מעדיפים להתקיף
כמו בתחום האבטחה הפיזית, גם בתחום הסייבר לא נדע איפה אנחנו עומדים ואם אנחנו הולכים בכיוון הנכון עד שיגיע אירוע שהשלכותיו עלולות להיות חמורות בהרבה מכל פגיעה פיזית באדם או במתקן
בתחומים אחרים אומרים אצלנו שההגנה הטובה ביותר סופה להיפרץ אם האויב נחוש ועקשן מספיק, אמירה המעידה על ההעדפה הפסיכולוגית בישראל להתקפה, שלקוחה משדה קרב אחר לגמרי, ולא בטוח אם היא נכונה לגמרי לתחום האינסופי של אבטחת המידע.
מתוך קובץ נתוני האשראי שפורסם ברשת .
ישראל היא מעצמה עולמית בפיתוחים הנוגעים לתחום לוחמת המידע. חברות היי-טק ישראליות רבות - צ'ק פוינט היא דוגמה ידועה ומוקדמת יחסית - נולדו מתוך יישומים אזרחיים של רעיונות שנולדו מן הצורך לאבטח או להשיג מידע רגיש. אבל בין פיתוחים מתקדמים, ואפילו יכולת למכור לעולם פתרונות במיליארדים, לבין הגנה יעילה על הנכסים החיוניים של המדינה, יש מרחק של לא מעט זמן והרבה מאוד כסף.
במערכת הביטחון מדברים היום על סייבר, הגנתי והתקפי. סביב הבעלות על העניין התנהל מאבק ביורוקרטי לא קטן, שהוכרע לבסוף לטובת אגף המודיעין בצה"ל. האמירה המקובלת היא שמי שהתמחה בשימוש במרחב הקיברנטי למטרות התקפה, יהיה יעיל גם ביצירת מערכת הגנה. שר הביטחון אהוד ברק מנה את הסייבר כתחום משמעותי במסגרת היערכותו של צה"ל לשנים הבאות.
הצבא אכן נערך, תוך הפניית תקציבים לא מבוטלים וגיוס אנשים. באחד מן התדרוכים שלו השנה אמר ברק שתחום לוחמת המידע יכול לשנות את פני המלחמה, אבל ייקח שנים להיכנס אליו לעומק - והוא כיוון לסייבר התקפי, שבמובנים רבים הוא קל וממוקד יותר מאשר ההגנה על מידע חיוני.
קיימות שתי בעיות: הראשונה היא שלא מדובר בתחום צבאי גרידא, אלא במערכות לאומיות שהיקפן אדיר. אין כמעט דבר משמעותי בחיינו שאינו מנוהל באמצעות רשתות ממוחשבות, וקשה לקבוע סדרי עדיפויות: רשת החשמל, מערכת הבנקאות, הבורסה והתעופה הן רק ארבע דוגמאות למערכות שפגיעה בכל אחת מהן עלולה לחולל נזק עצום.
כמעט כולן גם נשענות על קשר רציף עם חו"ל, מה שמקשה עוד יותר על האבטחה. ההיסטוריה שלנו מתחומים אחרים מלמדת שלמערכת הצבאית-ביטחונית יש נטייה טבעית להתמקד בהגנה על נכסים המצויים ברשותה ובאחריותה. לא ברור עד כמה היא מסוגלת או נוטה להגן גם על המערכות האזרחיות, שמספרן עצום וחשיבותן אינה פחותה.
המכשול השני הוא הנטייה הישראלית הידועה להעדיף התקפה על הגנה. יש לנו היסטוריה מפוארת, ידועה וחשאית, של חדירה למערכות אויב ושיבושן. בתחומים הפיזיים אנחנו
גרועים בדרך כלל בהגנה הפאסיבית הדורשת סבלנות, משמעת, השקעה בדברים שאינם מניבים תוצרת אלא ביום פקודה שאולי לא יבוא, ובעיקר תחזוקה ושגרה נכונה. הגנה קיברנטית קשורה גם היא להתנהגות ממושמעת וסדורה של פרטים ומערכות, דבר שישראלים התקשו להצטיין בו עד היום.
מי שאינו מומחה ניזון בדברים האלה בדרך כלל ממידע מכלי שני ושלישי, שבאמצעותו קשה לשפוט את המצב האמיתי. ברור שמדובר על תחום המצוי בחיתוליו, אצלנו ובכל העולם. ברור שיש לישראל יתרונות, אבל גם שיש לה הרבה יותר על מה להגן, בהיותה מדינה מתקדמת טכנולוגית ופתוחה לעולם.
ונראה שכמו בתחום האבטחה הפיזית, שעבר מהפכות רק אחרי אירועים טראומטיים, גם כאן לא נדע איפה אנחנו עומדים ואם אנחנו הולכים בכיוון הנכון עד שיגיע אירוע שהשלכותיו עלולות להיות חמורות בהרבה מכל פגיעה פיזית באדם או במתקן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם