פעולת נקם
חברי הכנסת מהליכוד וישראל ביתנו שואפים ליצור מדינה יהודית-דתית אדוקה. אנחנו הולכים למשטר שיהיה רחוק מהדמוקרטיה המערבית
ההסתערות על המדינה והחברה הישנה היא טוטאלית והכוונה היא להפוך אותה לגמרי. אחר כך אפשר יהיה לשלוט עליה בשיטות של מפא"י ההיסטורית. המדינה תקבע לך איזה רדיו אתה שומע, איזה עיתון אתה קורא ובאיזו טלוויזיה אתה צופה.
החוקים החדשים שמעבירים בכנסת אנשי הליכוד וישראל ביתנו הם רק חלק מהתוכנית הגדולה. האנשים הללו רואים מול עיניהם יער גדול, שאולי ייראה חשוך בעיני רבים, ובכל יום הם נוטעים בו עץ אחר. פעם הם פוגעים באופיו ובעצמאותו של בית המשפט העליון; פעם הם מחסלים את התנועות לזכויות האזרח; פעם הם מטילים עונשים בלתי סבירים על פרסומים בעיתונים; פעם הם פוסלים שירת נשים בצבא; ופעם הם נהנים לראות את הדרת הנשים מהרחובות. לפעמים נדמה שהם עובדים לפי ספריו של משה פייגלין, איש הליכוד, על המהפכה האמונית והמנהיגות היהודית.
יש גם חלוקת תפקידים. במגרש הכדורגל הלאומי יש מאמן, שמו פרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים, מינוי פוליטי של אביגדור ליברמן שאף מכנה אותו "האדמו"ר של ישראל ביתנו". על המגרש מתרוצצים שלושה שחקנים מוכשרים בעלי כוח פרלמנטרי רב, לאומנים וחדורי מוטיבציה חסרת מעצורים: יו"ר הקואליציה זאב אלקין, תושב ההתנחלות כפר אלדד; יריב לוין, יו"ר ועדת הכנסת; ודוד רותם, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט. יש גם שחקנים חשובים אחרים, חברי הכנסת דני דנון, אופיר אקוניס, ציפי חוטובלי ואחרים, שמתחרים ביניהם על הגשת חוקים קיצוניים ומופרכים יותר.
לא יהיה כאן זכר לשמאל החילוני ולזכויות המיעוטים
ביציע הלאומי, בתא הכבוד של המהפכה האמונית הזו, יושב הבעלים, ראש הממשלה נתניהו. הוא נע לאותו כיוון אנטי-דמוקרטי מסוכן, אבל משנה את הטקטיקה כשצריך ונסוג לאחור כדי להסתער שוב. כאשר הבין נתניהו כי הרעיון להושיב את השופטים שמיועדים לבית המשפט העליון מול ועדות שימוע פוליטיות בכנסת הוא מוגזם, הוא הורה לנאמן לרדת מזה. כאשר הבין כי החוק לסירוס עמותות השמאל גורם לנו נזק תדמיתי נורא, הוא הורה למגיש ההצעה אקוניס "לחדד את החוק". כאשר תגיע שעת כושר החוקים הללו יעלו מחדש. אל תדאגו. זה מה שנקרא פרגמטיזם בתוך הדוגמטיזם הז'בוטינסקאי.
נתניהו בעצמו לא חושב אחרת מאלקין או לוין. בקדנציה הראשונה שלו הוא ניהל מלחמה בלתי פוסקת באליטות שהתנכלו לו, לדעתו. אני זוכר שיחות קשות שניהלתי איתו בימי פרשת בר-און חברון. הוא היה בטוח שכל רשויות החוק, מהמשטרה דרך היועץ
המשפטי ופרקליט המדינה ועד לבג"ץ, הן דורשות רעתו. מבחינתו הן שירתו את השמאל הפוליטי, שאת דעתו עליו הוא שטח בפני הרב יצחק כדורי.
דעותיו של נתניהו על רשויות החוק התחזקו בימי פרשת המתנות שהדביקו לו אחרי שפרש. בסוף הוא יצא מהפרשה הזו ללא פגע, אבל עם כמות גדולה של משקעים.
אנחנו הולכים למשטר שיהיה רחוק מהדמוקרטיה המערבית. זו תהיה מדינה אחת, מהים עד הירדן, כי פתרון מדיני לא יהיה כאן (יריב לוין מגיש בימים אלה הצעת חוק להרחבת ההתנחלויות). במדינה הזו, כך רוצים אלקין וחבריו, לא יהיה זכר לשמאל החילוני ולזכויות המיעוטים.
מי שראה את עוזי לנדאו מדבר בשנאה כל כך גדולה מעל דוכן הכנסת על שופטי בית המשפט העליון ה"אשכנזים" וה"אליטיסטים", הבין גם את סגנון הפעולה של מעצבי פניה של ישראל החדשה. הם לא יוצאים לשינוי יסודי בלבד הם הולכים לפעולת נקם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם