פרקליטו של מנבר: "המוסד שמר לו טינה"
עו"ד אמנון זכרוני שייצג את נחום מנבר וליווה אותו בכל מאבקיו המשפטיים סבור כי הוא היה צריך להשתחרר כבר מזמן: "הוא לא מרגל"
"החמירו בעונשו של מנבר", עו"ד אמנון זכרוני צילום: חן גלילי
אלא שעתה שינו גורמי הביטחון את עמדתם וקבעו שמנבר אינו מסוכן עוד לציבור, מה שהביא את היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להחליט שאין להתנגד עוד לשחרורו. עו"ד אמנון זכרוני, שייצג את מנבר במשפטו וליווה אותו כל השנים במאבקיו המשפטיים, סבור כי את מנבר היה צריך לשחרר כבר מזמן.
"לתומי חשבתי שאחרי שריצה שני שלישים מעונשו הוא ישוחרר", אומר זכרוני. "הבאנו לוועדת השחרורים עדים וחוות דעת שהראו שלא נובעת ממנו כל מסוכנות. ראש אמ"ן לשעבר, האלוף במיל' אורי שגיא, נטרל לדעתי את חוות הדעת שמסר נציג המוסד באותו הליך. גם הופיע מטעמנו ד"ר ראובן פדהצור, מרצה במכללה לביטחון לאומי, וראש השב"כ לשעבר, יעקב פרי, נתן חוות דעת שתמכה בעמדתנו.
"הדבר הכי דומיננטי בעניין היה שכאשר הגשנו לראשונה את הבקשה לניכוי שליש, לפני כארבע שנים וחצי, מנבר כבר היה בסבב חופשות לא מבוקרות, וכבר אז מנינו למעלה מ-50 פעמים שהוא יצא לחופשה. היום הוא כבר בוודאי יצא לחופשות מאות פעמים, אז איזו מסוכנות יכולה לנבוע ממנו? ואם הוא מסוכן, מדוע נתנו לו לצאת לחופש? אבל המדינה התבססה על סעיף שאומר שלא צריך לערער את אמון הציבור במערכת המשפט".
האם התנגדות מערכת הביטחון לנכות למנבר שליש נבעה לדעתך ממניעים נקמניים?
"צריך להבחין בין גופי מודיעין שונים. היחס הנוקשה ביותר כלפיו היה של המוסד. היום כבר אפשר לגלות שגם במהלך המשפט היה השב"כ יותר מתון בעמדתו כלפי מנבר מאשר המוסד. מי ששינה את עמדתו היה הממונה לשעבר על הביטחון במשרד הביטחון, יחיאל חורב, שלפני שעזב את התפקיד נתן הערכה די פשרנית שאין סכנה בשחרורו של מנבר.
"המוסד שמר טינה למנבר. הרי יד וע ששני אנשי מוסד נהרגו בתאונת דרכים במהלך מעקב שערכו בווינה
אחרי אדם אחר הקשור בפרשה, אך לא אחרי מנבר עצמו. במוסד לא יכלו לסלוח למנבר על כך, בכל זאת נהרגו להם שני אנשים. גם בשיחות שהיו לי שנים אחר כך עם ראש המוסד דאז, שבתי שביט, עמדתו הייתה מאוד נוקשה. כנראה שבאחרונה הם התרככו. אולי קיבלו שכל. הרי גם הם חייבים במתן דין וחשבון. אבל הכי חשוב שהיועץ וינשטיין שקל את הדברים והגיע למסקנה שניתן לשחררו, מה גם שמנבר עבר תהליך של טיפול שיקומי שסייע לשחרור".
האם מנבר זכה למשפט הוגן בשעתו?
"הוא הורשע על יסוד ראיות שנמצאו אמינות על ידי בית המשפט. אולי זכותו למשפט הוגן נפגעה מכך שחלק מהחומר היה חסוי, אבל במשפט הבאנו הוכחות לכך שגופים ישראליים נוספים סחרו עם איראן - ובית המשפט התייחס לזה והעיר הערות חריפות בעניין. אני גם יזמתי הגשת שאילתא לשר החוץ דאז, דוד לוי, בשאלה אם איראן היא מדינת אויב, והיה אפשר להבין מתשובתו שאיראן לא סווגה אז כמדינת אויב. אבל בית המשפט קבע שפירשנו לא נכון את דברי השר. בכל מקרה, החמירו בעונש. הוא לא מרגל".
מדוע מנבר מעורר אנטגוניזם רב בקרב הציבור בישראל?
"אני לא מתרשם שהוא מעורר אנטגוניזם. יש כאלה שמצדדים בו ויש לו הרבה תומכים וידידים שחושבים שנגרם לו עוול. אנשים שליוו אותו במהלך כל התקופה והשתדלו עבורו. יש אחרים, לא יודע אם הציבור כולו, שמתייחסים בביקורת לדבר כזה, וזה די לגיטימי. אולי גם הקביעה של בית המשפט שהוא'הקריב את ביטחון ישראל על מזבח תאוות הבצע' לא תרמה לעניין.
"אבל צריך לזכור שהיו גם תקופות שאיראן נחשבה ידידה מובהקת של מדינת ישראל. בכל מקרה, ישראלים שמורשעים בעבירות ביטחוניות אינם בבת עינו של הציבור הישראלי, וזה הכתם של מנבר. אבל עמדת הציבור לא צריכה להוות שיקול בהחלטה אם לשחרר אותו או לא".
גיל: 67; מגורים: תל-אביב; מצב משפחתי: נשוי+2; תפקידים קודמים: ממייסדי המפלגות "העולם הזה-כוח חדש" ו"של"י", יועץ ראש הממשלה יצחק רבין לענייני שבויים ונעדרים ופרקליטם של המרגלים שמעון לוינזון, שבתאי קלמנוביץ' ומרדכי ואנונו ושל השר אריה דרעי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם