המפתח לגרעין האיראני נמצא בידיים של רוסיה
קיים הסכם בלתי כתוב בין טהרן למוסקבה שבו הרוסים בולמים את הסנקציות על איראן ובתמורה נחסכת מהם פעילות רדיקלית בשטחה
הניכוס הפוליטי של הבעיה לאחריותה הבלעדית של ישראל אינו אלא מהלך פוליטי פנימי או מיס קונספציה של אבחון האיום ברמה העולמית שלו. איראן יצאה לתוכנית הגרעין שלה בתחילת העשור הקודם על רקע כישלונה בייצוא המהפכה האיסלאמית מחוץ לגבולותיה, מעבר להשפעה המוגבלת שהצליחה לרכוש בלבנון באמצעות החיזבאללה. הפרסים נחשבו תמיד למגדר נחות, שאינו יכול להנהיג את העולם השיעי והמוסלמי, מה שהיה הדלק להקצנת האידאולוגיה הפונדמנטליסטית שעניינה השגת הלגיטימציה ו"כשרות" בעולם הערבי, בדומה לתופעת ההקצנה בקרב החוזרים בתשובה.
מכיוון שהישגי הפעולה המהפכנית, באמצעות הטרור נגד המערב, וההשפעה הדתית-חברתית היו מוגבלים, לא מספקים ואף גררו לאיומים וסנקציות נגדם, חיפשה איראן את הפתרון האולטימטיבי אשר יעניק לה ולפעילותה החתרנית הגנה. בשלב הזה נוצרה ההבנה כי רק קיומו של נשק גרעיני יעניק לה את העוצמה הנדרשת.
מודל ההתנהלות של צפון קוריאה, אשר עושה ככל העולה על רוחה, ולעומתו לוב ועיראק שהיו חשופות ובלתי מוגנות בפני סנקציות, הבהירו לאיראנים כי הגרעין הוא מטריית ההגנה והדרך לקידום אינטרסים. ויש להניח שלא הרצון להטיל פצצה על ישראל הוא המוטיב המנחה, שכן המשטר האיראני אולי משוגע אך לא מתאבד, והוא יודע שהטלת פצצה כזאת היא גם הסוף שלו.
בעת הזאת, כאשר משטר האייתוללות עומד לאבד את סוריה כחלק מחומות ההגנה שלו וטורקיה מאיימת ליטול את ההגמוניה בעולם הערבי, יידרש מהלך יוצא דופן כדי למנוע מהאיראנים להשיג את מבוקשם הנראה קרוב מאי פעם. בטח בשעה שיציאת ארצות הברית מעיראק רק תגדיל את חופש הפעולה שלהם. חששותיה של איראן מהנוכחות האמריקאית הקרובה גדולים מהאיום הישראלי.
מיהם המפסידים הגדולים מהמצב שבו תהיה איראן גרעינית? למרות החששות המוצדקים כי תהיה זו ישראל, הרי שיש אפילו מפסידים גדולים ממנה; בראש ובראשונה המדינות המתונות בעולם הערבי, בדגש על מדינות המפרץ.
מצרים, סעודיה, ירדן, תוניסיה, ואפילו לוב החדשה, עלולות להיפגע מהשפעה איראנית ניכרת באמצעות הגורמים הפונדמנטליסטיים. לראיה, המתרחש במצרים בימים אלה ממש, שם האחים המוסלמים מתחזקים מאוד ואפשר לומר שהם הגורם המאורגן השני בגודלו אחרי הצבא, והראשונים שיבעטו את הצבא החוצה כבר לקראת הבחירות.
לגבי מדינות המפרץ בכלל וערב הסעודית וכווית בפרט, המזוהות עם ארצות הברית, קיים חשש גדול יותר להשפעה איראנית על משאבי הנפט אשר ברשותם, שכן יכולת ההגנה העצמית שלהם דלה ביותר, ואיראן גרעינית תוכל להכתיב סדרים חדשים לנפט האזורי אשר ישפיעו על כלכלת העולם כולו.
המפסידה הגדולה הבאה היא ארצות הברית. האמריקאים, אשר תמכו
נזק חמור עוד יותר עלול להיגרם משינויים אפשריים בשוק הנפט העולמי, על רקע שינויים פוליטיים אזוריים ותכתיבים איראניים אפשריים למדינות מפיקות הנפט במפרץ. למעשה, אין מדובר כאן בתרחיש דמיוני או באיום עתידי. פינוי החיילים האמריקאים מעיראק באפריל הקרוב יהווה אבן הדומינו הראשונה בשרשרת המדוברת, שכן כבר היום, הודות להצהרות הפוליטיות האמריקאיות המוקדמות על היציאה מעיראק, עמלו האיראנים והקימו תשתית השפעתית חזקה ביותר במדינה השכנה אשר תהפוך, ככל הנראה, לגרורה איראנית.
תוצאות אפשריות חמורות אלה עלולות להוות סיום של תקופה אשר כונתה בתחום היחסים הבינלאומיים "התקופה של העולם החד קוטבי", שבו שימשה ארצות הברית כשוטר וכמשפיע העולמי היחידי, ותחילתה של תקופה חדשה, שבה עלולה ארצות הברית לאבד את אחיזתה באגן הים התיכון ובמפרץ הפרסי. זאת בהמשך למצב שבו נחלשו יחסיה עם טורקיה, האחיזה באפריקה אבדה לטובת כוחה העולה של סין, הטאליבן מתחזק וההיחלשות הכלכלית האמריקאית והאירופית אשר מהווה רק מאיץ נוסף במגמה זו.
סין היא ללא ספק הכוח העולה והגורם הכלכלי המשפיע החזק ביותר בעולם. כלכלתה ממשיכה לצמוח, היא רעבה ביותר למקורות אנרגיה ולכן מנהלת מדיניות כלכלית פוליטית, גלובלית ואגרסיבית. זה ההסבר להגנה על איראן, המהווה מקור לכ-15 אחוז מהאנרגיה אשר צורכת סין. במסגרת מדיניותה הכלכלית מעמיקה סין את אחיזתה באפריקה, שולחת זרועות לדרום אמריקה, מחזקת אינטרסים כלכליים מול רוסיה ואף תהיה, ככל הנראה, גם זו שתציל את אירופה מקריסה כלכלית.
משתנה ההכרעה במשוואה העולמית הנוצרת כיום הינם הרוסים. לרוסים אין צורך בנפט ובאנרגיה האיראנית. להפך, הנפט האיראני מהווה תחרות עבורם, וגם הסחר עם הרפובליקה האיסלאמית אינו משמעותי ביותר עבור מוסקבה. הסיבה לתמיכה הרוסית באיראן טמונה בחשש מפעילות חתרנית בתוך הרפובליקות האיסלאמיות במרחב הרוסי, דבר העלול לערער את היציבות.
במצב הנוכחי קיים הסכם בלתי כתוב בין מוסקבה לטהרן, שבו הרוסים בולמים את הסנקציות נגד איראן והאחרונים נמנעים מפעילות חתרנית בתוך רוסיה. המפתח, אם כך, נעוץ בהכרה האמריקאית בסכנה המרחפת מעל האינטרסים שלה עם התגרענותה של איראן. בפני האמריקאים לא עומדות אפשרויות רבות, בעיקר לא בשנת בחירות. האפשרות כי הממשל בוושינגטון יאפשר תקיפה אווירית ישראלית כלשהי על האיראנים קלושה, בעיקר משום שהבלגן הכרוך בכך עלול לעכב את יציאתם מעיראק במועד הנקוב.
בשנת בחירות הם לא יניחו לזה לקרות. לכן הניסיון של ארצות הברית להפעיל את השפעתה מול סין ורוסיה להחמרת הסנקציות הוא האפשרות המעשית היחידה, אלא שכאן הדרך לייצר הישג אמיתי אינה באמצעות הסינים אלא באמצעות הרוסים תחילה.
לרוסיה יש מספיק אינטרסים לשתף פעולה עם האמריקאים, והמובהק שבהם הוא מניעת התחזקות היתר הסינית העולמית שתכלול גם את מדינות ה"סטן". אך כדי להשיג את תמיכת הרוסים בהגברת הסנקציות באיראן, נדרשת גישה אמריקאית חדשה ופתוחה כלפי מוסקבה, מדיניות אשר תקנה לה מעמד אמיתי של שותפה אסטרטגית עולמית שוות ערך והכרה באינטרסים שלה.
השילוב של שינוי פרדיגמה אמריקאית מהסוג הזה ופתיחות רוסית לקבלתה יכולים להוות מאזן עולמי חדש וראוי למול ההתחזקות הסינית חסרת הפרופורציה. קואליציה כזו תהווה גם מבנה חזק ויעיל למניעת ההתגרענות האיראנית, אשר מסכן את היציבות העולמית כולה, המעורערת גם כך, ותייצר שילוב אינטרסים אשר ישרת את שתי המעצמות ואת מאזן האינטרסים של העולם כולו.
הכותב הוא אלוף במיל' ואיש עסקים בהווה
אקו"ם