המשבר בין ביניש לפוליטיקאים מבורך
אין כמו הדברים שאמרה ביניש אתמול כדי להפוך את המחלוקת ליותר ברורה, היא וחבריה חשבו ש"הכל שפיט" ורמסו את הפרדת הרשויות
כבר שנים הרבה מושמעת ביקורת, גם עדינה, גם נוקבת, גם בוטה, אבל איש אינו מוכן לשמוע. אם יש משהו שמאפיין את האוליגרכיה המשפטית, הרי שמדובר באטימות. כל מה שאומרים היום חברי כנסת מימין, אמרו בעשורים האחרונים גם פרופסורים מלומדים. הם אמרו את הדברים בצורה מעודנת. אקדמית משהו. אבל לא היה מי שיקשיב להם. כך שכדאי לביניש להתבונן בעצמה. היא וחבריה חסמו את מינויה של פרופסור נילי כהן. היא וחבריה מנעו את מינויה של פרופסור רות גביזון. היא וחבריה חשבו ש"הכל שפיט". היא וחבריה שברו ברגל גסה את הפרדת הרשויות.
הרי ביניש יודעת, כפי שיודע כל משפטן, שהאקטיביזם השיפוטי בישראל חצה את כל הקווים האדומים. הרי היא יודעת שמדובר בשיא עולמי, ששום מדינה אינה מתקרבת אליו. הרי היא יודעת שאין עוד מדינה שבה מינוי השופטים הוא פררוגטיבה של השופטים בלבד. אולי הודו. הרי מדובר בעובדות. לא בדעות. אז מה לה כי תלין על הסתה. האם יכולה ביניש להצביע על פעם אחת - אחת בלבד - שבה הייתה התייחסות רצינית לביקורת? זה לא קרה. לכן כל מה שנותר לביניש ולחבריה לעשות הוא לחזור על המנטרה של "הסתה". משום שזו התשובה הקבועה לכל ביקורת.
ההליך הזה היה הכל, רק לא דמוקרטי
אף פעם, אבל ממש אף פעם, לא ניסתה ביניש להתמודד עם הטענות לגופן. לא בנוגע לאקטיביזם. לא בנוגע לפסקי דין תמוהים שהיו יותר פוליטיים משיפוטיים. לא בנוגע למינוי שופטים. כלום. הפעם חצתה ביניש עוד קו אדום משום שהעמידה את עצמה מול פוליטיקאים מסוימים, מהממשלה ומהכנסת.
אפשר להתנגד לחלק מיוזמות החקיקה, אבל ההתנגדות חייבת להיות לגופן של ההצעות. לא לגופם של פוליטיקאים. כאשר ביניש תוקפת פוליטיקאים מימין, היא מציבה את עצמה במקום הנגדי - משמאל. לא שזה לא היה ידוע. אבל אתמול ביניש הכניסה לעצמה גול עצמי. היא הבהירה שהטענות על כך שביהמ"ש העליון מתפקד לפעמים כמו סניף של מרצ הן טענות נכונות.
לגופו של עניין,
בכל מדינות המערב, וכמעט בכל המדינות הדמוקרטיות, שופטי ביהמ"ש לחוקה נבחרים על ידי פוליטיקאים באופן שהיושבים בדין ישקפו את מגוון הדעות. רק בישראל מנעה האוליגרכיה המשפטית והשיפוטית את המבנה הדמוקרטי הראוי. רק בישראל נוצר האבסורד שבו שופטים מקצועיים של ביהמ"ש העליון הם גם שופטי בג"ץ, שהפך לבימ"ש חוקתי אף על פי שאין חוקה.
ההליך הזה היה הכל, רק לא דמוקרטי. צריך לברך על המשבר ועל הדברים שאמרה ביניש משום שהדברים הללו מבהירים את מה שלא היה ברור, לאלה שהתעקשו לטמון את ראשם בחול. ביניש הציבה את עצמה במקום מסוים - מול הימין הפוליטי בישראל. כדאי להפנים זאת משום שזו בדיוק הסיבה לצורך בשידוד מערכות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם