גוררים אותנו: משרד התחבורה נגד עגלת אופניים
ערן רצה להביא לארץ אופניים שאל ישבנם מחוברת עגלת תינוק. סעיף 126 לתקנות התעבורה התשכ"א לא מאפשר לו. וגם, ניסיתם למצוא חנייה בתל אביב לאופניים?
- בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
בשלב הבא הוא החליט להפוך ליזם ולייבא אותן בעצמו, רק שאז התברר לו שהעובדה שהעגלות הנגררות לא מתגלגלות בערי ישראל אינה מקרית: החוק הישראלי - וליתר דיוק סעיף 126 בתקנות התעבורה התשכ"א - אוסר על גרירה מכל סוג באמצעות אופניים. מה שמותר על פי חוק בארצות הברית, קנדה, גרמניה ועוד שלל מדינות נחשלות, מהווה עבירה על החוק הישראלי. על אף שהעגלות שמיוצרות במדינות הללו עומדות בתקני הבטיחות המחמירים בעולם, מי שייבא אותן לארץ ייחשב לעבריין.
ערן הניח שמדובר בלאקונה חוקית, שנגזרת מהעובדה שהחוק הישראלי נכתב לפני שהעגלות הללו הפכו פופולריות. לכן, סבר, אם יפנה למשרד התחבורה לא תהיה בעיה והסעיף הרלוונטי בתקנות התעבורה ישונה במהירות. כמה נאיבי מצדו.
בהתכתבויות הראשונות עם משרד התחבורה נענה ערן כי לא ניתן לייבא את העגלות, משום שיש תקנה האוסרת על כך. הוא הבהיר שהוא מכיר את התקנה, ושזה בדיוק מה שהוא מבקש לעשות - לשנות אותה. אחרי חליפת מכתבים מייגעת נקבעה לו פגישה עם הממונה על התקינה באגף הרכב של משרד התחבורה.
ערן הגיע לפגישה כשהוא מצויד בשפע מידע על העגלות ואפילו בתמונות מחו"ל, רק שהממונה סירב להתרשם: לטענת ערן, הוא הצביע על התמונות, שכדרכן של פרסומות צולמו על רקע נופים ירוקים, וטען שהן מהוות הוכחה לכך שהעגלות מתאימות אך ורק ל"שטח" ולא לתנועה בעיר. אולי כדאי לאנשי משרד התחבורה לצאת לרחובות קופנהגן ולהתרשם מאופני "השטח" המשפחתיים שנעים שם בכמויות מסחררות.
למרות התנגדות הממונה, סוכם שערן יוזמן לוועדת תקינה שמתכנסת אחת לתקופה. הוועדה אכן התכנסה, אבל ערן
הסאגה המשונה הזו נמשכת כבר יותר משנה. משרד התחבורה, שאמור לפעול להפחתת מספר המכוניות על הכביש ולעודד את הציבור לעבור לתחבורת אופניים, עושה הכל כדי לכפות על ההורים להוביל את ילדיהם לבית הספר או לגן בקופסת פח מעשנת. נחמה מסויימת: אחרי שהתברר שלא קיבל את הזימון לוועדה, מבטיחים כעת במשרד התחבורה שיזמנו את ערן שוב ויאפשרו לו להציג את טיעוניו בפני החברים הנכבדים. אולי אז ישתכנעו שמה שטוב לסקנדינבים, לגרמנים, לבריטים ולאמריקאים, לא יזיק גם לנו.
בתל אביב יש מצוקת חנייה קשה. של אופניים. מאמצי העירייה לפרוש ברחבי העיר מתקני קשירה לא עומדים בקצב הגידול במספר המדוושים, וכשהרוכבים מגיעים למקומות מרכזיים הם מגלים שלא רק מתקן הקשירה הרשמי - אם יש כזה - גדוש עד אפס מקום, אלא גם כל התמרורים, הרמזורים, עמודי החשמל וגדרות הבניינים בסביבה.
את המצב העגום (אם כי בהחלט ניתן להגדיר אותו כצרות טובות) היטיב לסכם ידידי המשעשע אמנון, בעליו הגאה של זוג אופניים: "בזמן האחרון", הוא מספר, "בכל פעם שאני רואה מישהו מסתובב ברחוב עם צרור מפתחות אני שואל אותו'אתה יוצא'?".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם