבל השב"כ היה הקברניט וקבע איפה ואיך מרכזים מאמץ.
במבחן התוצאה השב"כ כשל
חלוץ, כמו גם אשכנזי אחריו, העדיפו מסיבותיהם שלהם להשאיר את הנושא הסבוך והמורכב הזה בשב"כ ולא לבקש, ככל שחלפו השנים, לעשות שינוי שאולי יביא לפריצת דרך. ייתכן שסברו כי העובדה שהשב"כ גם מלווה את המשא ומתן צריכה להתיר את התיק כולו שם, ובכך לא לגרום לעצמם כאב ראש מיותר. גנץ, לעומת שני קודמיו, ביקש לשנות את יחסי הכוחות הללו, אך זה כבר היה מאוחר מדי.
אין עוררין כי השב"כ לא ישב בחיבוק ידיים והשקיע מאמצים ניכרים כדי למצוא את החייל החטוף, אבל
במבחן התוצאה - כשל. כאשר יובל דיסקין סיים את תפקידו במאי החולף, הוא הודה בפשטות ובכנות כי הוא רואה באי-ההצלחה להביא את שליט הביתה כישלון אישי. האם השב"כ לא הצליח כי רצועת עזה אינה איו"ש והשליטה בציר איראן-סוריה אינה מומחיותו? האם בחר שיטות עבודה שגויות? האם שיתוף הפעולה שלו עם צה"ל כשולט במבצע לקו בחסר?
השאלות הללו מציקות ודורשות שמישהו יעשה סדר, שמישהו יקבע מי מטפל באירוע הבא ואיך. כדי שבפעם הבאה זה לא ימשך חמש שנים וארבעה חודשים.