המהפכה השקטה של נתניהו במרכז הליכוד
השבוע גילה רה"מ כי בליכוד, מתחת לאף שלו, גדלה פרא קבוצת כוח ימנית. לפי השיטה הנוכחית, במרכז המפלגה יש יותר צירים לשומרון מלנתניה
הרגע שבו "גילה" נתניהו, כי בחסות החוקה התנועתית צפויים להצטרף אל שורות מרכז הליכוד, בתוך חודשים ספורים, מאות חברים חדשים אולטרה ימניים, מה שעלול לעורר מחדש את הגוף שמירר בעבר חייהם של ראשי ממשלה מהליכוד, לרבות הוא עצמו בכהונתו הראשונה - היה פרוזאי.
הסיעה דנה בדמי החבר הגבוהים שנדרשים לשלם חברי המרכז, עד שח"כ כרמל שאמה פנה לנתניהו ושם את הקלפים על השולחן. "עם כל הכבוד, אדוני ראש הממשלה", אמר בדרמטיות, "הבעיה שלנו היא לא הכסף. אתה הולך לקבל מרכז מאוד בעייתי, עם יחסי כוחות מעוותים". "זה לא תקין", הזדקף נתניהו. הוא הבין מיד למה התכוון שאמה. גם יתר החברים.
בינואר הקרוב תתכנס לראשונה מאז הבחירות ועידת הליכוד. אז גם ייבחרו מחדש ציריה. מספר הצירים בכל יישוב נקבע בעבר על פי המפתח הבא: ביישובי יש"ע ציר אחד על כל 50 מצביעי מח"ל, במושבים ציר אחד למאה מצביעים, ובהתיישבות העירונית ציר אחד על כל 300 מצביעים.
המפתח המשוכלל הזה נועד בזמנו לעודד הצבעה לליכוד ביש"ע ובמושבים, אלא שבבחירות האחרונות גדל באופן משמעותי מספר מצביעי הליכוד בשני המגזרים הללו. המשמעות היא כי אל מרכז הליכוד צפויים להצטרף מאות צירים מיש"ע והמושבים, ובכך לעוות את יחסי הכוחות בתוך מפלגת השלטון.
כדי להבין עד כמה גדול העיוות ועד כמה הוא מקפח את המגזר העירוני שממנו באים רוב מצביעי הליכוד, נדרש מבט חטוף במספרים. למועצה האזורית מטה בנימין שבה היו לליכוד 4,751 מצביעים יהיו במרכז 95 חברים. למועצה האזורית שומרון שהתברכה ב-3,092 מצביעים יהיו 62 חברי מרכז. לעומת זאת, בנתניה, שהביאה לליכוד 23,129 מצביעים, יהיו רק 51 חברים במרכז, ולחולון על 24,253 מצביעיה יהיו 60 חברי מרכז בלבד.
התוצאה: שני מגזרים שהיו אזוטריים
לנתניהו, מעידים אלה שעבדו איתו, יש נטייה כרונית לדחות את הטיפול בבעיות, מתוך הנחה כנראה שככל שידחיק, כך הן ייעלמו. אבל במקום זה הן רק תופחות, ואז הוא מזדעק. אחרי הערתו של ח"כ שאמה הוא פנה ליו"ר מזכירות הליכוד, השר ישראל כץ. "ישראל, מה אפשר עוד לעשות?", שאל וענה בעצמו, "זה לא מאוחר, הכל עוד אפשרי".
למה התכוון ראש הממשלה? נתניהו מתכנן שינוי בזק בחוקת הליכוד, כבר בשבועות הקרובים, לשינוי המפתח לקביעת מספר הצירים באופן שיחזיר את הדומיננטיות למגזר העירוני, ויחזיר לממדיה השוליים את הקבוצה האידאולוגית.
זה לא יהיה פשוט. זה יגרור עתירות לבתי המשפט ויעורר מהומת אלוהים בסניפים שכבר חילקו ביניהם את השלל. ביום רביעי מוקדם בבוקר אמור היה נתניהו לשבת עם השר משה כחלון, יו"ר מרכז הליכוד, ולדון בפרטים הקטנים בתוכנית, ואחר כך עם השר כץ. אלא שמותו בלילה, בגיל 97, של שמואל בן ארצי, אביה של שרה נתניהו, שיבש את התוכניות, וכל הפגישות בוטלו. אל דאגה, הן ייקבעו מחדש לימים הקרובים.
גם אם אין תזוזה מדינית באופק, נתניהו צריך להתפלל להצלחתו, אחרת יקבל מרכז טורדני שימרר את חייו על כל הקפאה. מצד שני, מרכז הליכוד ומתפקדיו מעולם לא הצליחו למנוע מהלך מדיני גדול של ויתורים ברגע שראש הממשלה היה נחוש. כך היה עם אריק שרון בהתנתקות. המתפקדים היו נגד אבל הוא ביצע את המהלך.
הבעיה היא שהמרכז קובע את הטון ומשפיע על השרים והח"כים המעוניינים להיבחר שוב, גם לאחר שנתניהו עקר ממנו את הסמכות לקבוע את רשימת הח"כים לכנסת. כל ביקור של דני דנון, אופיר אקוניס ויריב לוין במאחזים, ויש לא מעט כאלה, מכוון לקהל הזה. חברי המרכז הבאים מתוך הסניפים הם אלה שבדרך כלל חולשים על קבוצות המתפקדים המאורגנות, כך שהשפעתם חורגת מגבולות הגזרה של כינוסי המרכז.
במצב שבו אין אלטרנטיבה מנהיגותית בימין לביבי, אפשר פשוט "לשמור עליו" באמצעות השרים והח"כים. ולכן כששבח שטרן, יו"ר מטה יש"ע בליכוד, ארגן השבוע בכנסת מפגש עם רבני הציונות הדתית המתנגדים לפינוי המאחזים, הייתה התייצבות כמעט מלאה של כל חברי הכנסת. אף אחד לא אומר לא לשבח.
קמפיין אחר שהתברר כאחד המוצלחים שראינו בשנים האחרונות הוא זה של איציק שמולי, שבנה אותו כמנהיג האחראי של המחאה החברתית. יו"ר התאחדות הסטודנטים היה עד הקיץ האחרון אלמוני גם עבור חברי הכנסת שאותם ניסה לרתום במשך חודשים למאבקים הסטודנטיאליים, ועכשיו נראה כאילו תמיד היה איתנו. אהוב, רגוע, שקול, אידאליסט, מנהיג. ממלכתי. או כלשונו "הישראלי החדש". בניגוד לדפני ליף, לא נרשמו על שמו טעויות מביכות.
מאחורי הקלעים, כך מתברר, נעזר שמולי ביועץ סתרים מפתיע. שלום שלמה, מי ששימש במשך שנים ועד לפני כחצי שנה כיועצו הפוליטי של בנימין נתניהו, והוא עד היום אחד האנשים המקושרים במערכת הפוליטית. אם מישהו תהה מניין היו לשמולי בשלוף מספרי הטלפונים הניידים של כל השרים, כך שבהצבעה הראשונה על דוח טרכטנברג הם הופצצו במסרונים אישיים ממנו שקראו להם להתנגד, התעלומה נחשפת.
אפשר גם למצוא קווי דמיון בין האסטרטגיה שליוותה את נתניהו כיו"ר האופוזיציה כששמר על קו ממלכתי, לקו האחראי והממלכתי שמאפיין את שמולי. גם הטקטיקה של הפרד ומשול, שבה פעל מול סיעות הקואליציה כדי לתקוע טריז ביניהן כדי לטרפד את אישור טרכטנברג, נראית כאילו נרקחה על ידי יד פוליטית מיומנת. ובכלל, יש כאן גם ממד אירוני, מי שהיה יועצו הקרוב של אבי הקפיטליזם הישראלי בעשור האחרון, מסייע לזה שקם מול השיטה.
יודגש כאן, כי כל הנאמר אינו בא כדי לגרוע מיכולותיו וכישרונו הטבעי כמנהיג שהפגין שמולי מאז החליט להוביל את המחאה. "איציק הוא קודם כל חבר שלי, והוא קורץ מחומר של מנהיגים. אני גאה להיות חברו, ואשמח אם ימשיך להשפיע על הציבוריות הישראלית", אמר בתגובה שלמה.
טעות תהיה להסתכל על ההשתלטות האידאולוגית בליכוד רק דרך הפריזמה של חברי המרכז. בשקט בשקט, בעבודת נמלים שקדנית ומאומצת, מובילה בשנתיים האחרונות מועצת יש"ע, באמצעות המנהיגות המקומית, מפקד גדול שמונה אלפים. גורם נוסף שפועל במרץ במגרש הימני הוא אפי איתם, שעל פי הערכות פקד כ-3,000 חברים. אלה התווספו לכמה אלפי מתפקדי פייגלין. על פי הערכות, מספר המתפקדים האידאולוגים בליכוד נע בין עשרת אלפים ל-15 אלף מתוך כ-135 אלף חברים.
זה לא נשמע הרבה, אבל זהו כוח מאורגן שיכול לקבוע גורלות של ח"כים ושרים. איתות אליהם שכדאי לפנות ימינה, יכול להקצין את הרטוריקה של הליכוד. זה גם לא חדש. רבים וטובים עשו זאת קודם. זה רק יורע.
הנה דוגמה: בבחירות האחרונות משה (בוגי) יעלון התמודד לראשונה על מקום ברשימה לכנסת, ועל בסיס יומיומי איים כמעט על כל מנהיגי האזור. הרבה בדיחות הריצו עליו חבריו החדשים בליכוד. אפילו נתניהו לא התאפק והתקשר אליו. "משה, תשאיר משהו. הרגת כבר את כולם", התחנן. צחוק צחוק, אבל ככה התברג יעלון לעשירייה הראשונה, וככה בדיוק יוכל איתם להיות ח"כ בפעם הבאה.
כמה מאות קולות מתפקדי יש"ע לכאן ולשם עשויים לגזור גורלות. בני בגין, דן מרידור ומיקי איתן עשויים להידחק אל שולי הרשימה - מחיר התנגדותם להכשרת הבנייה שהתבצעה על קרקע פלסטינית פרטית. ביש"ע כבר מכנים אותם "המתייפייפים".
את זה הבינו היטב גם במועצת יש"ע. אחרי ההתנתקות שהמיטה חורבן על הגוף הזה, הוא נבנה מחדש באמצעות כוח פוליטי. המשחק הוא פשוט: התפקדות מאסיבית לליכוד הנקראת בז'רגון היש"עי "המהפכה השקטה".
בקושי חודשיים חלפו מיום בחירתה של שלי יחימוביץ' ליו"ר מפלגת העבודה ומהבטחות החברים לאיחוד השורות, וכבר מלחמה חדשה מאיימת על שלום הבית האומלל הזה. ח"כ איתן כבל מבקש להתמודד מטעם מפלגת העבודה על תפקיד יו"ר ההסתדרות מול עופר עיני בבחירות שיתקיימו בחודש מאי 2012. התומך העיקרי והכוח הדוחף הוא עמיר פרץ.
כבל ופרץ טוענים שדווקא עכשיו, כשמפלגת העבודה מתחדשת ורוחות המחאה עדיין מנשבות, המפלגה חייבת להתמודד על תפקידים בהסתדרות כדי להשפיע. ואם עופר עיני רוצה את תמיכת העבודה, שיתכבד ויתמודד מתוכה ולא כסיעה עצמאית.
אלא שבתוכנית שהיא לכאורה תמימה טמון פוטנציאל נפץ גדול. עיני הוא חבר קרוב של יחימוביץ'. הוא תמך בה בפריימריז לראשות העבודה. המניע העיקרי שלו, שלא הוסתר מעולם, היה למנוע מהאיש השנוא עליו ביותר בעולם, עמיר פרץ, להיבחר ליו"ר העבודה. עיני גם הורה להעניק חלק מקולות חברי ההסתדרות לבוז'י הרצוג. גם פואד בן אליעזר, חרף המהמורות האחרונות ביחסיהם, עדיין קרוב לעיני.
המשמעות היא שקבוצה של ח"כים בולטים בעבודה כמו יחימוביץ', בן אליעזר, הרצוג ואבישי ברוורמן צפויה להתנגד למהלך שמובילים כבל ופרץ. טענתם העיקרית היא שהסיפור הזה עלול לגרור את העבודה שוב למלחמה, אולי אף לפילוג, ומדוע בכלל להתמודד מול יו"ר הסתדרות מכהן וחזק. התחושה בעבודה היא שפרץ מאיץ בכבל להתמודד כדי לנקום בעיני, וכל המוטיבציה הזאת מקורה בחיסול חשבונות.
כבל, שמבקש, מבחינתו בצדק, להתמודד על התפקיד מטעם מפלגת העבודה, נתקל בימים האחרונים בכתף קרה כשהוא מגיע לדבר על ההסתדרות. "איזה מין טיעון הוא זה?", שואל כבל בתימהון, כשמעלים בפניו את החשש מפילוג. "נפגשתי עם בוז'י, הוא העלה בפני את החשש הזה, ואני מאמין שאחרי הפגישה בינינו הוא הלך לישון בשקט".
ניכר בכבל שהוא אפילו נעלב מתגובת חבריו נוכח המונולוג הבא: "אני לא רואה שום סיבה למה לא להתמודד. זוהי זכות בסיסית לגיטימית. שאף אחד לא יתחיל לאיים עליי שההתמודדות שלי עלולה לקרוע את המפלגה. זה גובל בחוצפה להעלות טיעון כזה על ידי כאלה שהתמודדו על ראשות העבודה.
אז בואו באמת לא נעשה כלום, כדי לא להיכנס לוויכוחים. הטעות של כולם היא שהם לא מבינים שמאבק פנימי הוא מאבק מעצים. לא נעים להגיד, אבל זה יותר חנפנות לאדם מסוים מדאגה למפלגה. תמיכה בעופר זו תמיכה באתמול. זה לגיטימי להעלות חששות, אבל מפה ועד למנוע ממני זכות בסיסית המרחק רב".
פרץ מתקומם למשמע הטענה כי הוא מפעיל את כבל. "הוא לא בנאדם שמקבל הוראות ממישהו, הוא לא אחד שמשתמשים בו", אמר . רשמית כבל לא החליט אם יתמודד. גם לא ברור אם יוכל לפתור את הבעיה הפרוצדורלית שמונעת ממנו להתמודד, שכן אין לו הוותק הדרוש כחבר הסתדרות המקנה לו את הזכות.
למרות היסוסיו כלפי חוץ, אם לשפוט על פי ההכנות בשטח, כבל כבר נערך למערכה מול עיני, ואם לא יהיו שינויים, האיש שינהל עבורו את הקמפיין הוא עו"ד אלדד יניב, ממובילי השמאל הלאומי, שכשל בניסיונותיו להיבנות על גב המחאה. צחוק הגורל, האיש שכבל כמזכ"ל פיטר מתפקיד היועץ המשפטי למפלגה, מאיים עכשיו לחזור ולבחוש במפלגה.
בעיני רבים בעבודה, יניב מסמל את התקופה הרעה. הוא איש של תככים ומזימות, וזו אולי הסיבה שבגללה כבל רוצה אדם כזה לידו מול עיני. הוא מכיר ביכולותיו. הוא יודע שעם יניב זה הולך להיות קמפיין מלוכלך.
mazal.moalem@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם