אלון מורה: המרוץ לצמרת של ניצן אלון
הוא ירה בשגגה בחבר באימון אך לא היסס להתנצל בפני בני המשפחה, מתהדר בצל"ש אך מטריף את הימין הקיצוני: מיהו תא"ל ניצן אלון? פרופיל
לא מדובר בגידופים שספג מהמתנחלים בשנה האחרונה ולא בטענות שהעלו חדשות לבקרים על כך שהוא לכאורה מתנכל להם. את זה למד להכיל, לא הראה שום סימן של התרגשות. מה שהוציא אותו משלוותו היה דווקא תאונות בטיחות. כאשר נרשם מקרה שבו חייל נהרג כתוצאה מהתהפכות רכב בנסיעה שגרתית, הוא כעס והוציא הנחיה שלפיה כל אירוע כזה יגיע היישר אליו לתחקיר. "לא ייתכן", נהג לומר, "שנצליח לשמור על האנשים שלנו בפעילות מבצעית אבל נאבד אותם בתאונות".
מעטים מפקודיו בשנים האחרונות יודעים שהרגישות שלו לנושא הבטיחות נובעת בין היתר מאירוע שקרה לו עצמו. לפני 25 שנה, כששימש כמפקד צוות, במהלך אימון מורכב שהיה חלק מהכנה למבצע משמעותי ובוצע בירי כדורים חסרי קליע (ח"קים), השתרבב , מסיבה לא ברורה, לפחות כדור חי אחד למחסנית שלו. ניצן, אז קצין זוטר, ירה. לפתע התמוטט י', אחד הלוחמים, ששימש באותו אימון כ"אויב". התרגיל הופסק ומיד התברר כי הכדור נכנס לגופו של י', פילח את הכבד שלו וגרם גם לפציעה ביד.
מצבו הוגדר כקשה מאוד. בבית החולים שיבא בתל השומר נערכו להטיס את הלוחם הפצוע להשתלה דחופה בבריטניה, אולם ברגע האחרון הרופאים חששו כי הוא לא יצליח לשרוד. "באותו בוקר", שחזר השבוע לראשונה אביו של י', "התקרב אלי במחלקת טיפול נמרץ בחור צעיר, לבוש בבגדים אזרחיים, וביקש לדבר איתי. 'אני יריתי בבן שלך', אמר לי בצורה ישירה וכנה. באותו רגע חיבקתי אותו, הבנתי מה הוא מרגיש. לא היה בי שום כעס. 'מי שלא עושה לא טועה', אמרתי לו".
מעטים החיילים והקצינים ששמעו את תא"ל ניצן אלון מרים את קולו לאורך 27 השנים שהוא משרת בצה"ל. קור הרוח שלו הפך לאחד מסימני ההיכר של מי שצמח בסיירת מטכ"ל ויתמנה בתחילת השנה הבאה לאלוף פיקוד המרכז. קצינים ששירתו לצדו בתפקידו האחרון כמפקד אוגדת יהודה ושומרון, נזכרו השבוע שהיה בכל זאת נושא אחד שהוציא אותו מדעתו ושגרם לו להיות תוקפני.
לא מדובר בגידופים שספג מהמתנחלים בשנה האחרונה ולא בטענות שהעלו חדשות לבקרים על כך שהוא לכאורה מתנכל להם. את זה למד להכיל, לא הראה שום סימן של התרגשות. מה שהוציא אותו משלוותו היה דווקא תאונות בטיחות. כאשר נרשם מקרה שבו חייל נהרג כתוצאה מהתהפכות רכב בנסיעה שגרתית, הוא כעס והוציא הנחיה שלפיה כל אירוע כזה יגיע היישר אליו לתחקיר. "לא ייתכן", נהג לומר, "שנצליח לשמור על האנשים שלנו בפעילות מבצעית אבל נאבד אותם בתאונות".
מעטים מפקודיו בשנים האחרונות יודעים שהרגישות שלו לנושא
מצבו הוגדר כקשה מאוד. בבית החולים שיבא בתל השומר נערכו להטיס את הלוחם הפצוע להשתלה דחופה בבריטניה, אולם ברגע האחרון הרופאים חששו כי הוא לא יצליח לשרוד. "באותו בוקר", שחזר השבוע לראשונה אביו של י', "התקרב אלי במחלקת טיפול נמרץ בחור צעיר, לבוש בבגדים אזרחיים, וביקש לדבר איתי. 'אני יריתי בבן שלך', אמר לי בצורה ישירה וכנה. באותו רגע חיבקתי אותו, הבנתי מה הוא מרגיש. לא היה בי שום כעס. 'מי שלא עושה לא טועה', אמרתי לו".
מפקדים מסיירות שונות התקשו השבוע, באופן לא מפתיע, להיזכר בפרטי האירוע. בכל מקרה ואולי ברוח התקופה והיחידה, ההכנות לאותה פעולה נמשכו כרגיל, והיא אף בוצעה בהצלחה יחד עם אלון.
אחד המפקדים סיפר שלמיטב זיכרונו ניצן נשפט בדין פלילי, ספג נזיפה או עונש ברמה דומה, ועל העובדה כי הוא חייב להישאר ביחידה לא היה עוררין. ח"כ דורון אביטל (קדימה), מפקד היחידה כמה שנים מאוחר יותר, לא חושב שהיה משהו חריג בטיפול באירוע.
"רק לבינוניים אין תקלות, וניצן אינו כזה", פסק, "זה גם אומר משהו על הצבא של אז ושל היום. אי אפשר להעיף ולהדיח על כל דבר. יש לנו אנשים מצוינים ויצירתיים שצריך לתת להם לעבוד כדי שנוכל לנצח". השר משה (בוגי) יעלון, מפקד היחידה באותה תקופה, מסר השבוע שבמרחק הזמן הוא אינו זוכר את פרטי האירוע, אך מעיד כי כבר אז אלון היה קצין מצוין.
י' השתקם לאחר שבועות ארוכים בבית החולים ואף חזר למספר חודשים ליחידה כדי להשלים את שירותו. כיום הוא חי ועובד בארצות הברית. "ברור שהאירוע הזה מלווה אותו כל הזמן, אבל הוא ממעט לדבר עליו", אמר אביו, "כולנו הבנו שזה יכול לקרות, בסוף זאת יחידה של פייטרים, חבר'ה מיוחדים, מלאי מוטיבציה, וניצן, בצורה שהוא ניגש אלי ואמר מה שאמר, הוכיח אומץ לב".
התכונה הזאת, כך מתברר, עוברת כחוט השני בעדויותיהם של מפקדיו של אלון. אחד מהם, קצין בכיר המשרת כיום בצה"ל בתפקיד מבצעי, אמר כי "לניצן יש הרבה אומץ. גם אומץ שבא לידי ביטוי בפן המקצועי, באינטליגנציה שלו, וגם אומץ קלאסי, תחת אש". לתקרית הזאת קדם אירוע אחר שעשוי היה לשנות לגמרי את שירותו של אלון בצבא.
בעודו חייל במסלול ההכשרה, נתפס בהופעה מרושלת על ידי שוטר צבאי וקיבל דוח. היה זה בתקופה שבה הרמטכ"ל דאז, רא"ל משה לוי, הכריז מלחמת חורמה על עבירות משמעת. הדעות לגבי האירוע חלוקות, יש הטוענים כי הכומתה הייתה בכיסו, כמסורת לוחמי היחידה, ואילו אחרים חושבים כי פשוט שכח אותה בשובו משבוע שטח.
מכל מקום, המזל לא שפר עליו, הוא הודח ושובץ ביחידת מגלן שבדיוק הוקמה. רב"ט אלון, כך העידו חבריו, לקח על עצמו את האחריות, לא קיטר על כך שהוא מתרחק מסיירת מטכ"ל ואף יצא דרך מגלן לקורס קצינים.
עבור מי שהיה אז מפקדו הישיר בסיירת מטכ"ל ולימים סגן מפקד היחידה, סא"ל (מיל') מיכאל כפרי, זאת הייתה אבידה של ממש. "הוא מיד בלט מבין כולם", סיפר השבוע, "הייתה לו מוטיבציה מאוד גבוהה, מנהיגות סוחפת, יכולת ליצור אווירה מעולה, עזרה הדדית וכל מה שגרם לי להבין כבר אחרי שלושה או ארבעה חודשים שהוא צריך לצאת לקורס קצינים מיד בתום המסלול".
מפקד היחידה דאז, עומר בר-לב וסגנו, רן שחור, ידעו שאסור לוותר על הבחור שהסתבך בגלל הכומתה. הם הפעילו לחצים, שלחו מכתב לרמטכ"ל ולבסוף קיבלו בחזרה את אלון כקצין. זה מיהר להשלים את הפערים בצוות צעיר, תחת פיקודו של יובל, לימים מפקד היחידה, שלמד שנה מעליו בבית הספר האזורי באר טוביה.
שתי התקריות לא הפריעו למטאור, שכמעט כל מחמאה אפשרית לגביו נשמעה השבוע מפי קצינים בכירים בצה"ל, להגיע בסופו של דבר לפקד על היחידה. "היחידה פרחה כאשר פיקד עליה", אמר אחד ממפקדיו הבכירים, "הוא הוביל אותה לרמה מקצועית ומבצעית מעולה".
ניצן אלון הוא בן למשפחה שורשית במושב ניר בנים, ליד קריית גת. ההורים חזי (יחזקאל) ז"ל ויונה היו מראשוני המתיישבים במקום. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים: חנה, רם, ניצן ונטע. כולם גרים במושב גם היום, מלבד חנה, שעברה לגליל. האב הלך לעולמו לפני מספר שנים, ומאז ניצן מקפיד לבקר את אמו הקשישה ולדאוג לכל צרכיה.
תא"ל אלון, 47, נשוי ואב לארבעה, למד בתיכון האזורי "באר טוביה" ובתום הלימודים עשה שנת שירות בגרעין "עודד" של בני המושבים. לאחר השירות הצבאי החליט לחתום קבע: "הוא תמיד היה מאוד מוכשר בכל מה שעשה", מספרת אחותו נטע.
"הוא הצליח מאוד בבית הספר. צבא זה משהו שתמיד היה בבית. אבא שלנו שירת במילואים עד גיל מאוד מאוחר, וגם במושב יש הרבה חבר'ה שהלכו לסיירות וליחידות מובחרות. הוא עשה את כל הבחירות שלו. הוא יכול להצליח בכל מקום אליו ילך. יש לו גם שני תארים מהטכניון בפיזיקה ובהנדסת חומרים".
במשך שנים הוא היה רחוק מאור הזרקורים, עד שמונה ב-2005 למפקד חטיבת עציון ומאז הופיע מדי פעם בכותרות הקשורות לאירועי טרור בגזרתו. בפריים טיים זכה להיות דווקא במהלך מלחמת לבנון השנייה, זמן קצר לאחר סיום מבצע "חד וחלק" בבעל-בק.
לאור עברו ואישיותו הוחלט לשלוף אותו מהחטיבה המרחבית כדי לפקד על מבצע הפשיטה של סיירת מטכ"ל ושלדג על מרפאה מקומית. מי שמכיר את אלון אמר השבוע כי הבחירה בו לפיקוד על פעולה מורכבת כל כך (שתוצאותיה הדלות יחסית אינן מפחיתות מעוצמתה, נבעה מכך שמדובר בקצין בעל יכולות נדירות, כזה שאישיותו משרה ביטחון. "כשאלופי המטכ"ל קוראים למישהו מבחוץ לפקד על אירוע כזה, אפשר להבין כמה תופסים ממנו", אמר אחד הקצינים שהיה מעורה בפרטים.
גם ח"כ אביטל סבור כי ההחלטה למנות את אלון למפקד המבצע הייתה לאור ההבנה שפחות סומכים על אלה שכבר נמצאים בעסק, באותה מלחמה שלא הלכה לשום כיוון, ורוצים קצין שיודע לנצח. ההופעה הטלוויזיונית של תא"ל אלון לאחר המבצע חשפה דמות של קצין ממושקף וקירח, שמזכירה יותר רופא או איש היי-טק מאשר לוחם-גיבור-מומחה למבצעים מיוחדים.
ח"כ יוחנן פלסנר (קדימה), שהיה קצין בסיירת מטכ"ל, נזכר השבוע כי כאשר לוחמים נחשפו לראשונה למראה החיצוני של אלון, הם סברו כי מולם עומד קצין המודיעין של היחידה ולא לוחם קומנדו מהולל. "מהר מאוד התברר שמאחורי החזות הזאת עומד מפקד מעולה, אמיץ, אחד שיורד לפרטים ומכל מקום שומעים רק גילוי ההערצה אליו", אמר. דבר אחד היה ברור לאחר מלחמת לבנון השנייה: אלון לא הגיע לפקד על מבצע מיוחד באופן חד פעמי, שילובו בצמרת צה"ל הוא רק עניין של זמן.
הצטרפותו של אלון בעוד כמה חודשים לשולחן המטה הכללי תחזיר את הכבוד האבוד של סיירת מטכ"ל, שמאז בוגי יעלון, שפיקד עליה בסוף שנות השמונים, לא ראתה אף מפקד שלה מגיע לדרגת אלוף.
אלון ידע היטב שכדי שיוכל להתקדם ולממש את "האיכויות של רמטכ"ל שיש לו", כפי שהגדיר השבוע אלוף במילואים, אחד ממפקדיו בעבר, לא די בקריירה מבטיחה בסיירת מטכ"ל והוא צריך להשתפשף בדבר האמיתי, באותן מסגרות שפועלות יום-יום נגד הטרור הפלסטיני למשל, תוך חיכוך עם מתנחלים, משימות הגנה, מעצרי מיידי אבנים וחשיפה תקשורתית לא קטנה.
חטיבת עציון, שאליה הגיע לאחר שהיה עמית מחקר במכון בארצות הברית וביצע תפקיד נוסף כמפקד חטיבת מילואים, ענתה בדיוק על הדרישות הללו, מעין מקום שמבצעים מיוחדים ויוקרתיים הם עבורו לכל היותר סדרת טלוויזיה. "הוא היה מח"ט מצוין", סיפר שאול גולדשטיין, ראש מועצת גוש עציון, "למרות שהגיע מאיפה שהגיע, הסתגל מהר מאוד לגזרה, למד את הכפרים, החמולות, המבוקשים, שחה בחומר באופן מרשים".
באוקטובר 2005 נאלץ אלון, כמח"ט, להתמודד עם פיגוע ירי קשה בצומת גוש עציון, שבו נרצחו שלושה ישראלים. "לא הייתה טענה אליו, הוא ידע היטב את המשימה שלו ועשה אותה בסופר מקצועיות, ובכלל, ידע לקחת סיכונים מחושבים לטובת הקלות", אמר גולדשטיין, והוסיף כי לא היה כל סימן במהלך המשמרת של אלון בעציון למתח שיצוץ בינו ובין המתיישבים שלוש שנים מאוחר יותר בהיותו מפקד האוגדה. "מאוד הופתעתי ממה שנוצר סביבו", ציין .
מינויו למפקד אוגדת איו"ש היה לדעת קצינים רבים עוד מדרגה לפני כניסתו לפורום מטכ"ל. לפני כן עמד בראש חטיבת ההפעלה המבצעית באגף המודיעין, גוף שהוקם כלקח ממלחמת לבנון השנייה ותכליתו לדאוג שהחומר המודיעיני על כל גווניו יגיע ליעדיו באופן שישרת את הפן המבצעי. ההחלטה להקים את חטיבת ההפעלה ולהעמיד בראשה את אלון גררה לא מעט כעס בקרב אנשי המודיעין.
"היה הרבה ערפל באשר לתפקיד, גם בקרב שדרת הפיקוד העליונה, גם אצל היחידות והמערכים", הודה קצין שהכיר היטב את המהלך. באמ"ן חששו באותו זמן שחטיבת ההפעלה תהווה דרג נוסף בין השטח לפיקוד הבכיר וגם לא התלהבו מכך שדווקא אלון, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל, שמבין את הנפיצות, הולך לתפקיד הזה. "בסופו של דבר הוא ניגש לתפקיד וידע במלאכת מחשבת לפעול מול כולם. כשאמרו לו שהוא מכוון נמוך מדי, הוא לא התרגש, ידע איך כל צעד ישפיע בעתיד וכך איחד את השורות", אמר אותו קצין.
מפקדיו לשעבר מעידים כי לקח חלק במספר רב של מבצעים, לרובם משמעות ביטחונית עצומה גם היום ומכאן רגישותם. כאשר מונה דורון אביטל למפקד היחידה ב-1992, החליט לקחת סיכון מחושב שיש בו כדי להמחיש את ההתייחסות לאלון.
"במבצע הראשון שלי, על כל הסיכונים הקיימים בו, בחרתי במצביא (מפקד העל של הפעולה) שטרם קיבל אחריות כזאת. קראו לו ניצן אלון. היו כאלה שחשבו שזה לא נכון, שלמבצע ראשון של מפקד יחידה ראוי לבחור קצין בכיר יותר כמצביא, אבל אני ידעתי מה יש בניצן, ומבחן התוצאה הוכיח לי שלא טעיתי", סיפר.
באותה שנה נפל דבר בסיירת מטכ"ל, עם אסון צאלים ב' בו נהרגו חמישה מלוחמי היחידה באימון שתכליתו הכנה למבצע חיסולו של נשיא עיראק, סדאם חוסיין.
כמה שנים לפני כן זכה אלון לקבל את צל"ש הרמטכ"ל. בתיעוד הרשמי נכתב כי "פיקד על צוות במבצע, הוכיח יכולת מעולה כלוחם ומפקד, ביצע את המשימה בשלמותה, בקור רוח, במקצועיות ובשליטה מעולה". מי שמכיר את הסיפור שמאחורי הצל"ש אומר כי "הוא פתח קטגוריה חדשה, הכניס משהו ליחידה שלא היה קיים כמותו, לרבות הפגנת מקצועיות ואומץ לב".
אבל הצל"ש של הקצין המצטיין מסיירת מטכ"ל אינו היחיד של משפחת אלון, וגם לא הראשון. מי שמחזיק באותו אות בדיוק הוא סא"ל (מיל') רם אלון, שריונר, הגדול מניצן בארבע שנים. הסיפור ההרואי של הצל"ש התרחש במהלך מלחמת שלום הגליל, ביוני 1982, והפך לאחת ממורשות הקרב של השריון. שני כוחות שריון, האחד מקורס מפקדי טנקים והשני מקורס קציני שריון, חשבו זה את זה לאויב בגלל טעות בזיהוי, ופתחו באש דו צדדית בקרב על עין א-תניה.
הראשונים שהבחינו בטעות והפסיקו לירות היו קציני השריון. היה זה מעט מאוחר מדי עבור טנק המ"פ, שבו נהג סג"מ רם אלון, שנפגע והחל לבעור. הקצין הצעיר לא ויתר. הוא נחלץ ממנו ואף ניסה למשוך את חבריו החוצה, בעוד אש המקלעים מכיוון טנקי הצנטוריון נמשכת. אז פתח בריצה תחת אש, טיפס על אחד הטנקים שהמשיכו לירות וסימן לכולם לחדול מלירות. חמישה נהרגו באירוע הזה, ואלמלא תושייתו של אלון ואומץ לבו, מספר הנפגעים היה עולה עשרות מונים.
אלון השריונר השתחרר מצה"ל בדרגת סרן כשנה לאחר שאחיו הצעיר התגייס, אך המשיך לטפס בסולם הדרגות בשירות המילואים והפך למג"ד טנקים. אלה שמכירים את שני האחים לא מופתעים. "אלה אנשים שלא יודעים פחד", העיד אחד מהם.
רם עצמו גילה השבוע שגם הוא שאף להגיע לסיירת מטכ"ל אבל לבסוף נחת בשריון. "קיבלתי את זה בהבנה מלאה", הוא אומר בחיוך, ומספר כי באותה תקופה קראו קצינים בכירים למתגייסים ללכת ל"צבא האמיתי" ולא רק לסיירות. באשר לצל"שים שלו ושל אחיו הוא אומר: "כל אחד עם הסיפור שלו, אף פעם לא עשינו השוואות או התחרינו בנושא".
ב-1994 השתתף ניצן אלון במבצע לשחרור החייל החטוף נחשון וקסמן. "תפקידו היה להוביל את הכוח שטיפס על הגג ולפוצץ שם את הדלת", סיפר אחד המפקדים, "ראשית, הוא הצליח להניח סולם סמוך לאחד החלונות ובאופן מרשים להעלות את החיילים למעלה מבלי להיחשף".
כאשר הגיעו אלון ואנשיו לגג והחלה הפעולה, הם אמנם פגעו בדלת, אך לא הצליחו ליצור פתח שיאפשר להם להיכנס דרכה פנימה. "ברגע זה נבחן מפקד. מה הוא עושה כשהמצב משתנה", תיאר אחד המפקדים את הסיטואציה המורכבת, "פה ניצן יודע לעשות חישוב מהיר איפה אני הכי יעיל והכי רלוונטי. הוא עזב את הדלת, ירד עם אנשיו למטה וסייע ליתר הכוחות".
שלוש פעמים עד כה החליף תא"ל הרצי הלוי, כיום מפקד אוגדת הגליל, את תא"ל אלון במהלך השירות. כסגן מפקד סיירת מטכ"ל, כמפקד היחידה וכראש חטיבת ההפעלה באמ"ן. בתהליכי החפיפה לא הכין ניצן קלסרים עבי כרס או מצגות צבעוניות, אלא בעיקר דיבר.
"השיחות איתו מגלמות כל מה שאדם שצריך להחליף אותו מבקש לדעת, זאת חוויה", העיד קצין בכיר בצה"ל, "בכל פעם מחדש רואים מה יצר במסגרת תפקידו ומבינים את גדולתו". אגב, גם כשהיה צריך לשאת נאומים בתפקידו האחרון, שרבט בכתב כמה ראשי פרקים ודיבר מהראש.
יש שיאמרו מהלב. פקודיו מספרים כי אלון יודע להסתכל על כל דבר מעבר לאופק, לשקול איך מה שעושים היום ישפיע בעוד פרק זמן משמעותי. הצניעות הגדולה שלו, החיוך המבויש למחצה שלו והיותו לא לחיץ אלא עומד על דעתו בכל פורום - הם מאפיינים שחזרו על עצמם אצל מרואיינים רבים לכתבה זו.
הוא מבין שתקשורת היא חלק בלתי נפרד מההוויה הצבאית, בטח באוגדת איו"ש, אבל למחרתו של יום שבו שודרה כתבה עליו בטלוויזיה, סיפר לאחד מאנשיו שאפילו לא צפה בה. החשיבה המקורית שלו, עוד מאפיין בולט, באה לידי ביטוי גם בנושאים רכים. למשל, כאשר כינס את מפקדי החטיבות המרחביות לפורום שבועי, בחר לעתים לקחת אותם להרצאה על משא ומתן או בכלל לערוץ טלוויזיה, כדי להעביר להם מסרים בדרך שונה.
כדי להבין מה קורה באוגדה, היה מכנס בלשכתו פעם בחודש חיילים וקצינים זוטרים מכלל הגזרות, ויושב איתם לשיחה ארוכה וישירה על כל מה שמתרחש. "היה לו חשוב מאוד להרגיש את השטח, את אחרון החיילים. לא פעם נהג לעצור במהלך סיור ליד עמדה, לשלוף את החייל הראשון, ובלי הצדעות וגינונים לדבר איתו על מה שקורה", סיפר קצין ששירת תחתיו.
"הוא לא תופס עצמו כגנרל. כמה פעמים בשבוע היה עושה ריצת בוקר, נוסע לרוב בג'יפ רגיל, ללא מיגון שלא צורך, שם את הניירות שלו על הכתף בתיק גב, לא עושה לקצינים שלו דיונים ליליים חסרי תוכן.
בעשר בערב, כשהלו"ז באוגדה היה מסתיים, הוא נהג להישאר במשרד הלא מפואר ושוקע בניירת. זה בא לידי ביטוי גם כלפי חוץ. בסיור שגרתי באזור כפרי ליד ג'נין לפני כשנה, הוא הבחין ברכב פלסטיני שנתקע בבוץ. בלי לחשוב פעמיים הוא קפץ החוצה, חיבר וו גרירה לאחד הג'יפים וחילץ אותו החוצה".
דווקא רישומיו של הנושא הכי חם במהלך שירותו באוגדה, המתח מול המתנחלים, כמעט לא ניכרו באלון. פקודיו מספרים כי הוא מיעט לדבר על זה, ידע להקשיב גם לביקורת ונמנע מלחמם את האווירה. "הוא פועל ללא שום אג'נדה אישית", אמר אחד ממפקדי סיירת מטכ"ל בעבר, וחברו הוסיף כי לא מדובר בקצין פוליטי, "אפילו בצבא הוא נמנע מלעסוק ברכילות של מינויים ונושאים שאינם במרכז המשימה. לכן אם המתנחלים הגיעו איתו לכזה מתח, צריך לבדוק מה קרה אצלם ולא אצלו".
תא"ל אלון הוא סדין אדום עבור הימין הקיצוני וגם עבור רבים במועצת יש"ע. בחודשים האחרונים שלו בתפקיד מפקד אוגדת איו"ש הוא ניפק כמה ציטוטים שהרתיחו את המתנחלים. לפני כמה חודשים התבטא אלון ביחס לפינוי עתידי של המאחז מצפה יצהר, ואמר כי לא מן הנמנע שבמהלך הפינוי יוציאו המתנחלים נשק חם ויירו על חיילי צה"ל.
באופן אירוני, דווקא ביום שבסופו הוכרז על מינויו של אלון לאלוף הפיקוד, התבצע בבוקר פינוי קל, מהיר ונטול התנגדות של שני מבנים במצפה יצהר. במזכירות היישוב אמרו ש"דבריו של אלון לגבי הרס מצפה יצהר הוכחו היום, בעת ההרס, כדברי בלע חמורים וחסרי בסיס.
אנו מקווים כי בתפקידו הבא יידע אלון לכפר על התנהלותו הפוגענית נגד ההתיישבות על ידי התנהלות עניינית, מקצועית ונטולת דעות קדומות". אלון היה המושמץ החביב על דוברי הימין. לאחר הפיגוע הקשה בבית משפחת פוגל באיתמר, צוטט ב"קול ישראל" קצין בכיר שאמר שהטבח בא בתגובה לאירועי "תג מחיר" שבוצעו קודם לכן על ידי נערי גבעות. המתנחלים ערכו בירורים, הגיעו למסקנה שהדובר הוא תא"ל אלון ורתחו.
מאז נרשם עוד עימות, כשאלון כינה את האירוע שבו נורה למוות בן יוסף לבנת ז"ל, שהסתנן לקבר יוסף, "תקרית ירי" ולא פיגוע. לאחר שנחשף המסמך שבו קרא אלון למפקדי צה"ל למדר חיילים תושבי התנחלויות ממידע על פינוי מאחזים, הזעם כלפיו גבר.
לפני כחצי שנה הגיע אלון לצומת תפוח שבשומרון כדי לפקח על כניסת המתפללים לקבר יוסף. קבוצת נערי גבעות זיהו אותו בג'יפ הצבאי, התקרבו לרכב, חבטו בו והחלו לצעוק "בוגד". אלון, שזיהה את הסכנה, נמלט מהמקום בנסיעה מהירה נגד כיוון התנועה.
אלון לא התייחס בפומבי להתקפות נגדו, אבל בנאום הפרידה שלו מאוגדת איו"ש לפני כחודשיים אמר: "מיעוט שולי במניינו אך קיצוני בהשפעתו יוצר עימות מתמשך ומביא להסלמה רבתי במעשים הנקראים'תג מחיר' אך מגיעים לכדי טרור. מעשים אלה לא רק ראויים לגינוי, אלא גם למניעתם ולמעצר המבצעים באופן יעיל יותר מכפי שהצלחנו כמערכת עד כה".
עוד חזית שנפתחה בין אלון ובין המתנחלים קשורה באשתו, מור. כבר ב-2006 פורסמה פעילותה ב"מחסום ווטש", ומעשה שהיה כך היה: באותה שנה מנע יעקב טרנר, ראש עיריית באר שבע דאז, מפעילות הארגון להציג במרכז המורים העירוני תערוכת צילומים המתעדת את הסבל הפלסטיני במחסומים.
טרנר טען כי משפחות שכולות מהעיר פנו אליו וביקשו לבטל את התערוכה ולכן סירב להציג את הצילומים במבנה השייך לעירייה. זמן קצר לאחר מכן הוציאו נשות הארגון מכתב מחאה לראש העיר.
"אנו החתומים מטה, שוחרי דמוקרטיה מהנגב ומכל רחבי הארץ, מוחים בכל תוקף על פגיעת ראש העירייה טרנר בחופש הביטוי, ועל השתמשותו בסמכות כדי למנוע פעילות חוקית שאינה לרוחו.
במדינה דמוקרטית אסור לראש עירייה להתערב ולמנוע מתושבי עירו לצפות בתערוכת צילומים, ואנו דורשים לחזור ולאפשר את פתיחת התערוכה. "420 בני אדם חתמו על המכתב, אחת מהם היא "מור אלון, ניר בנים".
הדבר , כמובן, שימש את נערי הגבעות כנשק חם, והם בטוחים שאלון מתנכל להם בגלל הפעילות הפוליטית של רעייתו. "אני הראשון שסימן אותו", מתגאה פעיל הימין נועם פדרמן, "ניצן אלון הוא לא הקצין השמאלני הראשון שאנחנו נתקלים בו, אבל אצלו ראינו כל מיני התנהגויות שונות מאחרים. פה ראיתי משהו אחר". "ההתבטאויות, הסגנון, הפינויים, ההריסות, כל אלה היו אצלו בצורה אחרת מקודמיו".
לאחר ההרס בחוות גלעד, שבו השתמשו לראשונה כוחות הפינוי באקדחים עם כדורי פלסטיק, החל פדרמן במלאכת התחקיר. הוא ערך תחקיר דרך האינטרנט על אלון, גילה את המידע שהתפרסם כבר ב-2006 על אודות מור אלון והפיץ את המידע לכל דורש. זה הוביל להפגנה שהתקיימה מול ביתו של אלון: לפני כחצי שנה הגיעו פדרמן ועוד כ-20 פעילי ימין, באישור המשטרה, לניר בנים. הקבוצה צעקה סיסמאות בגנותם של בני הזוג אלון, וההפגנה עברה בשקט יחסי.
בימין תוהים כיצד הקונפליקט בין המטרות של "מחסום ווטש" לבין תפקידו של אלוף הפיקוד יצליח להיפתר: "אלוף פיקוד המרכז הוא האיש שממונה מטעם המדינה על אותם דברים ש'מחסום ווטש' מנסה לשבור", אומר גורם מרכזי בימין.
"האלוף אחראי על הצבת המחסומים, ובתי המשפט הצבאיים נמצאים תחת סמכותו. על פי חוק, הוא הריבון בשטח. הן רוצות לסיים את מה שהן מכנות'הכיבוש', אבל כל המהות של אלוף הפיקוד היא לממש את הכיבוש הזה".
ב"מחסום ווטש", אגב , לא ממש מכירים את פועלה של מור אלון. "בחמש השנים האחרונות אני דוברת הארגון ואני בכלל לא מכירה אותה", מספרת רעיה ירון, דוברת הארגון. "עד כמה שאני יודעת, היא חתמה על אותו מכתב שהופנה לראש עיריית באר שבע יעקב טרנר".
ירון מספרת כי אלון הגיעה לחתום על המכתב דרך אחת מחברותיה שהייתה פעילה מוכרת במחסום ווטש. "לא ידוע לי אם בעבר הייתה חברה רשמית בארגון, אבל היום אני יכולה לומר בוודאות שהיא בטוח לא פעילה אצלנו".
כששמעו בהתנחלויות על סיום דרכו של אלון כמפקד האוגדה רבים נשמו לרווחה. "הייתה תחושה שהוא תמיד מנסה לצמצם לנו את המרחב", אומר אחד מראשי המועצות ביו"ש. "היו הרבה אי הבנות, הרבה ויכוחים, הרבה פעמים הייתה לנו הרגשה שהוא הגורם הבעייתי.
אנחנו לא תמיד יודעים מי קיבל את ההחלטה, אבל התחושה הייתה שאבי מזרחי, אלוף הפיקוד הנוכחי, מרחיב את היחס וניצן מצמצם". בנוסף, בעניין יחסי האנוש, אלון נתפס כאדם מרוחק יחסית, בעיקר לעומת מזרחי החם והמחבק.
כשמונה תא"ל חגי מרדכי, לשעבר מח"ט חברון, למחליפו של אלון, ראו זאת ראשי ההתיישבות כצעד של התקרבות מצד הצבא. אלא שאנחות הרווחה פינו את מקומן מהר מאוד לתחושות אכזבה, כשהתברר שבקרוב אלון יחזור לפקד על יהודה ושומרון והפעם בדרגה גבוהה יותר.
"לצערנו, אלון שבר את כל השיאים בהתנהלות עם אג'נדה שמאלנית מובהקת", אמר בני קצובר, יו"ר ועד מתיישבי השומרון. "צר לי שאני צריך לדבר נגדו, אבל עוד לא היה מפקד עם התנהלות כל כך בוטה ברמות הפוליטיות שנלחם בנו ולא הכיר בנו, כמוהו.
השיא של כל השיאים היה בראיון שלו ל'ניו יורק טיימס'". קצובר מדבר על ראיון שהעניק אלון לעיתון האמריקאי לקראת סיום תפקידו, ובו אמר שזו תהיה טעות להפסיק את הסיוע הכלכלי לרשות הפלסטינית כחלק מהסנקציות על בקשת הפלסטינים מהאו"ם להכיר בהם כמדינה, וזאת בניגוד מוחלט לעמדת הממשלה. אלון אף הביע "דאגה מאלימות המתנחלים" ביו"ש, כינה אותה "טרור יהודי" ואף הצהיר ש"אנחנו צריכים לעשות הרבה יותר כדי לעצור את זה".
יו"ר מועצת יש"ע דני דיין, אדם שקול ומתון על פי רוב, כעס מאוד על דבריו של אלון וכינה אותם "איוולת ושערורייה". בהודעה שפרסם אמר: "אם הדברים אינם מבטאים את מדיניות הממשלה, זוהי שערורייה גדולה עוד יותר כשקצין בכיר במדים מציג מעל דפי ה'ניו יורק טיימס' עמדות שונות משל ממשלתו. כך גם לגבי דבריו של תא"ל אלון על נחיצות 'תהליך מדי ני' לשמירה על הביטחון. אני מתגעגע לימים בהם מפקדי צה"ל לא הציבו תנאים ליכולתם לספק ביטחון לישראל".
ולמרות הכל, לטקס חילופי מפקד האוגדה שהתקיים לפני כחודשיים בבסיס האוגדה בבית אל הגיעו מאות מוזמנים שעם תום המסדר הרשמי עברו לארוחת צהריים גדולה בחדר האוכל של הבסיס. מי שנאמו באותה ארוחה היו האלוף מזרחי, מפקד האוגדה היוצא, אלון, והמפקד הנכנס, מרדכי.
אף אחד מהמוזמנים האחרים, ובהם אנשי שב"כ, משטרה וקציני צה"ל לא הוזמן לדבר, יו"ר מועצת יש"ע דווקא כן. "אמרתי לניצן שהייתה לנו תקופה ארוכה ומשמעותית יחד", משחזר דיין. "אמרתי לו שגם אם לא התחברתי לכל הדברים שהוא שידר וייצג, בכל זאת אני חושב שהוא בנאדם עתיר זכויות ומפקד דגול".
אבל יש גם קולות אחרים. מיד לאחר ההודעה על המינוי, בסוף השבוע שעבר, הוציאו רבים מדוברי הימין הודעות גינוי. ח"כ מיכאל בן-ארי טען שמדובר ב"תמציתו של הביטוי 'פיל בחנות חרסינה'", ואילו ברוך מרזל תקף את שר הביטחון, אהוד ברק: "מינויו של אלון מוכיח שכל רצונו של ברק הוא להגדיל את הלהבות ולהביא למלחמת אחים. מקומו של אלון במר"צ ולא בצה"ל".
לאלוף פיקוד המרכז ישנן שלל סמכויות המשפיעות ישירות על חייהם של המתנחלים. הוא אחראי למיגון היישובים, מיגון הרכבים הפרטיים, אימון וציוד כיתות הכוננות, ועוד ועוד. אלוף פיקוד עוין להתיישבות או אחד שלא אוהד אותה במיוחד, יכול לגרום לכאב ראש גדול למתנחלים. "יש לנו קשר ישיר לאלוף הפיקוד", אומר דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע. "אנחנו יושבים איתו לפגישות עבודה פעם בחודש-חודשיים ומדברים בטלפון בתדירות כמעט יומיומית".
האלוף מזרחי נחשב אמנם לקפדן מאוד בכל הנוגע לאכיפת החוק, אולם יש לו מערכת יחסים טובה מאוד עם ההנהגה הרשמית של המתנחלים. קודמו בתפקיד, גדי שמני, היה אחד האלופים השנואים על ידי המתנחלים, והפגנות מול פתח ביתו התקיימו לא פעם.
אחד הוויכוחים הגדולים שהיו לשמני עם ראשי ההתיישבות מבטא את עוצמת האלוף מול המתנחלים. באוקטובר 2008 הרסו כוחות הביטחון את המתחם שבו התגורר פעיל הימין נועם פדרמן ליד קריית ארבע. לאחר הרס חוות פדרמן, פגעו כמה פעילי ימין בגדר היישוב קריית ארבע.
בתגובה לפגיעה הודיע שמני כי לא יאשר לקבוצות בתי ספר להגיע לחברון. רק ויכוח ממושך שבו עורבו גם גורמים מדיניים גרם לאלוף לשנות את ההחלטה. "שמני הוא דוגמה טובה לאיך אלוף יכול לנקום בהתיישבות", אומר פעיל ימין.
בטקס הפרידה, אגב, קיבל אלון מתנה אישית מדיין. "קניתי לו את הביוגרפיה של ג'ון לנון", מספר דיין. "אמרתי לו שנכנסתי לחנות ספרים ואמרתי לעצמי, 'אחרי שנתיים של עבודה כל כך קשה ולא מעט ויכוחים אידאולוגיים, אתה נפטר ממני, אז אני מחפש את הדבר הכי רחוק מאידאולוגיה והתיישבות'. ניצן הוא ללא ספק קצין מבריק ואדם מבריק", ממשיך דיין.
"הוא בהחלט האדם הנכון, השאלה האם הוא הוצב במקום הנכון תתברר בעתיד. בנוגע לערבים ולביטחון השוטף, אין לי ספק שהוא יעשה עבודה טובה. בנוגע ל'תג מחיר', אם הוא יעשה פה סדר, אנחנו נהיה הראשונים לסייע לו. אבל אם הוא יהיה מנוכר להתיישבות כולה, הוא יהפוך לחלום הרטוב של הקיצוניים. ניכור מוחלט בין הצבא להתיישבות זה בדיוק מה שהם חולמים עליו. ניתוק כזה יגרום לאנשי 'תג מחיר' לפרוח".
מקום אחר, שבו שמחו קצת יותר על מינויו של אלון לאלוף פיקוד מרכז, הוא המושב ניר בנים. תושבי המושב מבינים היטב לקראת מה הם הולכים, וכבר בחנות הפרחים בכניסה מסבירה מיכל קמחי: "המשפחה ביקשה שלא נגיד עליה כלום. הם מאוד מעריכים שאומרים עליהם דברים טובים, אבל ביקשו שאף אחד לא ייצג אותם בתקשורת".
עם זאת, אין אחד מבין 500 תושבי המושב שלא מאושר מהמינוי. יעל, השכנה, מסבירה: "הוא בן אדם מדהים. איש משפחה שעושה טוב, גם ברמה של הקהילה, בתרומה בצניעות. הוא מגיע עם הילדים לפעילויות ותורם בתורנויות לחגים כמו כולם. הוא לא מתנשא, זה עניין של אופי. יש הרבה גאווה על כך שהוא מונה לאלוף. לא היה כאן אפילו תא"ל. יש לנו טייסים וחיילים קרביים אבל לא ברמות האלו, אין סלבריטי במושב שלנו".
נטע, אחותו הצעירה של אלון, עובדת כרופאה במרפאה המקומית במושב. ביום שני בבוקר היא קיבלה את המטופלים בחיוך רחב כהרגלה. ביתה, כמו ביתו של ניצן אחיה, לא מוקף בגדר, והקשר עם השכנים הוא בלתי אמצעי. "ההורים שלנו באים ממשפחות מאוד ציוניות", היא מספרת.
"ההורים של אבא היו ממקימי תל עדשים, וההורים של אמא היו ממקימי הרצליה. אבא הגיע לדרום מתוך משימה ציונית ליישב את הנגב. ההורים גרו בהתחלה בקיבוץ ארז, וזה מה שעבר במשך שנים במשפחה: ההתיישבות והביטחון. אבא היה אחראי על הביטחון בקיבוץ ארז בתקופה של הפדאיונים. חונכנו לתת כמה שיותר. הורי תמיד היו פעילים בוועדות המושב וכך גם אנחנו. לא לשבת ולהגיד 'רע לי' אלא לעשות את מה שאתה יכול כדי שיהיה טוב בדרך שלך".
בני המשפחה, שראו את ניצן מטפס בסולם הדרגות לאורך השנים, ידעו על השיחה עם הרמטכ"ל שאליה זומן. כשיצא ממנה מיהר להתקשר לאמו ולבשר לה: "קיבלתי דרגת אלוף". נטע: "מהיום בו מונה אנחנו מקבלים טלפונים ללא הפסקה. אנחנו מאוד גאים בו. אמא מאוד מאושרת מההצלחה וההתקדמות שלו. היא לא הופתעה".
אם יש משהו שמעיב על השמחה הרבה שפרצה בעקבות המינוי הרי זו הביקורת מצד פעילי ימין. אלון שומע ושותק, אך משפחתו מתקשה לקבל זאת: "ההרגשה שלנו כמשפחה היא שבגלל ההתלהמות צריך להצדיק משהו, אבל לא צריך להצדיק שום דבר", מספרת נטע.
"ניצן סלל את דרכו בשתי ידיו וקיבל הכל בזכות המעשים והיכולות שלו. גם כל הטענות נגדו לא רציניות. אשתו שירתה כקצינה, ועצם העובדה שהיא אשת קצין זו תרומה והקרבה מאוד גדולה. היא תורמת למדינה לא פחות ממנו. הבחירות של ניצן מגיעות מתוך אמונה בצדקת הדרך, מתוך ציונות. ברור שמי שנמצא בצבא 25 שנה והתקדם בסולם הדרגות בצורה כזו הוא ציוני ממדרגה ראשונה, ונראה לי מגוחך שאני צריכה להגיד את הדברים האלה בכלל רק בגלל דיונים בתקשורת.
הדעות של אשתו ממש לא רלוונטיות. ימין ושמאל זה חלק מהעם. כדאי שנחיה בשלום בתור מדינה, כי זה מאוד לגיטימי שיהיו כאן כל הדעות. אני מגדירה את עצמי כציונית, וגם מור אשתו היא ציונית".
אגב , בעוד חבריו במושב מאמינים כי ניצן יקודם בעתיד בעוד דרגה אחת, נטע ממהרת לצנן את ההתלהבות: "לא מתעסקת בזה. אני רוצה שיעשה את התפקיד על הצד הטוב ביותר. אני יודעת שאלו שנתיים מאוד קשות ושמדובר בתפקיד לא קל, אבל אנחנו סומכים עליו שיעשה אותו על הצד הטוב ביותר. הקידום שלו, בהמשך, יהיה על סמך העבודה שלו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם