אימפריאליזם שיפוטי
בניגוד למנטרה שמוכרים לנו, שיטת מינוי השופטים בישראל היא הגרועה בעולם, והשינוי המסתמן בהרכב העליון הוא ברכה לדמוקרטיה
שלושה שופטים אמורים להיבחר בישיבה הקרובה. נכון לרגע זה, הדיל כבר סגור. הישיבה היא רק חותמת גומי. מאחורי הקלעים כבר נבחרו נעם סולברג, דבורה ברלינר וצבי זילברטל. הראשון, סולברג, נתמך על ידי נציגי הימין בוועדה. ברלינר היא מינוי של שר המשפטים. זילברטל הוא מקורבה של הנשיאה דורית ביניש. אלא שהסיפור איננו פשוט.
נכון לרגע זה, יש שני נציגים מטעם לשכת עורכי הדין. אחד נציג הקואליציה, אחד נציג האופוזיציה. יו"ר הלשכה הנבחר, גד ברזילי, שולט בוועד המרכזי, אך אין לו רוב במועצה. ודווקא המועצה היא שבוחרת את שני הנציגים. מי ששולט בה הוא עו"ד יורי גיארון, היו"ר הקודם של הלשכה. ברזילי נחשב מקורב יותר לימין. גיא-רון נחשב מקורב יותר לשמאל.
אם גיא-רון יוכל לקבוע מי יהיו שני נציגי הלשכה בוועדה למינוי שופטים, יהיה שינוי בחלוקת הכוחות הנכונה להיום, וייתכן שחסידי אסכולת ברק-ביניש ינסו למנות מועמדים משלהם. עיתון "הארץ", כידוע , כבר התגייס למשימה, ויצא במאמר מערכת הקורא לפסול את מינויו של סולברג לשופט. אצל "הארץ" זו כבר מסורת.
יש מרצים ושופטים שראויים לביקורת. הח"מ עסק לא מעט בביקורת, גם נוקבת, נגד אנשי אקדמיה ושופטים. בין אם היו אלה פסיקות שערורייתיות ובין אם מרצים שמפיצים ארס ועלילות דם על מדינת ישראל - הח"מ לא קרא לפטר מישהו. חשיפה וביקורת - כן. הדחה - לא ולא. אלא שעיתון "הארץ" נוקט דרך אחרת. גם כאשר דובר במרצה פנינה ברוך-שרביט, וגם כאשר מדובר בשופט סולברג, "הארץ" אינו מסתפק בביקורת עניינית. הוא קורא להדחה ולפסילה אישית. בולשביזם ומקרתיזם מטעם העיתון שחושב שהוא לאנשים חושבים.
מצעד
נקווה למענו שהחקירה תסתיים בניקוי מלא, אלא שבינתיים התיק לא נסגר כך שכל מעורבות שלו במינוי שופטים, אם על תקן ראש האופוזיציה, אם על תקן חבר מועצת הלשכה - היא סקנדל. והנה, כל חסידי אסכולת ברק-ביניש, שמתחזים לחסידי המינהל התקין, שומרים על שתיקה. הוא הרי "משלנו".
על הרקע הזה נדמה שההצעה לתיקון החוק שאושרה בממשלה ביום ראשון, ולפיה שני נציגי הלשכה יהיו נציג הקואליציה ונציג האופוזיציה, היא הצעה תקינה וסבירה. הרי המצב הנוכחי, שלפיו מי שהפסיד בבחירות יקבע מי יהיו שני הנציגים - הוא האבסורד בהתגלמותו. וזאת גם ללא שום קשר לשאלת החקירה הפלילית.
נחזור להתחלה. שיטת מינוי השופטים בישראל היא מהגרועות בעולם, אם לא הגרועה ביותר ככל שמדובר בבית משפט חוקתי - בכל המדינות הדמוקרטיות מינוי שופטים מתבצע על בסיס דמוקרטי, ייצוגי ורחב, כלומר מגוון של דעות ואג'נדות באופן שישקף ככל האפשר את הקשת הפוליטית.
בישראל הסיפור הפוך. נציגי אסכולת ברק-ביניש שלטו בבית המשפט העליון לאורך שני העשורים האחרונים. הם מנעו כל רענון. הם הכתיבו את עצמם באופן דורסני. הם גרמו פגיעה קשה באמון הציבור האקטיביזם השיפוטי שלהם היה למעשה אימפריאליזם פוליטי.
השינוי המסתמן בבית המשפט העליון הוא ברכה לשלטון החוק ולדמוקרטיה. נכון שזה הפוך ממה שמדקלמים לנו בימים אלה, אבל גם אם השקר הופך למנטרה, חובה להזכיר ולזכור שזה עדיין שקר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם