מצלמות מעקב: ביטחון אישי או אקט פולשני?
הכנסת תדון מחר בסוגיית הפעלת מערך המצלמות שהציבו עיריות ברחבי הארץ. "מנגנון מסוכן וללא פיקוח", הזהירו באגודה לזכויות אזרח

מאגרי המידע של המצלמות אינם תחת פיקוח צילום: רויטרס
המעקב המצולם ומאגרי המידע האדירים שהוא יוצר אינם נתונים בפיקוח ומשמשים לעיתים למטרות שלא למענן הם מבוצעים. אילת הייתה העיר הראשונה שהציבה מצלמות מעקב בשנת 2004 במסגרת פרויקט "עיר ללא אלימות". הממשלה החילה את המודל בשנת 2006 על עוד 12 ערים, ואילו המשרד לביטחון פנים הרחיב בשנת 2009 את הפרויקט לעוד 69 רשויות.
על פי הנתונים שנאספו ברמלה מוצבות 64 מצלמות מעקב, בנתניה 29, בגבעתיים 12, בלוד 5 כשלאחרונה הוצא מכרז להצבת 120 מצלמות נוספות. בערים ירושלים, חדרה, אילת ובת ים מוצבות עוד עשרות מצלמות.
האגודה לזכויות האזרח טוענת כי המצב הוא בלתי חוקי ופוגע בציבור. לדברי עו"ד אבנר פינצ'וק, ראש תחום פרטיות באגודה, המשטרה הקימה מנגנון מעקב פולשני ומסוכן ללא סמכות חוקית ובלא פיקוח ציבורי. בנוסף לכך, ציין, "מעבירה המשטרה את הסמכויות לעשרות רשויות מקומיות וממנה אותן להיות 'קבלן משנה' לביצוע משימות מעקב שחורגות מסמכותן החוקית".
אדם שיוצא למרחב הציבורי אינו מאבד את זכותו לפרטיות
עו"ד פינצ'וק הוסיף כי רישות רחובות הערים במצלמות עתיד ליצור מנגנון מעקב חסר תקדים בהיקפו. "אדם שיוצא למרחב הציבורי אינו מאבד את זכותו לפרטיות, ויש לו ציפייה סבירה לכך שבמרבית המקרים הוא יוכל להעלם בהמון ולא להיות נתון למעקב רצוף בכל מקום ובכל עת. ציפייה זו תופר אם ייעשה שימוש גורף ובלתי מבוקר בטכנולוגיות מעקב".
לדבריו, הפגיעה בפרטיות מתרחשת כבר בעצם הצילום ובהעברת התמונות למרכזי בקרה ומעקב, בדומה לפיקוח הויזואלי שמתנהל על אסירים בבתי הסוהר. פגיעה נוספת וחמורה יותר מתרחשת שעה שהמידע הויזואלי שנקלט בעין המצלמה מועבר למאגרי מידע ענקיים, שמאפשרים איחזור ושליפה
של המידע בכל עת, אפילו לאחר חודשים ושנים.
"מה גם שבעתיד הקרוב ישולבו במערך זה טכנולוגיות לזיהוי פנים שיעצימו את הפגיעה בפרטיות. מחקרים רבים מלמדים על שינוי בהתנהגות ובאיכות החיים של אנשים שנמצאים תחת מעקב מתמיד, שינויים ששקולים לפגיעה באוטונומיה ובחירות האישית", סיכם.
באגודה לזכויות האזרח דורשים לקיים דיון ציבורי בכל הנוגע לשימוש במצלמות מעקב במרחב הציבורי, ולהביא להסדרה נורמטיבית שתאזן בין התועלות שניתן להפיק מהטכנולוגיה לבין צמצום הפגיעה שהיא מסבה לזכויות אדם. "נדרשת חקיקה שתגביל את המעקב המצולם, ושתטיל סנקציות על כל חריגה וניצול לרעה", אמרו.