בלעדי: הטרוריסט קרלוס מדבר מתאו
בראיון ראשון לעיתון ישראלי מדבר קרלוס "התן", מי שנחשב לטרוריסט המסוכן בעולם, על מעורבותו בפרשת אנטבה וחולק שבחים למוסד
קרלוס, שכבר נידון למאסר עולם על רצח שני אנשי חוק, עומד כעת למשפט נוסף על מעורבותו בארבעה פיגועי טרור בשנים 1982-83, שבהם נהרגו 11 בני אדם ונפצעו כ-200.
קרלוס, המוכר בכינוי "התן", נחשב לטרוריסט הידוע ביותר בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20, הפושע הבינלאומי החמקן והמסתורי של המלחמה הקרה, רב מחבלים בשירות החזית העממית לשחרור פלסטין, גיבורם הרומנטי של עשרות ספרים וסרטים ואייקון של מהפכנים ולוחמי גרילה בכל העולם.
עיתונאים והיסטוריונים בונים על כך שהמשפט שמתנהל בימים אלה צפוי לחשוף עוד כמה מהסודות האופפים את פעילותו בשירות המהפכה העולמית. עוד לפני שניתן פסק הדין אפשר להמר בביטחון שקרלוס (62) כבר לא ישתחרר מהכלא. גם היום הוא מתויג אצל רוב שירותי הביון העולמיים כאדם מסוכן וכאיום ביטחוני. לגורמים רבים, מסוריה עד מקסיקו, יש חשבון ארוך איתו.
כל הסימנים מראים שהוא נהנה מהמהומה המתחדשת סביבו. לפני כמה חודשים הוא הכריז על שביתת רעב במחאה על תנאי מאסרו. עם פתיחת המשפט הוא הכחיש את ההאשמות שמיוחסות לו. מבקרים נבחרים, שזכו לאישור הביטחוני מתאים, עולים אליו לרגל, בהם, כך מספרים, דיפלומטים וסוכנים חשאיים ממדינות שונות.
אספקת הסיגרים שלו, מתנה אישית של שליט ונצואלה הוגו צ'אבז, נמשכת כבעבר. מי שאחראי להביא את הסיגרים לתאו בכלא הוא שגריר ונצואלה בפריז או אחד מעוזריו.
"הוא לא במיטבו", מאשרת הפרקליטה שלו, איזבל קוטן-פאר, אישה רהוטה ונמרצת, שהגנה עליו גם במשפט הראשון ב-1997, שנערך לאחר שנחטף מסודן. "הוא קצת שבור. הוא מזדקן". קוטן-פאר בהחלט יודעת על מה היא מדברת; היא לא רק פרקליטה נאמנה ושותפה אידאולוגית, היא גם אשתו של רב המחבלים. הם נישאו בכלא בטקס שהתקיים על פי חוקי השריעה (ההלכה המוסלמית), אף על פי שהיא עצמה לא התאסלמה.
"זו הייתה חתונה סמלית", אומרת ל"סופשבוע" קוטן-פאר בראיון, שנערך בבית קפה קטן בכיכר דופין, בהפסקת הדיון בבית המשפט. בכל זאת, היא מספרת, קרלוס העניק לה ביום החתונה טבעת פלטינה מתוצרת קארטייה. "יש לי בעל
הבעל האידאלי אף נוהג לשלוח לה שירי אהבה רומנטיים מהכלא: "אני מקנא בשמש שמשזפת אותך/ בצל שמלטף אותך/ בסדין שלך שלא מכסה אותי/ ברגליים שלך שלא שלובות בשלי", כתב באחד מהם. אשתו הראשונה של קרלוס, מגדלנה קופ, אם בתו רוזה שנולדה בלבנון ב-1991, הייתה טרוריסטית ושותפה לדרך שהורשעה בתחילת שנות השמונים ונידונה למאסר עולם.
במטרה להכריח את שלטונות צרפת לשחרר אותה מהכלא ביצע קרלוס את המעשים שבגינם הוא עומד למשפט עכשיו. ב-2001 הוא התגרש ממנה על פי חוקי האיסלאם, אבל על פי הרשומות בוונצואלה היא עדיין נחשבת לאשתו החוקית. אשתו השנייה הייתה לנה ג'ראר, צעירה פלסטינית ילידת ירדן. קרלוס טוען שהיא נעלמה מיד לאחר שנחטף ב-15 באוגוסט 1994 מחרטום שבסודן, ומאז לא נודעו עקבותיה.
"הוא לא טיפוס של סאדיסט. יש לו חינוך הומניסטי. כשהוא נאלץ להרוג אנשים, הוא עשה זאת בשם העקרונות. הוא גם לא טיפוס של קדוש מעונה. הוא אדם שלוקח אחריות ומנסה להתקיים בכבוד גם בתנאים הנוכחיים", מדגישה הרעיה קוטן-פאר.
"הוא נשאר דרום אמריקאי נלהב, גבר רומנטי בעל חוש הומור. הסיפורים עליו, שהוא בילה את רוב הלילות בשתייה ובבילויים במועדוני לילה, הם אגדות והשמצות". קוטן-פאר זועמת בעיקר על סדרת הטלוויזיה שיצר הבמאי הנערץ אוליביה אסיאס אשר קצרה שבחים בפסטיבל האחרון בקאן (שודרה אצלנו בערוץ 1). "זה בכלל סרט ציוני", היא טוענת.
"איליץ' רמירז סנצ'ז". כך מציג עצמו קרלוס במכתביו. זה השם המקורי שנתן לו אביו כשנולד ב-1949 בוונצואלה. איליץ', על שמו של ולדימיר איליץ' לנין, מייסד ברית המועצות. אחיו הצעירים של קרלוס נקראים, בהתאמה, "לנין" ו"ולדימיר". את המכתבים הוא חותם בסיסמת האיסלאם "אללה אכבר", ומיד אחריה מתנוססת החתימה הלקונית "קרלוס".
בראיון הבלעדי שהוא מעניק ל"סופשבוע" מתייחס "התן" לראשונה לכמה מהפיגועים נגד ישראל שבהם היה מעורב, כולל חטיפת מטוס אייר פרנס לאנטבה.
בתשובה לשאלה מתי ואיפה השתתף בעימות ישיר נגד ישראל, חייליה או סוכניה, הוא עונה: "מעולם לא נלחמתי אישית נגד חיילים ישראלים, בניגוד להרבה מחברי הערבים. לעומת זאת, קולונל מייק הררי (שהיה מפקד 'קיסריה', יחידת המבצעים המרכזית של המוסד - ג"ק) הצליח לחמוק ממני פעם אחת בפריז, בגלל בגידתו של סוכן כפול ממוצא ערבי. דאגתי להוציא את הסוכן הזה להורג".
חשת מאוים על ידי המוסד?
"המוסד היה עבורי יריב קשה ובדרך כלל יעיל. למרות הכל, נשארתי בחיים, והעתיד שלנו הוא 'מכתוב', בידי הגורל".
איש המוסד בדימוס הררי מגיב בביטול. "זה קשקוש אחד גדול", הוא אומר. "אני מכיר את קרלוס כמו שאתה מכיר אותו, מסיפורים בעיתונות, לא יודע שום דבר מעבר לזה. לא ידוע לי שהוא רצה להגיע אלי, ואין לי שום מושג על מה הוא מדבר. שיהיה בריא".
איליץ' רמירז סנצ'ז נולד ב-12 באוקטובר 1949 בטצ'ירה, ונצואלה, לאם מקומית ולאב יליד מקסיקו, עורך דין וחבר במפלגה הקומוניסטית. עוד כנער הספיק להשתתף במחנה אימונים ללוחמת גרילה בהדרכת מומחים קובנים, לפני שהוריו התגרשו והוא עזב עם אמו ללונדון, שם למד בקולג'.
ב-1968, כשאביו ביקש לרשום אותו לסורבון, בפריז, בחר קרלוס לצאת ללמוד באוניברסיטה הבינלאומית על שם פטריס לומומבה במוסקבה, שהכשירה את צעירי האליטות של העולם השלישי וגם את מי שנמצאו מתאימים לשמש כמרגלים בשירות ברית המועצות. כך החמיץ את מרד הסטודנטים בפריז.
ב-1970 גורש קרלוס מהאוניברסיטה, אחרי שאובחן כ"רודף נשים וחובב אלכוהול". אבל החינוך המהפכני שספג שם לא היה לחינם. קרלוס טס לביירות והתגייס לשורות החזית העממית לשחרור פלסטין, ארגונו של ג'ורג' חבש. הוא נשלח תחילה למחנה אימונים למתנדבים זרים שהתקיים בפרברי עמאן ואחר כך למחנה אימונים שנוהל על ידי קצינים עיראקים בגבול סוריה-עיראק.
במהלך אירועי "ספטמבר השחור", כאשר צבאו של המלך חוסיין טבח באנשי פת"ח והכריח אותם לעזוב את ירדן, נלחם קרלוס לצד המחבלים מהחזית העממית. הוא שב ללונדון ובמשך כמה חודשים למד בטכניון, אבל המשיך לפעול בשירות החזית והצטרף לאגף מבצעי החוץ שלה. אז גם ניתן לו הכינוי "קרלוס".
לשם המיתולוגי אחראי בסאם אבו שאריף שקלט אותו בשורות החזית העממית לשחרור פלסטין, ואחר כך שימש במשך שנים כדוברו הנאמן של יאסר ערפאת. כמה שנים אחר כך העניק לו ה"גרדיאן" הבריטי את הכינוי "התן", על שם ספרו של פרדריק פורסיית, "יומו של התן" - שעוסק במתנקש בשירות ארגון מחבלים - שנמצא במהלך חיפוש אצל צעירה שנחשדה בהשתייכות לרשת של קרלוס.
ב-30 בדצמבר 1973 ארגן קרלוס את ניסיון ההתנקשות הכושל באיש העסקים היהודי ג'וזף אדוארד זיף, הבעלים של רשת "מרקס אנד ספנסר" ופעיל בארגונים יהודיים. חודש אחר כך הניחה החוליה שלו פצצה בפתח סניף בנק הפועלים בלונדון.
פעולות אלה היו אמורות להוות תגובה על חיסולו בפריז של איש החזית העממית מוחמד בודייה, אחד האחראים לחטיפה ורצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. המשטרה הבריטית עלתה על עקבותיו והוא עבר לפריז, שהייתה נוחה יותר לפעולות טרור.
בתקופה זו התחיל המוסד הישראלי להתעניין בקרלוס, אולם בדיעבד נראה שהוא לא היה מטרה מועדפת עבור הארגון, בוודאי לא כשמבצע חיסולם של מבצעי טבח מינכן, חברי ארגון ספטמבר השחור, היה בשיאו. מייק הררי ניצח על המבצע שכונה "זעם האל". קרלוס לא היה ברשימה שלו.
ב-1974 קיבל קרלוס את האחריות לשורה של פיגועים באמצעות מכוניות תופת שבוצעו בפריז: בפתח משרדי המערכת של הביטאון היהודי "ל'ארש", במערכת עיתון הימין הגוליסטי "ל'אורור" ובעיתון הימין הקיצוני "מינוט".
ב-15 בספטמבר הוא עמד מאחורי פיגוע השלכת רימון על דראגסטור בבולבאר סן ז'רמן, שבו נהרגו שני בני אדם ונפצעו 34. השירותים החשאיים הצרפתיים, שעד אז השתדלו לחיות בשלום עם ארגוני הטרור הפלסטיניים תמורת הבטחה שלא יפעלו במדינה, נאלצו להתחיל להתעניין בדמות המסתורית שהטילה את חיתתה על עיר האורות - בהצלחה מעטה בלבד.
ב-13 בינואר 1975 הגיעו קרלוס וחבריו למרפסת הצפייה בטיסות בשדה התעופה אורלי. במשך דקות הם ירו ללא הפרעה טילים לעבר מטוס אל על שחנה על המסלול - והחטיאו. שישה ימים אחר כך שב קרלוס לאורלי עם שני שותפים חדשים, בתקווה שהפעם הירי יהיה מדויק יותר.
כשגילו שמרפסת הצפייה סגורה, הם החלו לירות לכל עבר, גרמו לפציעתם של 21 בני אדם וחטפו שני בני ערובה. הם דרשו וקיבלו מטוס שבו נמלטו לבגדד. קרלוס כל כך זלזל אז בשירותי הביטחון הצרפתיים, שהוא הרשה לעצמו לחזור לפריז, ואפילו נראה בכמה מסיבות לוהטות ברובע הלטיני.
הוא מעולם לא הועמד לדין על הפיגועים האלה בגלל התיישנות, אבל הצרפתים בכל זאת תכננו נקמה. ב-27 ביוני 1975 הגיעו שלושה קציני מהדי-אס-טי, שירות הביטחון הצרפתי, בחברת מישל מוחרבל - טרוריסט לבנוני, מחבריו של קרלוס, שנלכד כמה שבועות קודם לכן והפך למודיע משטרתי - לדירה ברחוב טולייה מספר 9 ברובע הלטיני.
קרלוס נמצא שם. בירי שהתפתח נהרגו שניים מאנשי הביטחון, ריימונד דוס וז'אן דונטיני, ומוחרבל. קרלוס הצליח להימלט מהמקום. על המעשה הזה, שסימן את הקרע הגלוי בין ארגוני החבלה הפלסטיניים לצרפת, הוא נשפט ב-1997 ונידון למאסר עולם. קרלוס ממשיך לטעון שהאירוע כולו היה מלכודת שהמוסד טמן לו ולשירותי הביטחון של צרפת.
איזבל קוטן-פאר, שייצגה אותו במשפט על הרצח המשולש ב-1997 ("הרבה יותר מעניין מאשר המשפט של היום", היא מתלוננת), טוענת שהאירוע כולו היה מזימה של ישראל. "מי שסיפר על אחריות המוסד לפרשת רחוב טולייה היה סוכן המוסד לשעבר ויקטור אוסטרובסקי בספר שכתב (שנאסר לפרסום בארץ - ג"ק), המוסד רצה ליצור תקרית בין ממשלת צרפת, שהייתה אז פרופלסטינית, ובין תנועת ההתנגדות הפלסטינית.
"היה אז הסכם לא כתוב בין צרפת לפלסטינים שאפשר להם לעבור באין מפריע בצרפת ולהעביר דרכה נשק ואמצעי לחימה, כל עוד שטח צרפת לא נפגע. לכן הישראלים רצו לעשות פרובוקציה - שהצליחה. מישל פוניאטובסקי, שהיה שר הפנים, התחיל לשנות את הגישה כלפי הארגונים הפלסטיניים. השינוי הגדול בא רק אחר כך, כשהנשיא מיטראן תפס את השלטון ב-1981. מיטראן בחר לתמוך בבירור באינטרסים הציוניים ולעשות חיים קשים לפלסטינים".
אחרי הרצח המשולש בפריז הצליח קרלוס לברוח דרך בריסל לביירות. ואז הגיע המבצע שהפך אותו סופית למיתוס והכניס אותו לפנתיאון הטרור הבינלאומי: חטיפת שרי הנפט בוינה. ב-21 בדצמבר 1975 התכנסו שם 11 שרי אופ"ק, מלווים במשלחות גדולות.
קרלוס, שעמד בראש צוות של שישה מחבלים - בהם האנס יואכים קליין וגבריאלה קרוכר-טידמן שעשו את הסטאז' שלהם בכנופיית באדר מיינהוף - השתלט על הוועידה ולקח 66 בני ערובה, בהם כל 11 שרי הנפט. בחילופי היריות נהרגו שלושה: שוטר אוסטרי, עובד אופ"ק בעל אזרחות עיראקית וחבר המשלחת הלובית.
קרלוס הכריח את שלטונות אוסטריה להסכים לשדר ברדיו ובטלוויזיה הודעת תמיכה בעניין הפלסטיני מדי שעתיים - אחרת, איים, הוא יוציא להורג בן ערובה כל רבע שעה.
למחרת נתנו לו האוסטרים מטוס די-סי 9. טייסו האישי של הקולונל קדאפי, איש חיל האוויר הבריטי לשעבר נוויל אטקינסון, הטיס את אנשי הכנופיה, עם 42 בני ערובה, לאלג'יר, שם שוחררו 30 מהחטופים. המטוס המשיך לטריפולי שבלוב, שם שוחררו מרבית בני הערובה, אבל הקולונל קדאפי סירב להתיר לטרוריסטים לרדת. הם שבו לאלג'יר, שחררו את בני הערובה הנותרים וזכו למקלט מדיני.
מלוב עבר קרלוס לעדן, תימן, שם פגש את ראשי החזית העממית לשחרור פלסטין. על פי עדותם של בסאם אבו שריף והאנס יואכים קליין, הואשם קרלוס שקיבל 50 מיליון דולר מהסעודים תמורת שחרור בני הערובה ולקח אותם לעצמו. קרלוס הודה מאוחר יותר, כי אכן בוצע תשלום על ידי הסעודים - שהעבירו לו כסף שהגיע מאיראן - אך טען שהסכום כולו הועבר ל"ארגונים המהפכנים" וכנראה "אבד בדרך".
בשלב זה היה ברור שסר חנו בעיני שולחיו. ד"ר וודיע חדאד, מפקד מבצעי החוץ של החזית העממית, טען שאיש המבצעים הנאמן שלו החל להפגין עצמאות מופרזת בכך שסירב פקודה ולא הוציא להורג את שר הנפט האיראני ימשיד אמוזגאר ואת שר הנפט הסעודי זאקי ימאני. קרלוס הואשם בהכשלת המבצע וגורש מהארגון.
במשך שנים לא היה ברור התפקיד שמילא קדאפי בפרשה. קרלוס מאשר עכשיו כי שליט לוב היה למעשה יוזם המבצע, ועל אף שלא העניק לו בסופו של דבר את החסות הנדרשת, המשיך קדאפי לתמוך בו כספית במשך שנים. לא סתם הוא שמר לו פינה חמה בלב עד סופו האלים.
"הקורבן של הקולונל קדאפי מסמל את תחילתה של ההתנגדות המזוינת לכיבוש (של נאט"ו - ג"ק)", אומר קרלוס בראיון ל"סופשבוע" ומאשר חד משמעית: "הרעיון לתקוף את ועידת שרי הנפט של אופ"ק בוינה היה של הקולונל קדאפי".
לוודיע חדאד, שגירש אותו משורות החזית העממית, יש לו הרבה פחות סימפטיה. קרלוס מגלה עכשיו כי החזית הכשילה מבצע אחר ששקד על הכנתו במשך תקופה ממושכת: חטיפת מטוס אייר פרנס לאנטבה ב-27 ביוני 1976. מבחינתו , אם היה שם, הכל היה נראה אחרת.
במשך שנים לא היה ברור התפקיד שמילאת במבצע אנטבה.
"אני אימנתי את המחבלים שחטפו את מטוס אייר פראנס לאנטבה. למרבה הצער, תרומתי המבצעית שונתה על ידי ד"ר וודיע חדאד אחרי שעזבתי את החזית העממית לשחרור פלסטין ב-15 במאי 1976".
בספטמבר 1976 נעצר קרלוס ביוגוסלביה אך השתחרר במהירות. הוא טס לבגדד ושב לעדן, שם הקים ארגון טרור פרטי משלו בשם "ארגון המאבק המזוין", שחבריו היו סורים, לבנונים ופליטי הקבוצות המהפכניות בגרמניה. בתימן הוא התאסלם באופן סופי, כדי להתקרב לאנשי ארגונו ( "בכלא הוא העמיק לקרוא וחיזק את אמונתו המוסלמית", מדווחת איזבל קוטן-פאר).
במקביל, אחרי מותו של וודיע חדאד הציע קרלוס מחדש את שירותיו לחזית העממית לשחרור פלסטין. הפעולה הראשונה שביצע בשירות הארגון הייתה התקפת רקטות כושלת נגד הכור הגרעיני הצרפתי סופרפניקס ב-18 בינואר 1982. במלחמת לבנון השנייה הוא שהה בביירות, ועזב עם יאסר ערפאת ואנשי אש"ף לתוניס. הוא המשיך לתור אחרי נותני חסות למבצעיו, ומצא אותם במזרח ברלין.
ממסמכים שנחשפו אחרי נפילת חומת ברלין התברר כי השטאזי, שירות הביטחון המזרח גרמני, העמיד לרשותו של קרלוס משרד, כמה דירות וצוות של 75 אנשים. הוא היה גם רשאי לשאת אקדח בכל עת.
ביוזמת המזרח גרמנים תקף קרלוס את משרדי רדיו אירופה החופשית במינכן בפברואר 1981 ואת בית התרבות הצרפתי במערב ברלין באוגוסט 1983 - פיגוע שבו נהרג אדם אחד ונפצעו 22. מסמכי השטאזי מצביעים גם על קשר בין קרלוס לקג"ב הסובייטי.
כך למשל, כששליט ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב ביקר במערב גרמניה, קרלוס ביטל פיגועים שתכנן שם. לפי מידע אחר הסקוריטאטה, השירות החשאי של רומניה, שכר את שירותיו כדי לרצוח מתנגדי משטר רומנים שהתגוררו בצרפת.
בפברואר 1982 עצרה המשטרה הצרפתית את אשתו של קרלוס, מגדלנה קופ, ואת הטרוריסט השוויצרי ברונו ברגה במכונית מלאה בחומרי נפץ. במכתבי איום ששיגר לממשלת צרפת דרש התן הפצוע לשחרר את אשתו וחברו לנשק. המכתב הראשון שוגר לשגרירות צרפת בהאג ב-26 בפברואר, חתום בשתי טביעות אצבע של קרלוס, וכלל שורה של פיגועים מתוכננים שנועדו להביא לשחרורם.
האיומים לא הועילו, קופ וברגה לא שוחררו, וקרלוס מימש את איומיו. אחרי שנים ארוכות של חקירה ואיסוף ראיות, קרלוס מובא עכשיו לדין על הפיגועים האלה.
ראשון הפיגועים התרחש ב-29 במרס 1982 - פיצוץ של מזוודת נפץ שהוסתרה באחד הקרונות של הרכבת המהירה מפריז לטולוז. התוצאה: חמישה הרוגים ו-77 פצועים. באפריל 1983 התפוצצה מכונית תופת באזור השאנז אליזה, ליד מערכת העיתון הערבי "אל-ואטאן אל-ערבי", שהיה על הכוונת של שלטונות סוריה.
קציר הדמים כלל הפעם הרוג אחד ו-63 פצועים. ב-31 בדצמבר 1983 התפוצצו שתי פצצות, בתחנת הרכבת של מרסיי וברכבת ליד העיירה טאן, שגרמו למותם של חמישה ולפציעה של עוד 50. קרלוס לקח על עצמו את האחריות לכל הפיגועים האלה במכתבים ששלח לסוכנויות הידיעות והסביר שהם בוצעו כנקמה על תקיפה של חיל האוויר הצרפתי על מחנה אימונים של החזית העממית בלבנון. כאמור, עכשיו הוא מכחיש את מעורבותו בהם.
במשפט ב-1997 תבעו קרלוס וקוטן-פאר לזמן לעדות את נשיא צרפת לשעבר ז'אק שיראק, אז ראש העיר פריז, שסיפר באחת ההזדמנויות כי היה אמור לנסוע ברכבת לטולוז וכי ביטל את הנסיעה ברגע האחרון. המטען, דווח אז, התפוצץ בדיוק בקרון שבו נהג לשבת. קרלוס דרש לבדוק אפשרות למזימה פוליטית (שיראק אמר בתגובה כי זיכרונותיו מהתקופה ההיא בוגדים בו ורופאיו אישרו את גרסתו).
במשך תקופה קצרה התגורר קרלוס בהונגריה. ב-1985 הוא נאלץ לעזוב את המדינה ומצא מקלט עם אשתו ועם הבת רוזה בדמשק, גמול של האחים חאפז וריפעת אסאד על המבצעים המוצלחים בפריז.
הסורים דרשו ממנו לחדול מטרור, אבל אחרי שב-1991 פנו אליו העיראקים בבקשה שיעבוד למענם, הוא גורש גם משם.
כמי שחי במשך כמה שנים בדמשק, מה אתה חושב על האירועים בסוריה?
"בשאר אל-אסד חייב לבצע את תוכנית הרפורמה בשיטה הפוליטית שהבטיח עוד בשנת 2000, תוכנית שנחסמה על ידי קבוצות לחץ עם אינטרסים מגזריים שמתעשרות באופן בלתי חוקי", טוען קרלוס ומוסיף: "אחרת יהיה כאוס".
בתחילת שנות התשעים הופיעו דיווחים שונים, חלקם מן הסתם מגמתיים, על פיהם קרלוס נמצא במקומות שונים על פני הגלובוס, בהם קובה, עיראק, ירדן וסודן. בסודן הוא הצטרף לשירות החשאי המקומי וקיבל את הכינוי "שייח חיסאן". אבל גם מארחיו האחרונים, הוא טוען, תקעו סכין בגבו כשאסרו אותו ומסרו אותו לצרפתים אחרי שהסי-איי-אי עלה קודם על עקבותיו.
קרלוס שהה שם עם אשתו הפלסטינית הצעירה לנה ג'ראר. אשתו הקודמת מגדלנה, שלפי דיווחים שונים דרשה ממנו להפסיק את פעילות הטרור שלו, נסעה עם הבת רוזה (היום בת 20) לונצואלה. אחרי כמה שנים הן חזרו לגרמניה. מגדלנה סירבה להעיד במשפטו. קרלוס אומר עכשיו שהוא "מצטער שלא היה אבא טוב. אם אשתחרר, הדבר הראשון שאעשה יהיה לצאת לירח דבש".
למרות העובדה שהקדיש את כל חייו הבוגרים למאבק אלים בישראל, קרלוס ממשיך להפגין משיכה לא מוסברת, הרבה יותר מסתם עניין אינטלקטואלי, כלפי המדינה שנגדה נלחם. הוא קורא הרבה על מה שקורה אצלנו, מעודכן בכל הפרשות האחרונות שכיכבו בחדשות, וטוען שגם אם הוא שונא את מדינת ישראל והציונות, אין לו שום דבר נגד ישראלים או יהודים.
כשהגיע לפני שבוע לדיון במשפטו, אפילו קרא לעבר הפרקליט שייצג את קורבנות הפיגועים שלו, עורך הדין היהודי הנודע פרנסיס ספינר, "שלום". הוא משוכנע שגורלה של ישראל נגזר לחדול מלהתקיים, במלחמה או בדרכי שלום, ומצהיר: "דוד בן-גוריון, שהיה מדינאי גדול, כבר כתב שעל מדינת ישראל נגזר להיעלם. ישראל תיעלם באלימות אפוקליפטית או תוך כדי 'שלום של אמיצים". עם זאת, הוא בהחלט מוכן לתרום ממעמדו כסמכות עולמית בענייני טרור ומהפכה גם לקוראים בארץ.
מה דעתך על מהפכות "האביב הערבי?" האם הן עונות על התפיסה המהפכנית שלך?
"אלה לא מהפכות אלא התקוממויות נגד דיכוי".
האם האיסלאם עולה בקנה אחד עם מהפכה? עם דמוקרטיה?
"נתתי לקובץ מאמרים שפרסמתי את הכותרת 'האיסלאם המהפכני'. זו כותרת מובנת מאליה, כי תמצית האיסלאם היא מהפכנית. ממשלה שלא משקפת את רצון העם, כלומר את הדמוקרטיה, איננה לגיטימית. המדינה הסוציאליסטית הראשונה בהיסטוריה הייתה של המוסלמים הקרטמאטים בבחריין".
בראיון שהעניק לעיתון ונצואלי עם פתיחת משפטו הנוכחי, אישר קרלוס שהיה מעורב בכמאה פיגועי טרור, אבל הדגיש ש"רק מעט" אזרחים נפגעו בהם. "חישבתי שרק עשרה אחוז מהאנשים שנהרגו היו אזרחים, כך שמתוך 1,500 עד 2,000 בני אדם מדובר ב-200 קורבנות", הסביר.
ניתן להיות במקביל גם טרוריסט וגם דמוקרט?
"נלחמתי תמיד למען החופש ולמען אושר העמים, תוך כיבוד זכויותיהם הבלתי ניתנות לערעור".
מה דעתך על המשבר הכלכלי העולמי הנוכחי?
"ספקולציות פיננסיות הן מה שעורר את המשבר הכלכלי העולמי הנוכחי. על הבנקים ולא על העמים לשאת באחריות. בוז לפוליטיקאים היוונים והאיטלקים, משרתי הקפיטליזם הגרוע ביותר: זה הפיננסי".
האם אפשרי שלום כזה בין ישראל והפלסטינים?
"הערבים, ובמיוחד המוסלמים, קיבלו תמיד את היהודים בתור 'אנשי הספר'. יהודי ישראל יביאו עושר אנושי רב למדינת פלסטין בגבולות המנדט הבריטי. מדינה זו יכולה להפוך למנהיגת העולם הערבי".
מה דעתך על עימות אפשרי עם איראן?
"התקפה מאסיבית על איראן תביא לתגובה מיידית, עם עשרות אלפי טילים לטווח קצר ובינוני, שיגרמו להרס בטוח תוך כמה שעות של כל שדות הנפט בין קירקוק לטהרן. ערי ישראל יסבלו מנפילת אלפי רקטות שיבואו מלבנון".
איך אתה מגדיר את עצמך: אנטי ציוני? אנטי ישראלי? אנטי יהודי?
"אני לוחם אנטי ציוני. הייתי ונשארתי מעריץ של התפתחותה של ישראל. אני לא אנטי יהודי, יש לי חברים יהודים".
האם אתה עוקב אחרי ההתפתחויות הפוליטיות והחברתיות בישראל?
"אני מתעניין מאוד בחדשות מישראל".
מה חשבת על הצעירים הישראלים שהשתתפו במחאה החברתית?
"אני אומר להם, המשיכו להתקומם נגד אי הצדק החברתי בישראל, חזרו אל מקורות הסוציאליזם האוטופי הציוני, והצטרפו אל אוכלוסיית הילידים של פלסטין במדינה דמוקרטית, חילונית וסוציאליסטית בשביל כולם".
האם עוד יש עתיד למהפכה?
"המהפכה היא העתיד שלנו".
יש בה מקום לישראלים?
"יש מקום ל'ישראלים', אבל לא למדינה הציונית של ישראל".
sofash@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם