חשיפה: כך השתלטה השייטת על ספינת הנשק "קארין איי"
עשר שנים אחרי פעולת הקומנדו הימי ללכידת האוניה "קארין איי", יוצא לאור הסיפור לראשונה: המידע על ספינה עמוסת נשק בדרך לעזה, ההחלטה לשלוח לוחמי שייטת שישתלשלו מהאוויר, ההוראה של צ'ייני לתקוף 150 מייל דרומית לתעלת סואץ וההשתלטות המהירה. הסיפור המלא על המבצע ששינה את פני האזור כולו
המטאורולוג הוותיק בן פורת, שכולם הכירו בכינוי "בני מטרו", בזכות המקצוע שעמו היה כל כך מזוהה, הצליח להעריך את המועד שבו תתחיל הסערה ואת לוח הזמנים הקצר שנותר עד תחילתה.
"הייתי איתו בקשר כל שלוש שעות", שחזר השבוע אלוף (מיל') ידידיה יערי, מפקד חיל הים בזמן המבצע. "לתחזית שלו הייתה משמעות עצומה. ידענו שלמרות הקושי האובייקטיבי לקבל תמונה מלאה של מזג האוויר והסערה, בני, עם הניסיון העצום שלו, יכול לתת לנו מידע מוצק שאפשר לסמוך עליו".
באותן שעות קריטיות, כשחלק מלוחמי השייטת ממתינים בבסיס חיל האוויר בדרום הארץ וחבריהם נערכים לצאת לים מבסיס אילת, התקבלה התחזית המעודכנת של בני מטרו. הזמן שנותר עד בוא הסערה אינו ארוך, חמש שעות, עדכן, ואז יחל הים לגעוש. באילת שהה באותו זמן תא"ל אלי מרום (צ'ייני), שבדיוק מונה לתפקיד הבכיר של ראש מספן ים. צ'ייני, לימים מפקד חיל הים, היה זה שהגה את תוכנית ההשתלטות ואף הצטרף לכוחות על גבי ספינת דבור.
הוא הבין היטב באותן שעות שלא זו בלבד שמזג האוויר לא מאיר להם פנים, אלא גם הספינה החשודה נעה לאט מדי, שלושה עד ארבעה קשר (שישה-שבעה קמ"ש), ואם ימתינו לה במקום שבו נקבעה נקודת ההשתלטות, הסערה הגדולה כבר תחל והסיכון יהיה עצום.
צ'ייני, שנתפס אז, כמו היום, כאחד הקצינים היצירתיים והאמיצים של חיל הים, החליט לנצל את חלון ההזדמנויות של מזג האוויר כפי שמסר בני מטרו ולאלתר, וזו לא הייתה הפעם הראשונה במהלך נוהל הקרב ובמבצע כולו.
במקום להמתין לספינה כמה עשרות מיילים דרומית לשארם א-שייח, הוא בחר להפליג לנקודה רחוקה יותר, כ-150 מייל דרומית לתעלת סואץ, מיקום שנחשב אז לקצה גבול היכולות המבצעיות של חיל הים וחיל האוויר באותם ימים. הצעד הזה, שנועד להקדים את הסערה הגדולה, היה האפשרות היחידה של צה"ל לקיים את המבצע שחשיבותו האסטרטגית למדינת ישראל הייתה לאין שיעור.
בני "מטרו" בן-פורת,
מפקד חיל הים דאז, האלוף יערי, אף הודה לו בהקדשה מיוחדת שכתב ונחשפת כאן לראשונה. "במבצע 'תיבת נח'", כתב לבן-פורת, "מתחו חיל הים וחיל האוויר את המעטפת המבצעית של צה"ל מעבר לכל מה שחשבנו בעבר. ההחלטה המרכזית באשר לזמן ולמיקום ההשתלטות הייתה מבוססת על תחזית מזג אוויר נקודתית באחד האזורים היותר קשים לחיזוי במרחב. הסתמכנו עליך ועל חלון הרגיעה הזעיר שהבטחת לנו. וכמו תמיד פגעת בול. כן ירבו".
השבוע סיפרה לראשונה מילי, אלמנתו של בני מטרו, כי רק לאחר מותו הבינה את תרומתו הגדולה. "הוא היה מאוד צנוע, אף פעם לא היה מספר יותר מדי. התחום הזה היה עבורו הכל, הוא עשה את זה עם הרבה אהבה".
בני בן פורת החל את הרומן שלו עם חיל הים בבית הספר לקציני ים בעכו, התגייס ועבר קורס חובלים. לאחר שחרורו מצה"ל עבר קורס חזאים ומאז לא נפרד מחיל הים. בתו, מיקה, שהשתחררה מצה"ל לפני כשנתיים לאחר שירות בחיל הים, הופתעה לראות עד כמה זוכרים את אביה ואת פועלו עד היום.
קצין בכיר לשעבר בחיל הים נזכר השבוע כיצד בני מטרו גדול הממדים היה הופך את הרצאותיו בנושא מזג האוויר לחוויה מצחיקה ומיוחדת. "הוא אף פעם לא נפנף בהצלחות האישיות שלו, גם אותה הקדשה נותרה עמוק במגירה. היום אני יודעת איזו מורשת השאיר אחריו", אומרת בתו.
גם יערי לא שוכח את התרומה הזאת. "אולי קשה להמחיש את זה, אבל למזג האוויר יש השלכות רבות על תנועה בים", הסביר השבוע. "הים האדום אינו מתנהג כמו הים התיכון, ולכן כל מידע כזה משפיע על התכנון המבצעי, ולנו היה את בני".
הצלחתו של בני מטרו לא רק תרמה להצלחה מבצעית מכובדת, שגרמה לרבים בארץ ובעולם להתפעל מיכולותיה הצבאיות של ישראל, אלא גם מנעה את חימושם של אר- גוני הטרור בערים הפלסטיניות באמצעי לחימה רבים שלא היו ברשותם בעבר.
אם לא כך, אשקלון, למשל, הייתה עולה על הכוונת של חוליות השיגור כבר לפני עשור. אבל יותר מכך, המבצע כולו חשף את פרצופו האמיתי של ראש אש"ף, יאסר ערפאת, "כשהוצג החומר המודיעיני לאמריקאים", סיפר ח"כ שאול מופז, הרמטכ"ל בזמן המבצע.
לאחריו ביצע שליחות חשאית לארצות הברית - בהוראת ראש הממשלה דאז אריאל שרון - כדי להציג למזכירת המדינה האמריקאית קונדוליזה רייס את הסיפור המלא שמאחורי התפיסה. "הם הבינו היטב שהמנהיגות הפלסטינית והעומד בראשה, להבדיל מהדרך שבה הם מציגים את עצמם, לא בוחלים לעשות כל שביכולתם להקיז את דמם של אזרחי ישראל, ופניהם לא להסדרה אלא לאלימות", מעיד מופז.
היה זה אקדח מעשן. המידע המודיעיני הצביע באופן ברור שאמצעי הלחימה שנתפסו על סיפונה של "קארין איי", מקורם בעסקה של ערפאת עם נציגים איראנים בכירים לאחר שנפגשו במדינה שלישית. "זאת הייתה אמורה להיות עסקה אסטרטגית", קבע מופז, "הוא יקבל את כלי הנשק שיסופקו לרצועת עזה ובתמורה יאפשר למשמרות המהפכה האיראניים דריסת רגל בערים הפלסטיניות".
מאחורי ההצלחה הגדולה הזאת עומד סיפור מורכב, שחלקיו הרבים עדיין רגישים ולא ניתנים לפירוט, אבל מה שנראה כלקוח מתוך סרט פעולה מותח במיוחד התבסס במציאות על הכנות מדוקדקות.
התהליך התחיל בעבודה מודיעינית מורכבת, עבר דרך החלטות שהתקבלו לפני היציאה למבצע, ומהן לשינויים ואלתורים בנוהל הקרב ובמהלך המבצע עצמו, כמו ההחלטה של תא"ל צ'ייני להפליג לנקודה הנמצאת במרחק הגדול פי שניים לפחות מאשר היעד שנקבע מראש לצורך ההשתלטות.
האיסוף המודיעיני למבצע ארך לפחות חמישה חודשים. "היו לנו פירורי מידע שהיינו צריכים לחבר בעבודה מורכבת וקשה", תיאר תא"ל (מיל') חזי משיטה, שהיה ראש מספן המודיעין של חיל הים. "עם הזמן התבהרה מעט התמונה. הצלחנו להבין שמדובר באונייה שנרכשה במיוחד ולמטרה שאינה תמימה, הצד השני עשה ככל יכולתו על מנת להסוות את פעילותו, הם התייחסו לזה כמבצע חשאי לכל דבר תוך שימוש גם בטכנולוגיות מיוחדות".
תפיסתה במאי 2001 של ספינת הנשק "סנטוריני" בדרכה מלבנון לעזה, שיבשה במשהו את ציר ההברחות הזה, ובחיל הים העריכו שהצעד הבא יהיה ניסיון הברחה דרך ים סוף. "בשלב מתקדם הבנו היטב", הוסיף משיטה, "שהספינה הזאת'מלוכלכת' ושחייבים לעצור אותה, וגם אם זה רק מחבל מתאבד שלא הגיע לחגורת הנפץ שלו, אסור לתת לו אפשרות לממש את משימתו".
בינתיים , בישראל, עובד המידע לתמונה כמעט מלאה. עדיין היו חסרים פרטים רבים, אבל היה ברור שמשהו קורה. גם האמריקאים, שעוד לא הספיקו להתאושש מהפיגועים בבנייני התאומים, היו בסוד העניינים, אבל המשימה נפלה על ישראל וצה"ל.
השאלה הגדולה שעמדה על סדר היום בחיל הים הייתה היכן מבצעים את ההשתלטות על הספינה, שבקרוב תחל את הפלגתה לעבר מפרץ סואץ. יערי צידד בביצוע ההשתלטות בים התיכון, שבו יש לצה"ל יתרון יחסי.
במקביל, לאור פערי המידע בכל הנוגע לתנועת הספינה ובעניינים נוספים, הוחלט לתכנן שתי תוכניות שונות, הראשונה והמרכזית - השתלטות בים התיכון, ואילו התוכנית השנייה עסקה בביצוע הפעולה בים האדום. צ'ייני, ששב זמן קצר קודם לכן מלימודים באוניברסיטת הארוורד, הביא בחשבון שיש סיכוי שיהיה צורך לבצע את המבצע לפני כניסת הספינה החשודה למפרץ סואץ, ולכן דאג שגם האפשרות הזאת תהיה על שולחן העבודה.
המרחק הגדול מישראל והים הסוער והמסוכן לא הפחידו את צ'ייני. הוא סבר שאם "קארין איי" תעבור דרך תעלת סואץ, ההזדמנות המבצעית של צה"ל עשויה לחמוק. במקביל, החלו האימונים והתרגולות לקראת המבצע.
בכל מקרה, את ההשתלטות עצמה תכננו בחיל הים לעשות באמצעות הורדת לוחמי הקומנדו הימי בכבלים ממסוק. עד מהרה התברר שיכולת זו אינה מבצעית עוד בצה"ל, ואף שלוחמי הקומנדו הימי הכירו אותה ואף ערכו אימונים מתאימים, יש פער גדול בין תרגול בבסיס השייטת בעתלית לשימוש מבצעי בלב ים על גבי ספינה בתנועה.
מפקד חיל האוויר דאז, דן חלוץ, הבטיח לרמטכ"ל מופז שבתוך 48 שעות הוא יוכל להחזיר את הכשירות המבצעית הנדרשת. מדובר במשימה כפולה: להכשיר את טייסי מסוקי הסער וגם את לוחמי הקומנדו הימי. קצין בכיר שהיה מעורב בנוהל הקרב נזכר השבוע בבעיה חדשה שצצה באותו נושא.
"כשרצו להתחיל לאמן, לא מצאו חבלים מתאימים. התחילו לחפש בכל הצבא, עד שנמצאו במחסן בצריפין. מסוק נשלח לקחת את החבל, לתדהמתו של המחסנאי, שלא הבין למה אחרי שנים שהחבלים היו מאוחסנים ללא דורש, הפך הנושא לכל כך קריטי עד כדי שליחת מסוק לאסוף את הציוד. מאוחר יותר, במהלך נוהל הקרב, התברר כי לחבלים יש מועד פקיעת תוקף, והדבר הצריך חיפוש מהיר אחר חבלים בכמה מדינות ידידותיות, לרכישה באופן מיידי".
כשבועיים לפני שהמבצע יצא לדרך הייתה אמורה להתקיים בלשכת מפקד חיל הים בקריה בתל אביב הצגת תוכנית המבצע שתוכנן להתבצע בים התיכון. שעות ספורות קודם לכן נערך דיון בלשכתו של מופז, שראה את כל הנתונים והחליט כי המבצע יתקיים בים סוף. הוא סבר שאם תעבור "קארין איי" דרך מפרץ סואץ, הסיכוי לעצור אותה יצטמצם באופן משמעותי.
"המטרה הייתה לעצור את הספינה ולחשוף את מה שנמצא על סיפונה", אומר גורם בכיר שהיה מעורב בתהליך. "החשש היה שאם הספינה תמשיך בדרכה, היא עשויה לפרוק את אמצעי הלחימה בכל נקודה, ואז לא יהיה לנו כלום ביד".
הדיון באותו בוקר התנהל על פי התכנון אבל בשינוי מהותי אחד. במקום להציג את תוכנית ההשתלטות בים סוף, הציג צ'ייני, להפתעת כמה קצינים בכירים, תוכנית אחרת לגמרי, מורכבת ומסוכנת יותר - השתלטות על הספינה בים האדום, במרחק של כ-70 עד 100 מייל דרומית לשארם א-שייח.
בזמן שבישראל עמלים על תוכנית הפעולה, שהה עומר מחמד חסן עכאווי, רב החובל של הספינה ומנהיג החבורה על סיפונה של "קארין איי", לאחר שכמויות גדולות של אמצעי לחימה כבר הועמסו על סיפונה והוסוו על ידי מוצרי מזון וסחורות אחרות. יחד עמו היו בכירים נוספים, בהם סגנו, ריאד צאלח מוסטפא עבדאללה, מהנדס מכונות ובעל הכשרה ימית.
היה שם גם אחמד מחמד ח'ריס, שעבר ב-1991 קורס צלילה בטריפולי בפיקודו של עכאווי, ובמשך מספר שנים שירת בכוח הימי הפלסטיני (בכיר נוסף נעצר עם החבורה ושוחרר מאוחר יותר, טרם סיום משפטו, במהלך חילופי השבויים בעסקת החזרת גופותיהם של שלושת חטופי הר דב ואלחנן טננבוים, בינואר 2004).
הספינה המפורסמת נרכשה בקיץ 2001 ושמה היה "קי רים". היא הפליגה מלבנון לפורט סודן, ובמהלך תקופה זו שונה שמה ל"קארין איי". מחומר החקירה שהצטבר ניתן ללמוד על התהליך כולו, שכלל לא מעט אמצעי הטעיה ותחכום. בתחילת דצמבר 2001 הועמסו על הספינה בפורט סודאן כמויות גדולות של אורז, בגדים, צעצועים וציוד שגרתי אחר. על הספינה הושאר מקום נכבד שמאוחר יותר יכיל את אמצעי הלחימה. משם היא עשתה דרכה לאי קיש, השייך לאיראן, לשם העמסת אמצעי הלחימה.
על מנת לוודא כי הגיעו למקום הנכון, שם אמורים היו לפגוש ספינה אחרת שעל סיפונה נמצאים ארגזים של אמצעי הלחימה, נבחרה מילת קוד: "סולטן". כאשר זו נאמרה בקשר, הבינו אנשי הספינה האיראנית כי מולם "קארין איי".
שני אנשי צוות איראנים עלו על סיפון "קארין איי", ומסרו לרב החובל עכאווי רשימה ובה תכולת הארגזים. המודיעין הישראלי לא ידע באותה עת מה היקף אמצעי הלחימה ולא הבין כי אלה אוחסנו במכלים מיוחדים, בעלי קיבולת של כ-800 ק "ג ויכולת ציפה בים.
בספינה המעבירה הסבירו לאנשי "קארין איי" על אופן השימוש במכלי הציפה, ומסרו להם כי צוללנים יחכו בים התיכון ויקלטו את המכלים. מנוף מהספינה השנייה העמיס כ-80 ארגזים ובהם אמצעי לחימה על סיפון "קארין איי".
במהלך ההעמסה נפתח אחד הארגזים, וניתן היה להבחין באחד ממכלי הציפה. המכל היה באורך של 2.8 מטרים וברוחב של 60 ס"מ, ובתוכו היו אמצעי לחימה. ההעמסה ארכה מספר שעות במהלך הלילה, וצולמה במצלמת וידאו על ידי צוות הספינה המעבירה. ארגזי הנשק הוסתרו מתחת לסחורה האזרחית. משם יצאה "קארין איי" לגבול תימן ועגנה בנמל חודידה במשך 11 יום.
במהלך העגינה תוקנה הספינה, הועמס מזון ובוצעו תיאומים שונים, כולל כאלה הקשורים לביטוח הספינה. לאחר מכן היא הפליגה לעבר תעלת סואץ, בדרכה להעברת הנשק. על פי התכנון, שהתברר בדיעבד לאחר חקירת אנשי הצוות, הייתה אמורה הספינה להפליג לתעלת סואץ, משם להגיע לים התיכון ולהוריד את מטען הנשק שבמכלי הציפה לנקודה בים.
שם היה עליה לפגוש בשלוש ספינות קטנות, שתיים מהן כונו "נאצר" ו"אמירה שרה". הספינות הקטנות אמורות היו להעמיס את מכלי הציפה שיורדו מ"קארין איי", ולהעביר אותם לנקודה אחרת בים, הקרובה לחופי רצועת עזה. אנשי המשטרה הימית הפלסטינית אמורים היו להגיע לשם כדי לאסוף את מכלי הנשק מאותה נקודה ולהעבירם לרצועת עזה.
על אף שלצה"ל לא הייתה באותה שעה התמונה המלאה לגבי תוכניותיהם של אנשי הספינה, ובלב המפקדים קינן חשש שהלוחמים יעלו בסופו של דבר על הספינה הלא נכונה, התכנון נמשך באופן מוגבר. הלוחמים הגיעו משייטת 13, יחד עם אנשי צוות האוויר של טייסת "החרב המתהפכת", המפעילה את מסוקי הינשוף.
ביום שבו הוצגה לראשונה תוכנית ההשתלטות בים האדום, נחתו כמה מסוקים במנחת של השייטת וכל בכירי צה"ל, בראשות הרמטכ"ל מופז, באו לראות את האימונים מקרוב. אחד הקצינים הצעירים שתפקידו היה להוביל את חייליו מהמסוק לספינה היה סא"ל ג', המשמש היום כמפקד פלוגת הלוחמים של הקומנדו הימי.
"באותה תקופה", סיפר השבוע, "צה"ל היה ערב מבצע'חומת מגן', כשפיגועי התאבדות קשים היו מציאות חיינו. גם אנחנו היינו שם. היה ברור שזאת המשימה הכי חשובה באותו זמן. שלוחמים, אנשי קבע עם ניסיון רב, יסייעו בכל מה שניתן, גם אם מדובר במשימות לא יוקרתיות".
סא"ל ג' מציין כי התחושה בקרב חבריו הייתה שהמשימה היא סוג של "הגנה על הבית", שקודמת לה פעולת איסוף מודיעין הרחק מעבר לים. כאשר הגיע המידע על ספינת הנשק, הבינו לוחמי הקומנדו הימי שבפניהם משימה מיוח- דת, ראשונה מסוגה, שעיקרה השתלטות על ספינה בתנועה. "שם המשחק היה גורם ההפתעה, ככל שנפתיע את צוות הספינה, כך נצליח יותר במשימה", מספר ג'. מדובר היה במשימה מורכבת ומסוכנת לכל הדעות.
כדי להמחישה, תיארו בשייטת סיטואציה שבה צריך לקפוץ על משאית שנוסעת בכביש מתפתל, שלא לדבר על העובדה שמספר גדול של לוחמים צריך להגיע למטה, ואי אפשר לדעת אם על הסיפון ממתינים להם חמושים שלא יאהבו את האורחים הבלתי קרואים.
גם עבור חיל האוויר זאת הייתה משימה לא פשוטה. אל"מ (מיל') א', מפקד הטייסת שישב בתא הטייס במהלך המבצע, הסביר שכל טעות עלולה להסתיים באסון כבד. "צריך לשמור על ריכוז מאוד גבוה, להיות ממוקדים, לראות שכל הגורמים מתואמים ביניהם", אמר השבוע. העצירה של "קארין איי" בתימן נתנה לכל הגורמים פרק זמן נוסף להתאמן, שכלל הפעם מודל מלא של כלל הכוחות.
"הרמטכ"ל ניגש לעברנו כשהיינו על הגשר בספינה ששימשה לאימון ושאל רק שאלה אחת,'האם אתם מסוגלים?'. התשובה הייתה'כן' חד משמעי", משחזר סא"ל ג'. "מצד אחד, המצב הזה שבו אנחנו מתאמנים ונערכים למבצע רחוק מהבית לא היה זר לנו. מצד שני, ברור לכולם שיש פה משימה חדשה וחשובה, ומטבע הדברים היינו דרוכים מאוד".
ב-24 השעות שקדמו לפעולה החלו להגיע הבשורות על מזג האוויר הסוער הצפוי ועל התנועה האיטית של הספינה. "היינו במתח גבוה", סיפר סא"ל ג', "המתנו במועדון, שתינו הרבה קפה עד שיגיע האור הירוק שאפשר לעלות על המסוקים". באותה שעה, באילת, הגה צ' ייני את האלתור המשמעותי ביותר: לנצל את חלון הזמנים שנותר עד לבוא הסערה, להקדים לצאת לים ולפגוש את "קארין איי" בנקודה מרוחקת. לא מעט קצינים ששמעו את הרעיון לא האמינו שהוא אפשרי.
לדבר היו משמעויות כבדות משקל במקרה שמשהו ישתבש, שלא לדבר על הסיכון שהדלק של המסוקים והספינות ייגמר. לבעיה האחרונה הגה צ' ייני פתרון: הלוחמים ייקחו איתם חביות דלק שיאפשרו תדלוק בלב ים. בחיל האוויר נאלצו למצוא פתרון למסוקים, וכאשר זה אותר, היה ברור שהמסוקים לא יוכלו לחוג באוויר זמן רב, ולכן התיאום בינם לבין הכוחות הימיים בזמן ההשתלטות על הספינה חייב להיות מושלם.
בין לבין קיבל מופז מידע מודיעיני נוסף וחזותי על הספינה החשודה, בין היתר דרך גיחת צילום ארוכה וייחודית לאותה תקופה. הזמן הלך ואזל, ואז התקבלה ההחלטה שהולכים על הרעיון של צ'ייני. הצוותים החלו לצאת לים, וחבריהם עלו על המסוקים. מי שפיקד על הכוח שהגיע מהאוויר היה מפקד השייטת באותה תקופה וכיום מפקד חיל הים, האלוף רם רוטברג. "הייתה טיסה ארוכה, צפופה, היה קר. אפילו חששנו שהשרירים ייתפסו ולא נוכל לגלוש מהחבלים", תיאר סא"ל ג' את התהליך.
"האדרנלין חיפה על הכל. לא ידענו מה יצפה לנו למטה, אבל היינו מאוד נחושים". צ'ייני על דבור עם הכוחות בים, ורוטברג עם אנשיו על המסוקים, הצליחו בחסות החושך להגיע בתיאום מושלם לאזור שבו שטה "קארין איי". באוויר עקבו אחרי המבצע הרמטכ"ל מופז במטוס בואינג 707, יחד עם חלוץ, יערי וקצינים בכירים נוספים. עוד כמה דפיקות לב עד שהיא זוהתה בין ארבע הספינות שהיו במקום ואז התחילה, תוך הפתעה מוחלטת, ההשתלטות.
"כמפקד אחד הצוותים, התחלתי את הגלישה למטה. במקביל אלי ירד עוד לוחם", תיאר סא"ל ג' את רגע השיא. "במקביל, נמשכה הגלישה למטה והחלו להעלות את הלוחמים מהים. ההפתעה של צוות הספינה הייתה גמורה. איש מהם לא היה חמוש, רובם ישנו. ההשתלטות עצמה הייתה מהירה, שבע או שמונה דקות, ללא כל התנגדות. בדיעבד הבנו שאיש מהם גם לא היה חמוש. לשמחתי, ההערכות שלנו על נשק ואפילו על אפשרות של מטענים או חגורת נפץ לא התממשו".
צ'ייני עלה הספינה יחד עם הלוחמים מהים. במקום נערכה סריקה מהירה כדי לוודא שאיש לא מתחבא במקום נסתר. "לא הייתה אכזבה מכך שלא ניהלנו לחימה", אמר השבוע, "אלה לוחמים שכבר עברו דבר או שניים בשירות, זה לא חסר להם". בשלב זה נותר רק למצוא את אמצעי הלחימה הרבים, להוכיח את הקשר האסטרטגי. "בהתחלה מצאנו המון מזרנים, צעצועים, ציוד הומניטרי, אבל שום סימן לנשק", ממשיך סא"ל ג'.
שעה ארוכה ומתוחה חלפה עד אשר נמצא הארגז הראשון ולאחר מכן מכלי ציפה. "הייתה תחושת סיפוק, עשינו את המוטל עלינו, סמכו עלינו, זאת הייתה קפיצת מדרגה לשייטת, שהוכיחה יכולת מצוינת גם מבית וגם מחוץ, אבל גם הישג אסטרטגי למדינה".
גם היום, עשר שנים אחרי אותו מבצע, ממשיכה השייטת לקחת חלק במלחמת ההברחות. ספינת ה"פרנקופ", שנתפסה בנובמבר 2009 בדרכה מאיראן ללבנון, נשאה על סיפונה אמצעי לחימה בהיקף הנאמד בפי עשרה ממה שהיה על ה"קארין איי". " זאת מלחמה לכל דבר וגם לוקחים בה חלק, תוך כדי מבצעים שלא נופלים במורכבות שלהם מ'קארין איי', לרבות עם אנשי המילואים שלנו שהיו אז וממשיכים גם היום באותה מלחמה", מספר גורם בחיל הים.
המבצע המסובך להשתלטות על "קארין איי" הסתיים, כאמור, בשקט מופתי ובתוך דקות מעטות. שבועות של הכנות הסתכמו בעבודה של כמה דקות, בלי שנורתה ירייה אחת. את צניחת האדרנלין המתבקשת הצליח למנוע אחד מלוחמי השייטת, ששלף לפתע דגל ישראל שהביא עמו מבעוד מועד, דבר שגרם להתרגשות גדולה בקרב הלוחמים האחרים.
"אנשי הצוות שהיו על הסיפון מחאו כפיים לחבריהם בסירות שעברו שיט קשה מאין כמוהו", סיפר אחד הקצינים הבכירים. "לרוב יש בין הצוותים מעין יריבות חיובית ועקיצות הדדיות. הפעם הם העניקו הרבה כבוד אחד לשני על מה שעברו. זה הדגיש את העובדה שהרוח והדבקות במשימה של הלוחמים, הן שניצחו כאן".
מאוחר יותר הובאו אנשי הספינה למשפט בבית המשפט הצבאי בעזה. ראש הרכב השופטים, סא"ל (מיל') עו"ד מאיר לחן, נזכר השבוע כיצד ניסו לערער את סמכות בית המשפט והוא מתקשה לשכוח את הליווי התקשורתי הנרחב שקיבל ההליך. "היה ברור לנו, השופטים, שאנו במשפט מאוד חשוב, דרמטי. הוא התקיים על פי ההסדר, הוצגו ראיות, נשמעו עדויות", סיפר. תחילה הכחישו המעורבים את המיוחס להם, אולם בסופו של דבר הודו במסגרת הסדר טיעון.
לשופטים נותר רק לגזור את דינם. "כבר אז הערכנו וציינו בפסיקה שאמצעי הלחימה עלולים להגיע עד אשקלון, לכן גם החמרנו בגזר הדין", מבאר לחן. עכאווי, רב החובל, נידון ל-25 שנות מאסר. שני חבריו מרצים עונש של 17 שנות מאסר. הספינה "קארין איי" נותרה כמה שנים בחיל הים ושימשה לאימונים. לאחר מכן נמכרה לגריטה בהודו, שם פורקה.
האלתורים, אגב, לא רק ליוו את נוהל הקרב של המבצע ואת ביצועו. כשהכל נגמר, צצה בעיה חדשה, שנפתרה, איך לא, באלתור. "כשהכל היה מאחורינו, ההשתלטות וחשיפת אמצעי הלחימה", סיפר סא"ל ג' בחיוך, "נשארנו על הספינה שעשתה את דרכה לאילת. זה שיט שאמור היה להימשך שלושה ימים, והבנו שלא יהיה לנו מה לאכול.
"לא הייתה התלהבות גדולה מהמזון שהיה על הספינה. המזל הגדול הוא שבארץ רצו לקבל כמה שיותר מהר את התמונות של אמצעי הלחימה שנתפסו על הספינה, וגם התקשורת לחצה. אז שלחו מסוק שיאסוף את הכרטיס שעליו היו התמונות, ומסיפונו הורידו לנו שלושה קיטבגים של שניצלים. ככה נפתרה הבעיה ולא חזרנו רעבים לארץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם