שומרי הסף: המג"דים שבגבול המצרי הפרוץ
אלפי מסתננים, סוחרי סמים ונשק, מנהרות ומחבלים. גבול שהיה פעם שקט הפך לקו אדום. שיחה עם מפקדי האזור המסוכן במדינה
לאחרונה מושלמת גדר הביטחון, כמעט 250 קילומטר, שאמורה ליצור חיץ. חטיבת הנחל פרושה היום לכל אורכו מניצנה שבצפון מערב ועד אילת. את ארבעת המג"דים, מפקד גדוד 931 סא"ל יוגב יפרח, מפקד גדוד 932 סא"ל רועי שטרית, מפקד גדוד 50 סא"ל יריב בן עזרא, מפקד הגדס"ר סא"ל אבי, יחד עם מפקד בסיס האימונים של החטיבה, סא"ל ישראל שומר, אנחנו מקבצים השבוע לשיחה על אבטחת הגבול החם במדינה.
סא"ל שטרית, שנמצא עם גדודו סמוך לקציעות בגבול ישראל-מצרים, מבין היטב שהפיגוע שהתרחש כאן בקיץ הוא רק הסנונית הראשונה של מה שהגבול הזה עוד עלול לייצר. "הנחת העבודה היא שבפעם הבאה זה יהיה משהו אחר, מורכב עוד יותר", תיאר את האתגר שלו.
גדוד הסיור של החטיבה בילה בחודשים האחרונים בגזרת נטפים הסמוכה לאילת, המקום שבו אירע הפיגוע באוגוסט שנה שעברה, "זה המקום שנחשב היום ל' חם' ביותר", סיפר המג"ד, סא"ל אבי, "מטבע הדברים ללוחמים יש עניין רב להיות במקום שכזה, שמשתנה לנו מול העיניים, ולכן גם בתנאים שאינם הכי קלים אנו נמצאים בדריכות שיא". תגבור הכוחות המהיר בגבול מצרים לאחר הפיגוע הקדים את הכנת התשתיות, כך שחייליו של מפקד הגדס"ר לנו באוהלים ואכלו מנות קרב. הוא עצמו ניהל את דיוניו מתוך אוהל, וקונטיינר פלדה ריק הפך למשרדו.
צפונית לשם, בגזרת החולות, שעבודות הקמת גדר הגבול שבה נמצאות בשלביה הראשונים, מספר המג"ד סא"ל שטרית על מרדפים גם אחרי מסתננים, פליטים, מהגרי עבודה, סוחרי סמים ומחבלים. "בלילה האחרון נכנסו 89 מסתננים", כך שטרית, "רובם נעצרים על הגבול, אבל חלקם רצים ורצים, לפעמים יחפים, בלבוש מינימלי".
המפקדים שפועלים בגבול מצרים מודים שהעיסוק מול הזרם הבלתי פוסק של המסתננים מתיש ברמה הפיזית והמנטלית. "זה הפך לשגרה לא פשוטה, לפעמים גם רואים ילדים, תינוקות",
"לפעמים אפשר להבין את התסכול שיש לחיילים שצריכים לילה לילה לטפל בסוגיה הזאת, אבל כשמגיעים לגדר ורואים את הפנים של אותם סודנים או אריתראים, פנים של אדם שזקוק לעזרה, גם החיילים מבינים שלמרות הקושי הרב - יש להתייחס אליהם בצורה הכי מכובדת שיש".
למארבים התכופים נגד חוליות הטרור יש לא מעט קווי דמיון לפעילות בדרום לבנון לפני למעלה מעשור, אז היו הקצינים בתחילת דרכם הפיקודית. "זה אותו נוהל קרב, הסוואה, תנועת כוחות. סוג של שחזור של מה שהיה פעם, רק בגזרה אחרת ומול אויב אחר", אומר שטרית.
גם לסא"ל יוגב יפרח, מפקד גדוד 931 שנמצא בצפון הרצועה, ברור שכל טעות עלולה לגרום לתוצאה קשה, בין היתר חטיפת חייל. "יצירתיות היא מרכיב חשוב בפעילות שלנו, אסור להיות שבלוניים, כי יהיה מי שינצל את זה, אז גם עושים לא מעט הטעיות לצד השני", גילה טפח קטן מהשיטה.
חמשת המג"דים החלו את דרכם הצבאית באותה חטיבה שבה הם נמצאים היום, חלקם יצאו באמצע לתפקיד או שניים ביחידות אחרות ושבו, כפי שהם מכנים זאת, "הביתה". הם בני 34 עד 37, שלושה מהם למדו משפטים, שניים - מדעי המדינה עם תקשורת או משאבי אנוש. הם מציינים כי הקשר החברי העמוק ביניהם הוא יתרון שמשתקף גם ביחסים בין הגדודים. וכולם, במקרה או לא, מתגוררים כיום בקיבוצים או במושבים. "בתור מי שגדל במושב", אומר סא"ל יפרח, בן מושב אוהד בנגב המערבי, "החיבור לאדמה הוא חלק ממך, ודווקא בקו כזה, סמוך לשטחים החקלאים, המטרה שלנו - לתת להם הגנה שיוכלו לעבוד בשקט - רק מחזקת את הקשר הזה".
לקו הדרומי הגיעו לאחר אימון מפרך, שהמוטיב המרכזי בו היה אי ודאות לגבי מה שהולך להתרחש, בין היתר כפועל יוצא של המציאות המעורפלת נוכח אירועי "האביב הערבי". מפקד החטיבה, אל"מ אמיר אבולעפיה, בנה את שבוע המלחמה כך שהמפקדים והלוחמים יצטרכו להסתגל לשינויים קיצוניים בזמן אמת ובתרחישי קיצון. "אם באימון הקודם", הסביר סא"ל שטרית, "המטרה הייתה תנועה ממושכת לאורך 60 קילומטר עם משקלים המהווים כמחצית ממשקל הגוף ואף יותר, בתנאי מזג אוויר קשים. באימון האחרון, זה היה משהו אחר, לא ידענו מה יהיה האקט הבא. הכל בהפתעה".
כשביקר הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ באימון וניסה לברר עם המג"ד מה עשה יומיים ושלושה לפני, האחרון לא זכר. "תשובה טובה. גם במלחמה לא זוכרים", הביע גנץ שביעות רצון. אי הוודאות שזיכתה באחרונה את החטיבה בפרס זרוע היבשה, הפכה למציאות עבור גדוד 932, כאשר זמן קצר לפני שהגיעו לקו עזה, הוחלט להעביר אותם לגזרת החולות. כמה עשרות קילומטר מכרם שלום דרומה, אזור שבו אין גדר ויש המון התרעות.
"לא היה לנו מושג לאן הגענו", מודה סא"ל שטרית, "אבל מהר הבנו שהוואקום בצד השני, אצל המצרים, והמוטיבציה של ארגוני הטרור, מחייבים הגנה מאוד חזקה. מבחינתנו, כל דבר היה בגדר'כבדהו וחשדהו', מכבדים את הסכם השלום, אבל שום דבר שקורה שם ונע לעברנו אינו מובן מאליו, ולכן הוא חשוד".
גדוד 50 של סא"ל יריב בן עזרא כבר טעם לא מעט ממה שעזה יכולה לספק: פצצות מרגמה, מטענים, ירי לעבר הכוחות. "זה מקום שבו בתוך חמש דקות המצב יכול להשתנות. התרעות רבות למגוון תרחישים", אמר , מה שאולי מסביר למה הוא עצמו הספיק לסגור פעמיים 21 יום בגזרה. הוא מקפיד שהורים לא יגיעו לבקר בשבתות את בניהם, כדי שלא יסיחו את דעתם מהמשימה.
עניין חשוב בכל מה שקשור בלחימה מול רצועת עזה הוא הלגיטימציה. "ברור לנו שלפעולה אחת לא נכונה של חייל עשויות להיות משמעויות אסטרטגיות", מודה בן עזרא, "אנחנו מדברים עם החיילים על עזה, ונראה שהם מבינים לגמרי. בסוף זה לא פשוט, כי מול העיניים לא עומד מחבל עם אפוד קרב אלא אזרחים, לפעמים עם בעלי חיים או ילדים, וצריך לפעול בהתאם". הוא סיפר כי באחד המקרים זוהו מספר דמויות חשודות בשעת לילה זוחלות לכיוון הגדר, טנק כבר נעמד מולם עם פגז, אבל לא קיבל אישור ירי. "משהו בתנועה שלהם היה חריג, כשקמו הבנו שהם נערים. ברור לגמרי מה היה קורה אם היינו יורים, גם האחריות הכבדה הזאת מוטלת על כתפינו".
המפקדים לאורך הגזרה כולה לא היו צריכים את הפיגוע בקיץ האחרון כדי להפנים את האיום היומיומי של חטיפה. פרשת גלעד שליט והשלכותיה חקוקות היטב בתודעתם, גם השיטה והתחכום של חוליית המחבלים ואי ההצלחה לעצור את החטיפה מצדנו - נלמדו היטב. "זה נמצא כל הזמן בראש", הם אומרים, "אבל לא פחות מכך, ההגנה על היישובים, אחר כך גם לשמור על עצמנו, לעשות הכל כדי שלא נופתע, ואם כבר נופתע - אז שלא נוכרע, בטח שלא ייחטף לנו חייל".
כך, פחות או יותר, נראית היום המשימה של חטיבת הנח"ל מודל 2012. "בעבר", סיפר סא"ל ישראל שומר, מפקד בסיס האימונים של החטיבה, "היקף בני הקיבוצים והמושבים שהתגייסו הגיע ל-40 אחוז ויותר, היום זה רבע מהמתגייסים. אחרים תפסו את מקומם. היום, היחס לגיוס עומד על 3.5 חיילים על כל מקום פנוי. במחזור האחרון למשל, גייסנו עשרות עולים חדשים ואתיופים, יש לנו ייצוג בולט לירושלים, גם לפריפריה וקצת מתל אביב והרצליה. האיכות של האנשים לא פחתה, גם היום הם מבינים היטב את המשימה".
ולמשימה הזאת קוראים הגנה, בדיוק מה שמסמלת החרב בתג היחידה. נדמה, לפחות על פי התשובות הקצרות של המג"דים באשר לטיפול בנפקדים, בעיות משמעת או אפילו ימי מחלה, שגם החיילים יודעים היטב שכל רגע עלול להתבצע פיגוע.
"בסיום קורס הקצינים האחרון", הדגים בן עזרא את הירתמות החיילים, "כשהתחלנו לדון בפיזור של מפקדי המחלקות, מי לפקד על טירונים ומי חוזר לגדוד, הייתה בעיה קשה, כי כשיורדים לעזה, מבינים איזו פעילות עושים, וכולם רוצים להיות רק כאן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם