האם פריז בוערת? מכת האנטישמיות של צרפת
החוקר היהודי, פרופ' שמואל טריאנו, הציג תמונה מטרידה ביותר על ממדי האנטישמיות במדינה שבה חיה הקהילה היהודית הגדולה באירופה
התוצאה: יהודי צרפת מתגוררים במדינה שחרתה על דגלה את הסיסמה ההיסטורית "חופש, שוויון ואחווה", אבל בפועל מסתובבים בתחושה גדלה והולכת של פחד, כמי שיושבים על חבית נפץ. די בניצוץ קטן אחד, מסיבה כלשהי, כדי לחולל תבערה גדולה.
כך טוען פרופ' שמואל טריגנו, מרצה וחוקר סוציולוגיה של הדת והפוליטיקה מאוניברסיטת נאנטר בפריז, שביקר לאחרונה בישראל.
"נכנסנו עמוק לעידן השלישי של האנטישמיות המודרנית - מוטציה חדשה של התופעה הזוועתית, החולנית והרת האסון הזאת", טוען פרופ' טריגנו. "זו אנטישמיות שאיננה מוגדרת בשמה המפורש, אלא מסתתרת מאחורי מונחים מרוככים שהם ביקורתיים ולגיטימיים לכאורה: גישות אנטי-ישראליות או אנטי-ציוניות - ולכן זו בסך הכול ביקורת המותרת על פי החוק".
לפני כשבועיים היה פרופ' טריגנו (63) אורחה של אוניברסיטת בר-אילן בכנס שעסק בעידן החדש של שנאת יהודים בעולם. האוניברסיטה הודיעה שהיא נערכת לגיוס תרומות ומשאבים להקמת מרכז בין-תחומי חדש, שבין השאר יכשיר מסבירים מקצועיים להתמודדות עם מתקפות אנטישמיות, אנטי-ישראליות ואנטי-ציוניות בתקשורת העולמית.
בריאיון ל"המגזין" אמר פרופ' טריגנו: "התקשורת והממסד השלטוני בצרפת, כמו במדינות אירופיות אחרות, משתמשים בטרמינולוגיה מעוותת להגדרת אירועים אנטישמיים מובהקים - וכך ממעיטים בחומרתם. מכנים זאת בלשון המכובסת 'מתח בין-עדתי' בין יהודים לשכניהם ממוצא ערבי ומוסלמי - וכל עוד אין פגיעות ממשיות בנפש, אלא רק מתקפות מילוליות, לא מייחסים להם חשיבות גדולה".
"לפני עשור
"'אתם ממציאים. לא קרה כלום', נאמר אז למנהיגי יהדות צרפת. הממשלה ההיא, בראשות ליונל ז'וספן והנשיא ז'ק שיראק, ביקשה מיהודי צרפת פשוט לשתוק 'כדי לא להוסיף שמן למדורה'. אלו היו ימי האינתיפאדה השנייה. שר הפנים דאז ניקולא סרקוזי הכיר עובדתית בגילויי האנטישמיות, אבל אמר כי הם בסך הכל אירועים שוליים מעטים הנובעים ממתח בין-עדתי. היו פוליטיקאים שאמרו שהיהודים עצמם אחראים במידה רבה להתרחשויות, כיוון שהם נתפסים מראש כפרו-ישראלים, וישראל הרי מפגינה אגרסיביות כלפי הפלסטינים".
המתקפות הללו, שקודם כללו בעיקר פגיעות גופניות, שככו מאז, אבל לא נעלמו. ב-2006 נחטף ועונה למוות הצעיר היהודי אילן חלימי על ידי חברי כנופיה של מהגרים מוסלמים. ב-2008 הותקף באלימות בפריז צעיר אחר, רודי חדד, גם הוא על רקע מוצאו. במקביל עברו המתקפות למישור אחר - המילולי.
"על ילדים יהודים שלמדו בבתי ספר כלליים הופעל לחץ לעזוב בנימוק שלא ניתן להגן עליהם מהתנכלויות חבריהם לכיתה, מוסלמים מצפון-אפריקה או ממוצא ערבי. גם על מורים יהודים הופעלו לחצים דומים". היו גם אירועים חמורים יותר. "לפני שנה", סיפר פרופ' טריגנו, "מורה להיסטוריה שאיננה יהודייה השתמשה במונח 'שואה' באחד השיעורים. מפקח של משרד החינוך הצרפתי קיבל תלונה על כך ורשם לה דוח על שהשתמשה במונח בעל אופי אידאולוגי ולא אובייקטיבי בשיעוריה. גם זה סוג של ביטוי אנטישמי מובהק.
"לפני כחודשיים בעיירת הלוויין וינייה, שעל גדות הסיין, 17.5 ק "מ מדרום למרכז פריזכ-27 אלף תושבים עם כנסייה ומסגד - צעירות ערביות ארבו למשפחה יהודית שיצאה מבית הכנסת. קיללו וירקו עליהם, היו גם חילופי מכות שהסתיימו ביד שבורה. היהודים התלוננו בתחנת המשטרה. כמה מהצעירות הערביות נעצרו, אבל בתוך זמן קצר שוחררו. המשטרה טענה שלא היה עניין ציבורי בהתרחשות".
בתקופה האחרונה הייתה שורה ארוכה של אירועים אנטישמיים המזכירים גם את מיתוס עלילות הדם העתיקות על אכזריותם של יהודים כלפי ילדים לא יהודים. אחד האירועים הללו התרחש הרחק מעיני התקשורת הישראלית - בעיר הבלגית הקטנה דוברת הצרפתית, ניוול. בשבת שמשית נדירה, ב-24 במאי 2008, מילאו את רחובותיה של ניוול מאות אם לא אלפי סקרנים שהצטופפו בקרבת כנסיית "גרטרוד הקדושה" וצפו בהתלהבות פרועה ב"פסיכודרמה: הנכבה", כך כינו זאת המארגנים.
הסצנה המרכזית בהצגת הרחוב, נוסח "ייסורי ישו" מימי הביניים, היה שחזור פרשת הילד הפלסטיני מוחמד אל-דורה המדמם וגוסס בייסורים בזרועות אביו, לאחר שנורה כביכול בידי חיילי צה"ל. ההמון הריע לביצוע התאטרלי. לספקות הרבים מאוד שקיימים בדבר פרטי התקרית, כפי ששודרו בשעתו בטלוויזיה הצרפתית, איש לא התייחס. גם אישי ציבור בלגים מהמעלה הראשונה שנכחו במקום לא מחו ולא התנערו מההופעה הבעייתית.
"האנטישמיות החדשה", מדגיש פרופ' טריגנו, "עושה שימוש נרחב במינוחים'מכובסים' בתקינות הפוליטית, כפי שמכנים זאת יודעי ח"ן. היא מלובה כאש בידי הפלסטינים עצמם והערבים והמוסלמים החיים בצרפת ובמדינות אירופה האחרות. הם יודעים היטב כיצד לייצר מיתוסים מהסוג הזה, לשמרם, לטפחם ולנפחם - וגם כיצד להציב את עצמם בהקשר הנכון מול המצלמות. הם אפילו מעזים לומר, ברוב חוצפה, שישראל היא שבגדה בלקחי השואה, שהיהודי הטוב הוא הרי הקורבן המת של השואה. ואילו עתה במאה ה-21 קורבנות השואה האמיתיים הם הפלסטינים. בניסוח המעוות הזה, שמתחיל להיקלט בציבור רחב של לא יהודים, נוצרים לא הכי אינטליגנטים, פשוטי העם, ביטויי האנטישמיות הם למעשה אנטי-ישראליות ולכן הם מוצדקים ואף מוסריים".
כלפי יהודי צרפת מופנית הטענה שמאחר שהם תומכים בישראל ובמעשיה, אין הם נאמנים למדינה שבה הם חיים. "הקהילה היהודית מוצגת כחלק מהלובי היהודי העולמי, ובראשו כמובן יהודי ארצות הברית, המשרת קודם כול את ענייני ישראל - זו הפוגעת בפלסטינים. "את האש הזאת מלבים גם גורמי השמאל הקיצוניים והרדיקליים, בכלל זה אישים ישראלים המכנים את עצמם פוסט-ציונים, שונאי מדינת ישראל, שלא פוסקים לבקרה. הם עושים זאת בשילוב סמוי או גלוי עם הפונדמנטליסטים המוסלמים. מי היה מאמין שעם תחילת העשור השני של המאה ה-21, יציג סקר דעת קהל באיטליה ש-44 אחוזים מהאוכלוסייה מאמינים שהיהודים מהווים סכנה למדינה, לאירופה?
"לפני חודש שודרה ברשת הטלוויזיה 'פרנס2 ' תכנית בשם 'עין על כדור הארץ', שהוקדשה לדמותה של המדינה הפלסטינית העתידית. ישראל הואשמה בה בכל דבר ועניין. הוצגה כמדינה מפלצתית. המידע התבסס על נתונים שקריים, ולמעשה עודד תגובות אנטישמיות בעיקר מצד הצופים המוסלמים. ראשי הקהילה היהודית התלוננו אצל הגורמים הרגולטורים על העיוותים - אבל תלונתם נדחתה על הסף:'היהודים שוב מפגינים גישה אגרסיבית', הייתה תשובת העיתונאים שהכינו את התכנית".
לדברי פרופ' טריגנו, כבר עשר שנים שבטלוויזיה הצרפתית ממעטים - יש אומרים במכוון - להזמין אינטלקטואלים יהודים לדיונים שונים. מגדירים אותם "פשיסטים ציונים". לעומת זאת, מזמינים דווקא יהודים המגדירים את עצמם פוסט-ציונים או אנטי-ישראלים. "רוצים שהם יאשימו בפירוש את ישראל בכל דבר ועניין - והכול נעשה בעידוד גורמים מוסלמים. כאשר כבר מזמינים אינטלקטואל יהודי וציוני לדיון הטלוויזיוני - מראש ברור שיש כוונה אחת: 'לחסלו' בשידור חי מול המצלמה.
"האווירה המבעבעת כיום, שביטוייה עברו באחרונה ממתקפות פיזיות ישירות - למילוליות, עלולה לעודד התפרצות מחודשת של אלימות גופנית. זה רק עניין של זמן", מזהיר טריגנו. "החברה הצרפתית למעשה חסרת אונים מול התופעה. בפרוורי פריז למשל קמה לאחרונה תנועה המכנה את עצמה 'ילידי הרפובליקה'. אלו הם בני המהגרים הפוסט-קולוניאלים, מוסלמים מצפון-אפריקה. באספות שלהם, שהתקיימו תחת הרושם החזק שהתיר הסיקור בטלוויזיה של אירועי הפסבדו אביב ערבי, נשמעו קריאות לנצל את המומנטום ולהשתחרר מהשלטון הלא מוצדק של צרפת והאיחוד האירופי. לא פחות. בתוך הקלחת הרותחת גם נשמעו כמובן קריאות אנטי-יהודיות מובהקות, אנטי-ישראליות. כאשר מדינאי צרפתי נתבקש להגיב על אירועים אלו ואמר שהוא מסוגל להבין את הסיבות להתקפות נגד היהודים בגלל מה שמתרחש בישראל - הכיוון ברור".
גם אירועים פנים-ישראליים מנוצלים כדי להסיט את האש אל עבר יהודי צרפת. כך למשל הטלוויזיה הצרפתית שידרה את מה שהתרחש בבית שמש בשבוע שעבר. התמונות והפרשנות שניתנה להם רק תגביר את השנאה ליהודים בצרפת, קרוב לוודאי שגם במקומות אחרים באירופה. זה עידן חדש באנטישמיות, מדגיש פרופ' טריגנו. "חשבנו שהתופעות יהיו זמניות. עתה כבר ברור שהעידן הזה יימשך זמן רב".
פרופ' טריגנו טוען שמשבר האנטישמיות הנוכחי הוא רק חלק ממשבר מדינת הלאום באירופה, וקשור גם במשבר הכלכלי, שעלול להצית בעתיד מלחמת זהות לאומית חדשה במערב אירופה. לפי ההערכות, האוכלוסייה המוסלמית בצרפת היא בת חמישה מיליון איש, אולם יש הטוענים כי המספר גבוה בהרבה, כפול ואפילו משולש.
"על פי החוק, אסור לשאול אזרח למוצאו האתני, ואי הידיעה הזאת משחקת לטובת המגזר הזה. השכנים הנוצרים, פשוטי העם, במדינה שדורגה כמדוכאת ביותר בעולם כיום, מתלוננים שהמוסלמים'גנבו להם מקומות עבודה', שבגללם האבטלה גדלה. משפחות המוסלמים רק מתרחבות, נהנות משירותי בריאות ורפואה חינם, מתשלומי רווחה - בלי לעבוד. יש הרבה מעשי רמאות בתחום זה - וגם בכך יש מי שממהר להאשים את היהודים".
"הנתונים בדבר מספר התקריות האנטישמיות בצרפת נאספים על ידי הארגונים היהודים תוך שיתוף פעולה עם משרד הפנים הצרפתי. הנתונים לשנת 2010 הצביעו על ירידה של 40 אחוז במספר התקריות האנטישמיות לעומת השנה הקודמת. הנתונים ל-2011 צפויים להתפרס בפברואר הקרוב.
"בכל הפורומים, הן הרשויות בישראל והן הארגונים היהודים בעולם (כגון הליגה נגד השמצה) מעלות על נס את פעילותה של צרפת בכל הנוגע במאבק נגד אנטישמיות. פעילות זו מבוצעת על ידי משטרת צרפת, מערכת המשפט ומערכת החינוך שלה. זהו מאבק יום יומי הנוגע לכל אזרחי צרפת ויש להמשיך בו ללא לאות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם