העבודה החדשה של נועם שליט
הוא החל את המאבק לשחרור בנו כאדם מופנם ועבר מהפך. אמנם תפקיד האב הכשירו כאיש ציבור, אבל התקשורת שפגש שונה מזו הפוליטית
שלושה ימים קודם לכן, במוצאי שבת, הודיע לשלי יחימוביץ', יו"ר מפלגת העבודה, על הסכמתו להצטרף לפוליטיקה. אחר כך צלצל לקומץ אנשים קרובים שליוו אותו במאבק להשבת גלעד והודיע להם "לפני שתצא ההודעה בתקשורת". "כדי שלא תופתעו", אמר להם.
במשך חודשיים כמעט, מאז פנתה אליו יחימוביץ' לראשונה, התלבט. הוא התפטר ממקום העבודה שלו ב"ישקר" בתפן וחיפש אפיקים חדשים. בין השאר שקל לכתוב ספר ולהרצות על המאבק לשחרור גלעד. כשעלה הנושא של כניסה לחיים הפוליטיים אביבה התנגדה. מבחינתה, המסע הפומבי של משפחת שליט הסתיים. גם נועם היסס. הוא החליט שלא. אחר כך התחרט.
בשיחות הטלפון שעשה השבוע עם מקורבים אמר ש"אני רוצה להשפיע, להיות במקום שבו אוכל לבוא לידי ביטוי". דברים שאמר גם בשיחות פנימיות, עוד לפני שגלעד חזר משבי חמאס.
חמש שנים וחצי ועוד 145 קילומטר מפרידים בין כרם שלום, מקום החטיפה של גלעד שליט, לבין בית ברל. שמים וארץ. רק לפני שלושה חודשים עמד נועם שליט בפתח ביתו במצפה הילה, הודה להמונים וביקש שייתנו למשפחה שקט. "אני מקווה שנחזור לשגרה כמה שיותר מהר", אמר אז.
משפחת שליט העדיפה תמיד את הצל. גם נועם. 1,941 ימים של מאבק עשו כנראה את שלהם. שליט השתנה. האיש שהצליח לסחוף מדינה שלמה במאבק לשחרור בנו רוצה עכשיו לסחוף גם את הבוחרים. לא בטוח שיש לו התכונות המתאימות.
"המשימה הזאת תהיה הרבה יותר קלה ממשימתו הקודמת", אמר השבוע יו"ר הכנסת ראובן ריבלין. ריבלין אומר שישמח לפגוש אותו בכנסת. "שליט התגלה כלוחם שאינו נסוג ממטרות שהציב לעצמו ויודע גם לגייס כוחות פוליטיים ודעת ציבור בצורה מרשימה", הוא אומר. "הוא קורץ מחומר של אדם שיכול להסביר, לעמוד על דעתו, לארגן ולנהל משאים ומתנים".
"נועם כל כך נחוש בדעתו וקר רוח בשיקולים שלו", כך ריבלין, "שיהיה קשה לאדם שייקלע למצב שבו נועם האבא היה, לשכנע את 'נועם השליח'. נועם השליח יהיה נוקשה יותר מהרבה חברי כנסת שלא יכלו לעמוד מולו, וטוב שכך. מעניין יהיה לראות אותו כאיש ציבור שאומר 'יש זמן לרגש' ו'יש זמן לשכל'. פעמים רבות הצורך הציבורי מחייב אותנו לדחות רגש אישי".
"אם כשאהיה בכנסת תעלה סוגיה כמו של גלעד, אתייחס לסוגיה", אומר שליט, "כרגע, קצת מוקדם לי מדי לדמיין את עצמי בכנסת. הבחירות לכנסת הן עוד שנתיים. אני חושב שקצת רותמים את העגלה לפני הסוסים"
כבר ביום החטיפה של גלעד התקבלה בבית משפחת שליט החלטה לא רשמית, גלגול של התנהלות שנגזר מאופיין של הנפשות הפועלות: נועם היה לדובר ולשר החוץ של המשפחה. איש הקשר עם הגורמים שבחוץ, בעיקר עם התקשורת. הוא היה זה שטיפס במעלה המדרגות של הבית במצפה הילה, מהשביל החוצה, ומסר הודעה קצרה לתקשורת במסיבת עיתונאים מאולתרת.
שנה ושלושה חודשים אחר כך יצאה אביבה שליט לתקשורת בפעם הראשונה. בהמשך נתנה אינספור ראיונות אישיים, כתבה מכתבים
נועם שליט, איש מופנם וסגור, מצא עצמו בלית ברירה באור הזרקורים. "הייתי מתחלף איתו, הייתי נותן המון כדי שאני אהיה אצלם (התכוון לחמאס, ח.ק.ב) והוא יהיה כאן בבית", אמר כמה ימים אחרי שגלעד נחטף. זאת הייתה התבטאות אישית נדירה שלו, חושפת רגשות ומעוררת רגש. בניגוד לאביבה, נועם שליט מיעט להעניק ראיונות עומק אישיים.
רוב הזמן דיבר ביובש, ענייני, תמציתי, קצר רוח, ממוקד מטרה ושומר מרחק. שום מצלמה לא תפסה אותו מזיל דמעה. "אני לא מדבר על רגשות", אמר לי גם לפני כמה שבועות, אחרי שגלעד כבר חזר הביתה. "לא יכול לאבד את העשתונות", הסביר שבוע אחרי שגלעד נחטף, "לא יכול להרשות לעצמי את הלוקסוס הזה".
כבר אז אמר ש"אני לא מניח שיהיה איזשהו מהלך של שחרור גלעד ללא מחיר, בסופו של דבר נצטרך לדבר עם הארגונים שמחזיקים בו". הוא הקפיד לפנות גם לפלסטינים. כשבנו של בכיר חמאס מחמוד א-זהאר חוסל בעזה, שלח לו מכתב תנחומים. צריך לבחון את הדברים כמובן בהקשר שבו נעשו. גלעד שליט, אז, היה בחזקת נעלם, מוחזק בבור בעזה. א-זהאר היה סוג של מפתח, והאב לא רצה להרגיז אף אחד. בראיון שנתן לטלוויזיית אל-אקצה, הערוץ הלווייני של חמאס, אמר כי "תמכתי בנסיגה מעזה, האמנתי שאין לנו מה לחפש שם".
בשלב ראשון ניהל שליט את המאבק יחד עם משפחות החיילים החטופים גולדווסר ורגב. קרנית ומיקי גולדווסר תפסו את מרבית הבמה והוא זז הצדה, די מרצון. אלה היו ימים שבהם האמין שזה "עניין של זמן קצר, וגלעד יחזור". הוא גם "סמך על המערכת". לא רצה להפריע לגורמים המתאימים לעבוד. לקח זמן עד שהבין מול מה הוא עומד. הוא התחיל לנסוע בארץ ובעולם, בעיקר לבד. אביבה נשארה רוב הזמן בבית. היא המשיכה לעבוד והגיעה רק לפגישות שהוא חשב שנראו לו חשובות.
שנתיים ומשהו אחרי החטיפה נכנס לתמונה משרד הייעוץ התקשורתי והאסטרטגיה "רימון כהן שינקמן". תמי שינקמן הפכה למנהלת הקמפיין לשחרור גלעד. המאבק העלה הילוך, אבל השליטה נשארה עדיין של נועם. הוא היה אחראי לתקציבי העמותה, והכל עבר דרכו. כל הוצאה של כסף וכל יציאה לרחוב של פעיל עם דגל "גלעד עדיין חי" הגיעו לאישורו.
הרבה פעמים פעל גם בניגוד לעצותיהם של אנשי המקצוע. כשהקימו את מאהל המחאה הראשון בירושלים,בתקופת אולמרט,התמהמה. התחבט והעדיף לחכות. אפילו הצעדה למען גלעד, מסע חייו, הייתה משהו שהתגלגל יותר משנה. לקח זמן לשכנע את נועם שזה הדבר הנכון לעשות.
אומרים עליו שהוא דעתן ועקשן. ריכוזי. בטוח בעצמו. ריבלין אומר שאין בכך פגם, ושהעובדה שהוא יכול היה להביא אחרים שיעזרו לו מעידה על כריזמה. "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהעם איתו ומתחיל ללכת", אמר שליט להמון שהתכנס ליד מזכירות היישוב מצפה הילה במלאת ארבע שנים לחטיפה. לאורך כל הדרך צעד בראש. מדי פעם הביט אחורה, לקהל, הרים יד גבוה ונופף לשלום. זאת פנטזיה שיש מן הסתם לכל מנהיג פוליטי, לראות נחשול כזה של אנשים אחריו.
"לא ידענו מה יהיה, מי יבוא, כמה", אמר שליט, "לא היה דבר כזה בארץ". הוא פרגן לקהל שיצא מהבית. "לא אנחנו הסיפור במסע הזה. הם הסיפור האמיתי", אמר . האם היה יוצא בעצמו עבור בן של מישהו אחר? שאלתי אז, אותו וגם את אביבה. בכנות ענה: "לא יודע".
הוא בן יחיד. אחיו התאום, יואל, הגדול ממנו בכמה דקות, נהרג במלחמת כיפור. זה סיפור נוראי על כוח שריון שנשבה ברמת הגולן על ידי האויב הסורי ונמצא אחר כך כפות וירוי על ציר הנפט. שליט יכול היה לעשות הון מהסיפור הזה, בתקופה שגלעד היה בידי חמאס. הוא נמנע מכך.
לשיתוף הפעולה שלו, שנגע בעיקר למידת החשיפה האישית, הייתה תקרת זכוכית. עבר זמן עד שאמר אפילו שהוא בן למשפחה שכולה. גם כשעמד בבג"ץ, יממה לפני שגלעד חזר הביתה, מול משפחות נפגעי הטרור שהתנגדו לעסקה, לא פתח את הפצע הזה עד הסוף.
שליט הצליח לעורר הערכה. בניגוד לאביבה, מעולם לא סחט דמעות. "סיפור לא פשוט", אמר לי פעם, על נסיבות נפילתו של יואל אחיו. מכיוון שהמוות היה כל כך אכזרי ובלתי נתפס, לא סיפר לילדיו איך נהרג.
"מאז התפכחתי", אמר על מלחמת כיפור. "הבנתי ששיטת ה'סמוך' נגמרה. אם נשב בבית ונחכה שהפוליטיקאים יעשו את העבודה, נצטרך לחכות הרבה זמן".
ההתבטאות הבוטה ביותר שלו הייתה בכנס של ארגון "יד לבנים", לפני שנה. שליט המאופק הופיע בכנס כאח שכול ואמר ש"מדינת ישראל מפקירה את בני". "הקברניטים או לפחות חלקם מעדיפים להתמודד עם חיילים שחוזרים בארונות עטופים בדגל הלאום".
עד לחטיפה הוא חי חיים שקטים. בשנת 88' עברה המשפחה למצפה הילה. גם ביישוב הקטן הוא לא התבלט ולא יצר קשרים חברתיים ענפים. המשפחה כולה הייתה כזאת של "שלום שלום", לא מתערבבת. אחר כך גלעד נחטף והכל התהפך. בחמש שנים וחצי היו לנועם שליט אינספור פגישות עם מנהיגים, בארץ ובעולם, מסרקוזי ועד לאפיפיור. כיוון שגלעד, כמוהו, אזרח צרפתי, הכריזו הצרפתים ש"ארמון האליזה פתוח בפני המשפחה".
לא כל הפגישות היו קלות. מספר פעמים נסע לאו"ם. לפני שנתיים וחצי העיד בפני ועדת גולדסטון, לבדיקת אירועי עופרת יצוקה. שליט עלה להעיד רביעי, אחרי שלושה עדים ישראלים שלא עוררו אהדה. דווקא שם, מעבר לים, נשא נאום נוקב. "חטיפתו של בני גלעד לצורך סחר ומיקוח כבן ערובה ומניעת קשר עם העולם החיצון במשך שלוש השנים שבהן הוא מוחזק בשבי, היא הפרה בוטה של האמנות הבינלאומיות", אמר.
המאבק שניהל לא היה פוליטי. כשיצא נגד ראשי הממשלה אולמרט ונתניהו, זה היה ענייני. פעם אחת עלה הרעיון להקים את "מפלגת שליט". הכוונה הייתה לגרוף קולות, להגיע לכנסת וכך להשפיע על המנדט לחתום על עסקה. זה היה בשלהי השהות של גלעד בשבי. הבחירות נראו רחוקות, ובינתיים גלעד כבר חזר. כשהציעו לו, בקיץ, להצטרף למחאה החברתית, סירב. חלפו עוד שבועיים לפני שהתייצב בפני ההמונים המפגינים שקראו "העם רוצה את גלעד שליט".
לאט לאט למד את המשחק. כשאזרחים היו מגיעים למאהל בירושלים, חיבק ילדים והצטלם עם מי שביקש. "יש לי ניסיון עם התקשורת", אמר השבוע למקורבים. הוא יודע שזה חלק מעסקת החבילה שלו כפוליטיקאי. אלא שהתקשורת ששליט פגש בה, היא לא התקשורת הפוליטית. שליט, על תקן האב שיוצא למסע להצלת בנו, אמרו השבוע אנשים במטה, היה מפונק ומוגן. עכשיו יצטרך להתרגל לחיים פומביים, בלי מעטפת.
נועם ואביבה שליט התפקדו למפלגת העבודה אחרי רצח רבין. לא בטוח ששליט היה עושה עם הדבר הזה משהו אלמלא הייתה פונה אליו יחימוביץ'. בראשית דצמבר האחרון שליט הופיע בכנס אילת לעיתונות. העיתונאי ניסים משעל ראיין אותו. שליט התייחס למפגש הראשון שלו עם הבן, לחיבוק שנתפס כקר. "לא הרגשתי חופשי להתנפל עליו", הסביר.
כשמשעל שאל אותו איך הוא מתנתק מהתקשורת, הגיב בציניות ש"אתה רואה שאני לא מתנתק". אחר כך אמר שקיבל הזמנה לכנס מ"ידידי" שלום קיטל. יחימוביץ' אוהבת לספר תמיד שהאיש שאיתו התייעצה, לפני שנכנסה לחיים הפוליטיים, היה קיטל. יחימוביץ' לא הבטיחה לו כלום. בין מקורביו של שליט, היו שאמרו השבוע שמדובר ב"ניצול ציני של האיש".
"לא היה בינינו שום קשר מיוחד במהלך תקופת השבי של גלעד", אומר נועם על ההיכרות ביניהם. יחימוביץ' כן תמכה בעסקה. היא ראתה בה מהלך ראוי ונכון. על נועם ואביבה שליט אמרה שהם "עדיני נפש ומעוררי כבוד". "אנשים שייסרו את מצפוננו וכאבם זלג אלינו", כתבה פעם.
שליט החליט לעלות על העגלה של העבודה. הוא ידע שהתגובות תהיינה בעייתיות. הוא גם מבין, אמר, את הביקורת. "מה שתעשה, תמיד יהיה מי שימתח ביקורת", הוא אומר. זאת הייתה הגישה שלו גם לאורך המאבק למען גלעד. היא לא השתנתה.
"אני לא מבין מה ההתנפלות הציבורית על שליט", אומר פואד בן אליעזר. "מה רע בזה שהלך לפוליטיקה? אני לא מבין את זה, אפילו משתומם. יש לנו עם משונה. הוא אוהב לראות אותך מתייסר, מתענה, כואב, אבל ברגע שאתה מחליט לעשות משהו שחורג מזה, אומרים 'רגע אחד, הוא מנצל את המצב'".
החל מהשבוע גלעד שליט הוא בן של פוליטיקאי. בדרך לחייו החדשים הוא יצטרך להתרגל גם לזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם