איזכרו אותך – משמע אתה קיים
אין די במדידה כמותית של איזכורים להם זכה נתון או אדם מסוים בתקשורת. חשוב לדעת גם את משכו ואת אופיו של האיזכור כדי שנוכל לדעת מהם העדפותיהם של אנשי התקשורת
מה אפשר ללמוד מהמספרים שפרסמה "יפעת"? האומנם כמות האיזכורים של אדם מלמדת משהו על איכות האיזכורים, על טון חיובי, או שלילי באיזכור ביחס לאדם המאוזכר? סביר להניח שמשה קצב ומרגלית צנעני, אם לקחת שתי דוגמאות מבין כל ה"מאוזכרים" – לא פונקו בתקשורת, וריבוי הפרסומים לגביהם אינו מעיד על סיקור אוהד דווקא.
האירועים המסוקרים ביותר ב–2011 לפי הסדר הם: המחאה החברתית, גלעד שליט, משפט קצב וכניסתו לכלא, ועדת שישינסקי ותמלוגי הגז, והמהפכות בעולם הערבי. גם כאן קשה להסיק מהנתונים על איכות האיזכורים, אבל אפשר ללמוד על ההעדפות של אנשי התקשורת בבחירת הנושאים והאירועים לסיקור.
נטען כי הכוח של התקשורת אינו במה שפורסם בה, שהרי ניתן להייחס אליו ולדון בו, אלא במה שלא פורסם, שכן לא ניתן להתייחס למה שאיננו יודעים. לכן, ראוי לציין כי לפי נתוני "יפעת" הסיקור הבולט ביותר היה בתחומי :עבודה ורווחה, החינוך, דיור ונדל"ן, בעוד שנרשמה ירידה בהיקף הסיקור של הטלוויזיה והתקשורת, הספרות והתרבות.
האיזכור כשלעצמו אינו נתון מספיק
אינני יודע מהי כמות האיזכורים של "האח הגדול", או "מעושרות", אך קל להניח ש"גיבוריהן" של שתי התוכניות האלה "מככבים" בשיח הציבורי יותר מאשר בעיות עבודה ורווחה בחברה הישראלית.
מה ניתן אפוא ללמוד מנתוני האיזכורים שמציגה "יפעת"? קיימת הנחה שככל שעולה כמות הדיווח, כך עולה מיקומו של הנושא המדווח בסדר היום הציבורי. נתוני "יפעת" מוכיחים כנראה כי לא תמיד הנושאים רבי האיזכור תפסו מקום מרכזי בשיח הציבורי. אדרבה – נושאים דלי איזכור תפסו מקום מרכזי בשיח הציבורי בישראל.
זאת
ועוד, האיזכור כשלעצמו אינו נתון מספיק, מכיוון שחשוב מי איזכר והיכן, שהרי אלה קובעים את התהודה לה זכה המאוזכר. סביר להניח שאיזכור בחדשות ערוץ 2 בהנחייתו של יאיר לפיד יזכה לתהודה חזקה יותר מאשר איזכור ב"יתד נאמן".
מסקנה: אין די במדידה כמותית של האיזכורים, להם זכה נושא נתון או אדם מסויים. עם כל החשיבות שיש בהצגת נתוניה של "יפעת", חשוב לדעת נוסף על המיקום גם את משכו ואת אופיו, כדי שנוכל לדעת מהם העדפותיהם של אנשי התקשורת בבחירת נושאי הסיקור ובאיכות הסיקור שלהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם