דרך המלך
תוצאותיה של החלטת הוועדה לבחירת שופטים מלמדות שניתן לבצע שינויים במערכת המשפט. כעת ישקף העליון טוב יותר את הרכב החברה הישראלית
לבחירה בסולברג יש פוטנציאל חברתי חיובי על רקע הניסיונות של גורמים קיצוניים לדהלגיטימציה של מערכת המשפט. גם מינויה של פרופ' דפנה ברק-ארז, הנושאת מטען אינטלקטואלי, משפטי ציוני וחברתי, הוא מינוי חשוב, וכך גם המינויים של השופטים זילברטל ושהם.
אך יותר מכל מלמדת בחירת הרביעייה, מתוך קונצנזוס בקרב חברי הוועדה, על ניצחונה של השיטה החדשה לבחירת שופטי בית המשפט העליון. החוק החדש, שחוקקתי בכנסת הקודמת, הוכיח בפעם השנייה שהוא משיג את מטרתו העיקרית: בית משפט מגוון ופלורליסטי יותר. החוק הקובע שלבית המשפט העליון ייבחרו מועמדים שייתמכו על ידי שבעה לפחות מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים הופך את שאלת הרוב בוועדה לפחות משמעותית.
כבר לא עשוי מעור אחד
החוק הזה נותן כוח אפקטיבי לכל אחד מהנציגים בוועדה ולמוסדות המיוצגים בה, ומחייב הידברות בין הנציגים. במקום השיטה הקודמת, שבה למי שהיה רוב של קול אחד (חמישה מול ארבעה) היו מאה אחוזי השפעה על הרכב בית המשפט העליון, נוצרה דרך דיאלוגית שתוצאתה בחירה מאוזנת ומגוונת.
בשיטה החדשה כבר נבחרו שבעה מתוך שופטי בית המשפט העליון הנוכחי. אט-אט משתנה הרכב בית המשפט העליון לנגד עינינו. הוא אינו עשוי עוד מעור אחד. הוא מגוון מבחינת הרכבו והשקפות העולם המיוצגות בו. הוא מאפשר אמון ציבורי רחב. יש לכך חשיבות
גדולה בחברה הישראלית המקוטבת כל כך, המתקשה לתת אמון במוסדות המשטר שלה.
הבחירה גם מסיימת בצורה טובה שבוע סוער ביחסים בין המערכת הפוליטית למערכת המשפט. שבוע זה הסתיים טוב בבחירת השופטים, כמו גם בוויתור על התיקון הבעייתי לחוק לשכת עורכי הדין.
תוצאות הבחירה מלמדות שניתן לעשות שינויים במערכת המשפט בישראל, אך שינויים אלה צריכים להיעשות בדרך המלך, בהתבסס על גישה ממלכתית, אחראית ומאוזנת. דרך אחרת עלולה להיות הרסנית, הן לאמון הציבור במערכת הפוליטית והן לאמונו במערכת השיפוטית.
הכותב הוא שר החינוך וחבר כנסת מטעם הליכוד
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם