תופעה: הנזירים של טיבט עולים באש
11 נזירות ונזירות בודהיסטים הציתו עצמם מאז חודש מרץ במחאה על הכיבוש הסיני. הם פשוט יודעים אילו עינויים ממתינים להם בבתי הכלא
קירטי, הממוקם באזור נגאבה שהסינים מכנים "אבה", הוא מרכז רוחני ומקום לימוד בודהיסטי. מאז המאה ה-15 משכו אליהם המקדשים דמויי הפגודה, בתי התפילה הגדולים, הספריות ואולמות ההתפלמסות והציורים והפסלים של מאסטרים בודהיסטים, נזירים מכל רחבי טיבט.
אך בחודשים האחרונים התפרסם המנזר הבודהיסטי בגלל משהו אחר לגמרי. מאז חודש מרץ השנה, שמונה נזירים מקירטי הבעירו אש בגופם במחאה על כיבוש מולדתם בידי הסינים. נזיר נוסף ונזירה מהמחוז הסמוך קאנדזה (בסינית: גאנזי) הציתו גם הם את עצמם.
ביום חמישי שעבר התקבלו דיווחים על עוד נזירה שהציתה את עצמה באזור טאוו, בין נגאבה לקאנדזה. פאלדן צ'ואסטו, נזירה בודהיסטית בת 35, מתה מהכוויות שנגרמו לה. בסך הכל, מתוך 11 הנזירים שהציתו עצמם, ארבעה נזירים ושתי נזירות מתו. האחרים מוחזקים בידי המשטרה.
המשותף לכולם: צעירים טיבטים שרובם בין הגילאים 18 ל-25, אשר בשעת המעשה, כלומר ההצתה, צעקו סיסמאות כגון "חופש לטיבט", " אנחנו רוצים זכויות אדם" ו"יחזור הדלאי לאמה לטיבט".
אף שהמסר ברור, נשאלות כמה שאלות: מה גורם לנזירה להספיג את בגדיה בנפט ואז להצית את עצמה? מה גורם לנזיר לשתות דלק, ללכת למרכז הכפר ולהבעיר את עצמו בעזרת מצית? האם הטיבטים האלה באמת מאמינים שהקורבן שלהם יהיה כמו זה של מוכר הפירות התוניסאי מוחמד בועזיזי, שהעלה עצמו באש בדצמבר 2010?
איש לא יכול היה לחזות שהמעשה של בועזיזי יהיה יריית הפתיחה של "האביב הערבי". שריפה עצמית היא כלי חדש בפוליטיקה הטיבטית. לפני שנת 2009, סוג כזה של מחאה לא היה מוכר בטיבט. כדי להבין מעשים אלה של הקרבה עצמית, יש לקחת בחשבון עשרות שנים של דיכוי שעברו על הטיבטים.
לפני כמה שנים, בזמן מחקר לקראת כתיבת ספר על הבודהיזם הטיבטי, לנתי במלון דרכים ליד מנזר קירטי. בוקר אחד, שוטר בבגדים אזרחיים התפרץ לחדרי ולקח אותי למשטרה לחקירה של שש שעות.
המשטרה רצתה לדעת אם היה לי קשר כלשהו לקבוצה קטנה של נזירים, שסמוך לאותו זמן קיימה הפגנה לא אלימה והפיצה עלונים הקוראים לסין לצאת מטיבט. לא היה לי קשר אליהם. הם רצו לדעת אם יש לי קשר לקבוצות תמיכה בטיבט במערב. היה לי, אבל הכחשתי.
בסופו של דבר שוחררתי והובלתי באופן לא כל כך אדיב לאוטובוס הבא לצ'נגדו, במרחק 12 שעות נסיעה. לא חוויתי התעללות, רק תשישות, אבל את זה אי אפשר להשוות למעשי ההפחדה והאלימות שהטיבטים חווים מדי יום תחת המשטר הסיני. האזור שבו קירטי נמצא היה נתון גם אז בדיכוי. כיום המצב גרוע יותר.
נגאבה וקאנדזה, השוכנים שניהם באזור סצ'ואן בסין, נמצאים בעוצר מוחלט. חיילים עם ציוד לפיזור הפגנות, טנקים, משוריינים ופטרולים בנשק שלוף
בעשרות נסיעותיי לסין ולטיבט נפגשתי ושוחחתי עם אינספור נזירים ונזירות. כולם דיברו בלהט על השאיפה העמוקה ביותר שלהם: חזרתו של הדלאי לאמה, המנהיג הרוחני הגולה. כל אחד מהם עבר "חינוך מחדש" פוליטי, או עונה אם סירב להשתתף בו.
השלטונות בבייג'ינג ופקידים בכירים באוטונומיה הטיבטית משמיצים את הדלאי לאמה. הם אומרים שהוא מעוניין בעצמאותה של טיבט, אף שב-1988 הצהיר הדלאי לאמה בפומבי שהוא מעוניין באוטונומיה אמיתית לטיבטים בתוך גבולות סין. הם אומרים שלדלאי לאמה "פנים של אדם, אבל לב של בהמה" וכי הוא "זאב בבגדי נזיר".
משרד החוץ הסיני אף גינה את ההצתות העצמיות של הנזירים, האשים את הדלאי לאמה וקבוצות התומכות בעצמאות טיבט בעידודן של ההצתות, וכינה את התמיכה הזו "אלימות וטרור במסווה".
לפיכך הצגת תמונתו של הדלאי לאמה, הבעת תפילה שיזכה לחיים ארוכים, ענידת תליון עם דיוקנו על שרשרת או התקנת רינגטון בטלפון שבו הוא מדקלם מנטרות - נחשבות כולן למעשים פליליים בסין. "הדלאי לאמה הוא לב האומה שלנו", אמרה לי נזירה בקאנדזה והראתה לי בחשאי תמונה שלו שהיא מסתירה.
נזירה אחרת אמרה שבילתה שנים בכלא מפני שהפגינה בלהאסה. אחרי שסירבה להתכחש לדלאי לאמה, חיברו הסינים ללשון שלה ושל נזירות אחרות כבל חשמלי, והן קיבלו מכות חשמל שוב ושוב. אחר כך תלו אותן מהתקרה כשהן הפוכות, ידיהן ורגליהן קשורות, והיכו אותן.
חקלאי שהשתחרר זה עתה מהכלא סיפר לי שבילה חמש שנים מאחורי הסורגים על כך שקרא בכיכר ציבורית לחזרתו של הדלאי לאמה לטיבט. בתוך דקות, שוטרים בבגדים אזרחיים תפסו אותו והשליכו אותו לרכב.
הוא הואשם בהסתה ושוחרר מסיבות רפואיות, אחרי שלא יכול היה לשאת יותר את העינויים; מכות מאלות חשמליות וצינורות גומי כבדים המלאים בחול לא מותירות צלקות, אבל הורסות את האיברים הפנימיים של האסירים.
הטיבטים שהציתו את עצמם ידעו איזה עינויים מחכים להם בבתי הכלא הסיניים והבינו שאינם יכולים להסתמך על מערכת בתי המשפט שתנהג בהם באופן צודק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם