תקועים במחנה

מי שלא רצה 200 עולים מאתיופיה, מקבל 2,000 מסתננים מאפריקה. לך תתעסק עם הגזענות והקמצנות של הרשויות

מנחם בן | 21/11/2011 5:05

תגיות: עלייה אתיופית,מסתננים

יש דברים שאתה קורא בעיתון ונחנק מזעם. כך קרה לי כשקראתי ב"הארץ" את הידיעה המורחבת של רויטל בלומנפלד על צמצום העלייה מאתיופיה מ-200 לחודש, על פי החלטתה הקודמת של הממשלה, ל-110 בלבד מעכשיו.

200 זה יותר מדי בשבילנו. זוהי אותה התעללות נמשכת ב-4,500 בני הפלשמורה הממתינים (עדיין) עד בוש באותו מחנה בגונדר בצפון אתיופיה, שאנחנו שומעים עליו שנים על גבי שנים. במקום להעלות את כולם בבת אחת, במבצע שלמה או במבצע משה חדש, כפי שנעשה בימי יצחק שמיר כראש הממשלה, מעלים אותם טיפין-טיפין, בקושי, בקמצנות, ברוע, אטומים לתחינותיהם ולתחינות בני משפחותיהם בארץ.

אתה קורא ואתה לא מאמין: מה? שוב? שוב מצמצמים את העלייה מאתיופיה? שוב מנציחים את המחנה בגונדר? הרי ב-1991 העלינו במבצע שלמה יותר מ-14 אלף עולים מאתיופיה במשך 36 שעות. ובכלל, הרי במשך כמה שנים, בימי שמיר כראש הממשלה, העלינו לכאן גם מאות אלפים מעולי ברית המועצות לשעבר ועכשיו קשה מדי לממשלת ישראל לקלוט 200 עולים מאתיופיה?

הרי לא מזמן קראנו (כמה פעמים קראנו אותה ידיעה עצמה?) שממשלת ישראל החליטה "להאיץ את עליית בני הפלשמורה ולסגור את המחנה בגונדר", אבל לא. שוב. שוב מצמצמים. שוב מפחיתים. 2,000 מסתננים מגיעים אלינו מאפריקה מדי חודש, אבל ישראל מצמצמת ל-110 את מספר העולים מאפריקה.

עדיף פשוט להסתנן ולהיכנס

מה שנקרא: מי שלא רצה 200 עולים שחורים מאפריקה לחודש, קיבל 2,000 מסתננים שחורים מאפריקה. אתם מבינים? והרי אם ישראל יכולה לעכל 2,000 מסתננים מאפריקה מדי חודש (ואני לגמרי בעד יחס אנושי, נדיב ופתוח אליהם), למה קשה כל כך לעכל 200 עולים חדשים מאפריקה? אבל לך תתעסק עם הקמצנות והגזענות של הרשויות. לכן, עדיף פשוט להסתנן ולהיכנס. 2,000 לחודש ולא 110 לחודש. הבנתם?

הרי ברור שיושבי המחנה בגונדר היו מוכנים להגיע לארץ כבר לפני שנים, בלי שום הטבה ובלי בטיח. די באישור העבודה בנוסח הניתן למסתננים מאפריקה. העיקר לצאת מגונדר, שם הם נתונים

לתנאי מצוקה קשים, ולעלות כבר לארץ. אבל לא. ממשלת ישראל, ובעיקר שרי האוצר הפנים והקליטה, מערימים את כל הקשיים האפשריים על עלייתם.

זה קשה מדי. זה יקר מדי. אין מקום במרכזי הקליטה וכו' וכו'. כל התירוצים האפשריים. העיקר לא לעשות את מה שצריך לעשות, כלומר להעלות את כולם מיד פשוט תביאו אותם הנה, ומכאן תתחילו לארגן אותם בשיטה שנקטה ממשלת שמיר. היא לא נזקקה לוועדות קליטה ולמעונות ולסלי קליטה, אלא פשוט חד וחלק: היא נתנה כסף לכל עולה שהגיע לארץ וציפתה ממנו שיסתדר לבד. לדעת רבים, זו הייתה עד היום דרך הקליטה המוצלחת ביותר.

הממשלה הנוכחית הייתה מונעת את עליות שנות ה-90

מפחיד לחשוב מה היה קורה אילו לא עמדו בראשות ממשלת ישראל ובראשות משרדי הממשלה הרלוונטיים בשנות ה-80 וה-90 יצחק שמיר וחברי ממשלתו דאז (זוכרים את עשרות אלפי פתרונות הדיור שהכין שרון כשר השיכון לעולי ברית המועצות?), אלא השרים הנוכחיים מנתניהו, דרך שטייניץ, אלי ישי ועד שרת הקליטה סופה לנדבר. הרי כל הברכה העצומה של העליות ההמוניות הייתה נמנעת מאיתנו.

טוב, סופה לנדבר אולי הייתה מפרגנת לעולים מרוסיה. אבל אם הייתם זכאי עלייה מגונדר, האם הייתם סומכים על סופה לנדבר שתעשה למענכם כל מה שאפשר כדי שתעלו לארץ? האם הייתם סומכים על שטייניץ שלא מוצא כסף בארנקו, שישים סוף-סוף קץ לחרפה ולהתעללות? האם הייתם סומכים על נתניהו, שיותר מדי עוולות חולפות מתחת לחלונו בלי שהוא מבחין בהן ומיירט אותן?

אז מה כוחם של זכאי העלייה בגונדר לצעוק? ומה שוות בעינינו ובלבנו זעקותיהם של בני משפחותיהם? הרי ראינו אותם בוכים פה ושם בטלוויזיה על געגועיהם לאמותיהם ולאחיותיהם. אבל זה לא מספיק כדי להמס את לב האבן של שרי ממשלת ישראל.