כשהידיים מדברות במקום הפה
אנסטסיה מיכאלי מתקשה עם עברית,פעם ויכוחים היו עניין מכובד יותר, סופה לנדבר ממתינה לשמוע תודה ולמי כן מותר לצאת בהצהרות גזעניות. אריק בנדר מסכם שבוע במשכן
שלא יהיה לכם ספק ולו לרגע אחד. התקרית שבה הטיחה השבוע חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, דוגמנית העל של ישראל ביתנו, כוס מים בפרצופו של ח"כ ראלב מג'דלה, הייתה לא רק אחד מרגעי השפל שידעה הכנסת בכל הזמנים, אלא במפורש גם אלימות לשמה.
הח"כית הבלונדית התמירה משחררת לעתים אגרסיות שלא נראו כמותן בעבר אצל פרלמנטרים ישראלים. עדות חיה קיבלנו בזמנו בעת הדיון הסוער על המשט הטורקי, בשעה שמיכאלי הסתערה בריצת אמוק לעבר דוכן הנואמים, עליו ניצבה נוסעת המשט ח"כ חנין זועבי, וניסתה לשלוף אותה בכוח מהדוכן.
המונח פרלמנט נגזר מהמלה הצרפתית parler, קרי: פַּארְלֶה, "לדבר" אבל אצל אנסטסיה הידיים מדברות במקום הפה. אחד מעמיתיה אמר לי השבוע: "אצל ילדים קטנים, בגיל הגן, יש תופעה שהם מנסים לפתור בעיות באמצעות הידיים כי עדיין קשה להם לבטא את עצמם במילים. הגננת וגם ההורים מנחים אותם ואומרים 'בלי ידיים'. לאנסטסיה יש אולי קושי בשפה העברית והיא מדברת בידיים".
בעקבות תקרית המים הריץ לי אחד מחברי מהמגזר הרוסי מסרון שבה כתב: "אנסטסיה הולכת בעקבות ז'רינובסקי. גם הוא שפך מים על יריביו". ולדימיר וולפוביץ' ז'ירינובסקי, בן לאב יהודי ששם משפחתו אדלשטיין, עומד בראש המפלגה הליברל דמוקרטית של רוסיה שבניגוד משווע לשמה נחשבת כתנועה אולטרה-לאומנית.
ז'רינובסקי הוא חובב קטטות ידוע ופעם אחת בלהט עימות דומה
אגב, קודם ששלחה, כמי שכפאה השדה, מכתב התנצלות קצרצר לוועדת האתיקה, העלתה מיכאלי לאתר יוטיוב את סרטון התקרית, כפי שנקלט במצלמות ערוץ הכנסת, והוסיפה מעליו את הכותרת "אנסטסיה מיכאלי מגנה על נשים ומלמדת לקח את מג'אדלה". כנראה שזו התשובה המקורית שלה לתופעת הדרת הנשים בישראל.
במהלך הדיון הסוער בועדת החינוך, שהסתיים בתקרית המים, קרא ח"כ מג'דלה במשך דקות ארוכות לעברה של מיכאלי "תשתקי" ו"תצאי מכאן". כשיצאה מהחדר בעיניים דומעות מחתה מיכאלי על כך שאף אחד מהגברים בדיון לא יצא לעזרתה, אישה המותקפת בידי ח"כ ערבי. היא טענה כי "אין גברים בכנסת שיגנו עליה" ולכן היא צריכה להגן על כבודה כאישה בעצמה.
והנה תזכורת: במהלך דיון סוער שהתקיים בחודש נובמבר האחרון בוועדת החוקה על "חוק סולברג", התחולל עימות חריף בין ח"כ זהבה גלאון לח"כ דוד רותם, יו"ר הוועדה וחברה של מיכאלי למפלגת ישראל ביתנו. וכך התנהלו חילופי הדברים:
גלאון: "תוריד את הפטיש מהיד. עוד מעט תרביץ לי".
רותם: "את אמרת שאני בריון? את מוכנה להגיד את זה עוד פעם?"
גלאון: "כן. אני חושבת שאתה בריון גס רוח שמנהל את הוועדה בגסות רוח".
רותם: "תצאי החוצה בבקשה".
גלאון: "אל תאיים עלי".
רותם: "תעופי החוצה, פשוט תעופי החוצה".
גלאון: "אתה בריון גס רוח".
רותם: "את אפילו לא בהמה".
גלאון יצאה החוצה זעומת אבל לא שפכה מים על איש.
כאחד מותיקי הכתבים בכנסת יצא לי במשך השנים להיות עד ראיה לאין ספור תקריות בין חברי הכנסת שכללו בעיקר אלימות מילולית והגיעו עד לסף של אלימות פיזית. אבל היו יריבים פוליטיים שהיה אפילו חן בעימותים שלהם.
הכוונה בעיקר לרחבעם זאבי ז"ל, מנהיג תנועת מולדת, שהיה מתעמת כמעט דרך קבע עם חברי כנסת ערבים במליאה. במונחים של היום גנדי נחשב לימין קיצוני אבל הוא מעולם לא העליב. כמה שזה נשמע מוזר הוא השמיע את דעותיו הקיצוניות בדרך ארץ והיה ג'נטלמן מושלם גם בעידנא דריתחא.
לאחר העימותים היה יושב עם חברי כנסת ערבים במזנון, לוגם איתם קפה, כששני הצדדים נותנים איש לרעהו את הכבוד הראוי. באחת הפעמים התעמת במליאה הח"כ והמשורר הקומוניסט תופיק זיאד עם גנדי, סימן בידיו תנועה כאילו הוא מוחץ משהו ואמר: "אני תופס אותך ואני תופס את הימין בביצים כי אתה הביצים של הימין".
הדברים חוללו כמובן סערה. מיד לאחר מכן עליתי לחדרו של זיאד, שהיה אז בקומה החמישית, והוא הסביר לי שאמר את הדברים כמשורר: "התכוונתי שאני מוחץ לגנדי את הביצים במובן הפואטי בלבד". גנדי אגב רמז בנאומיו לא אחת לחיבתו היתירה של זיאד לטיפה המרה. השניים הכניסו האחד לשני באלגנטיות ולא נזקקו לבקבוק מים או להרמת ידיים כדי לנגח איש את רעהו.
פעם בכנסת אפילו יריבות של סכינים הייתה באה לידי ביטוי באמירות של "אנדר סטייטמנט" בריטי. כך למשל בן גוריון נהג בנאומיו להתעלם מקיומו של מנחם בגין ונהג לכנותו "האיש שיושב לימינו של חבר הכנסת יוחנן בדר".
ח"כ לשעבר אריה לובה אליאב תיעב את פלאטו שרון, "האיש הבודד לכנסת", שלימים הורשע בכך שהבטיח הבטחות שווא לבוחריו. באחד העימותים ביניהם במליאה סינן אליאב לעברו של פלאטו שרון ביידיש: "דו ביסט א גנב" (אתה גנב) והכנסת הזדעזעה.
עם השנים השתנה השיח הפרלמנטרי. האנדר סטיימנט התחלף בקללות וגידופים. כך למשל קרא פעם ח"כ עזמי בשארה לעבר ח"כ גלעד ארדן "לך תזדיין". שפת הרחוב השתלטה על המשכן והח"כים אימצו שיח מתלהם של טוקבקיסטים וכפי שראינו אלימות מילולית סופה שתהפוך גם לאלימות פיזית.
מיד לאחר התקרית המבישה התכנסה סיעת ישראל ביתנו ובאופן חריג ביותר פרסמה הודעת גינוי חריפה למעשה של מיכאלי. במפלגתו של ליברמן נוהגים לסגור עניינים בפנים מבלי שהדבר ידלוף לתקשורת. הפעם דאג ליברמן שהגינוי יהיה פומבי. אחר כך הוא זימן את מיכאלי לחדרו לשיחת נזיפה קשה.
בישראל ביתנו יודעים שזימון לשיחה כזו הוא כרטיס צהוב בוהק, רגע לפני בעיטה בישבן החוצה. לאנסטסיה מיכאלי יש רייטינג גבוה ברחוב הרוסי בארץ, בעיקר בגלל עברה כמגישה כוכבת בערוץ 9. היא גם הפכה לגיבורת הטוקבקיסטים הצוהלים על כך שהיא "יצאה גבר" ונתנה לערבים בראש, אקט מאוד פופלרי ברחוב.
אבל ליברמן מבין שהיא עשתה בושות גדולות לו ולמפלגתו, והתמונה הזאת של חברת פרלמנט ישראל מתנהגת כמו אחרון הבריונים, שווקה בכל רחבי העולם. האם היא תודח מהרשימה? בישראל ביתנו יש מי שמעריך שבסוף הקדנציה יחליט ליברמן שאנסטסיה תצא לפסק זמן מהחיים הפוליטיים, כפי שקרה בזמנו עם אסתרינה טרטמן שנזרקה מהרשימה בעקבות פרשת התארים האקדמאים שבהם התהדרה. מיכאלי, אומרים בסיעתה, טוב תעשה אם מעתה ועד תום הקדנציה תוריד פרופיל ותדאג לא להתבלט.
ליברמן עצמו התייחס לעניין בראיון לרינה מצליח בערוץ 2 ואמר כי הוא מקווה שמדובר במעידה חד פעמית ונתן להבין שעוד פעם אחת ואנסטסיה תצא בחוץ.
עוד לא יבשה הדיו על החלטת ועדת האתיקה של הכנסת להרחיק את ח"כ אנסטסיה מיכאלי לחודש ימים, מיהרה חברת הועדה ח"כ ציפי חוטובלי לרוץ ולספר לחבר'ה על יוזמת חקיקה חדשה של חברי ועדת האתיקה: לשלול שכר מחברי כנסת סוררים. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.
אין שום צורך בחקיקה בנושא, כל מה שחברי הכנסת צריכים לעשות הוא רק לאמץ המלצות של ועדה בראשות יצחק זמיר שישבה במשך שנים וניסחה קוד אתי לכנסת ובו המלצות להחמרה ניכרת בעונשים שועדת האתיקה תהיה מוסמכת לגזור. ההמלצות הוגשו עוד ב- 2006. ועדת משנה בראשות ח"כ חיים אורון (מרצ) תרגמה את ההמלצות לסעיפים בתקנון הכנסת אלא שהן תקועות כאבן שאין לה הופכין בוועדת הכנסת, בגלל הסתייגויות של מספר ח"כים, בעיקר מקדימה.
כך למשל לגבי ההמלצה כי לוועדת האתיקה תהיה סמכות להרחיק ח"כ מהמליאה ומהוועדות לתקופה של עד שישה חודשים בשל עבירת אתיקה – מבקשת קדימה לצמצם מאוד את פרק הזמן לשישה ימים בלבד. לגבי שלילת השכר, התקנון החדש מציע לאפשר שלילת שכר עד גובה משכורת של חודש; קדימה מבקשת לבטל כליל סעיף זה, בטענה כי אין לאפשר זאת לוועדת האתיקה, שמורכבת מפוליטיקאים, לקנוס חברי כנסת מסיעות אחרות.
קדימה מתנגדת גם להצעה לחייב עיון היועמ"ש לכנסת בהצהרות ההון של הח"כים, ודורשת "לדון בנחיצות ההוראה". בעקבות התקרית עם אנסטסיה מיכאלי קרא יו"ר הכנסת ריבלין לאמץ מיד את תקנון האתיקה החדש והביע התנגדות חריפה להסתייגויות שתוקעות את הקוד החדש.
"אם יתקבלו ההסתייגויות, מוטב שלא להביא כלל להצבעה את הקוד החדש, שכן קבלתן עלולה להרע את המצב לעומת תקנון האתיקה הנוכחי. הן הופכות למעשה את 'הקוד האתי' החדש לכלי ריק ומרוקנות אותו מתוכנו וממשמעותו", אמר ריבלין.
"לפעמים צריכים להגיד תודה רבה על מה שקיבלתם", אמרה השבוע שרת הקליטה סופה לנדבר (ישראל ביתנו) לחבורה של צעירים אתיופים זועמים, שבאו לישיבה מיוחדת של ועדת הקליטה, כדי לדון בתופעת הגזענות נגד בני העדה בקריית מלאכי.
דבריה של השרה, שעוררו כצפוי סערה, היו חוסר טקט משווע וגם איוולת. מדינת ישראל מוגדרת כביתו הלאומי של העם היהודי וכל יהודי זכאי לעלות אליה ולקבל אזרחות אוטומטית מכוח חוק השבות. אף אחד לא אמור להגיד תודה בשל הזכות הזאת שעליה מבוסס האתוס הציוני. אצל עולי אתיופיה ראו בדבריה סוג של גזענות, המשך ישיר להתנהגותה של אנסטסיה מיכאלי.
אין זו הפעם הראשונה שבה סופה לנדבר "מסתבכת" עם יוצאי אתיופיה. בפריימריז של מפלגת העבודה בראשות ברק- 1999, שנקראה אז "ישראל אחת" בניסיון לשבור את הנאחס בקלפיות, התמודדו שניים על המשבצת ששוריינה לעולים ברשימת ישראל אחת לכנסת: סופה לנדבר, נציגת מגזר עולי בריה"מ לשעבר, שהתפרסמה לימים כמורה לרוסית של שמעון פרס, ואדיסו מאסלה, נציג עולי אתיופיה.
מסלה היה משוכנע כל הלילה בניצחונו אבל רק זמן קצר לפני פתיחת הטקס החגיגי במרכז העבודה נמסר כי חל מהפך, לנדבר עקפה אותו בישורת האחרונה וזכתה במושב הנכסף.
מסלה מחה בתוקף וחולל מהומה. הוא טען כי סופה נבחרה בקולות המצביעים במגזר הערבי ובמגזר הדרוזי, שם נרשם אחוז הצבעה גבוה מהצפוי, וטען לזיופים כתוצאה של החלטה שנתקבלה בצמרת המפלגה להעדיף את הנציגה הרוסיה. הטענות לא נתקבלו, סופה נכנסה לכנסת ומסלה נותר בחוץ ממורמר ומאוכזב.
את השבוע הלא מוצלח של נציגי ישראל ביתנו בכנסת ובממשלה סיכם ח"כ משה (מוץ) מטלון שהודיע על יוזמת חקיקה חדשה: מי שלא שירת שירות מלא בצה"ל או בשירות לאומי לא יהיה חבר כנסת.
על פי ההצעה זו לא תהיה בכנסת נציגות חרדית או ערבית ואם היא הייתה מתקבלת בכנסות קודמות גם מנחם בגין לא היה זוכה לעולם לכהן כחבר כנסת ובוודאי לא היה הופך לראש ממשלה.
פיטוריו של הכלכלן שלמה מעוז מבית ההשקעות "אקסלנס", שפתח פה ויצא בבליל הצהרות גזעניות נגד "הלבנים", האליטות האשכנזיות והקיבוצים, עוררו כצפוי סערה ושוב הוציאו את מה שמכונה "השד העדתי" מן הבקבוק. ח"כ מירי (סיבוני) רגב (ליכוד), חברת ועדת הכספים, פנתה לממונה על שוק ההון במשרד האוצר ועל בתי ההשקעות בישראל בדרישה לדעת מה היו השיקולים לפיטוריו של שלמה מעוז מבית ההשקעות.
"לא ייתכן שבכל פעם שמעלים נושא עדתי זה הופך להיות פוליטי, פרופ' מעוז אמר את מה שהוא חשב, ובמקום לסתום פיות צריך אכן לבדוק מה קורה שם", אמרה ח"כ רגב. גם יו"ר העבודה שלי יחימוביץ' יצאה בתקיפות נגד הפיטורים אבל לפחות במקרה שלה צריך להזכיר לה את האמרה הידועה לפיה מי שחמאה על ראשו מוטב שלא ייצא לשמש.
והנה תזכורת: ב- 1998 התראיין ח"כ אורי אור, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, אלוף במיל' ואחד הח"כים הבולטים בשורות מפלגת העבודה, לעיתון הארץ. המראיין היה העיתונאי דניאל בן סימון. בתשובה לשאלה שנגעה לחברי מפלגתו ממוצא מזרחי, אמר אור את הדברים הבאים: "אי אפשר לקיים איתם שיחה נורמלית. הבעיה עם בן עמי, רפי אדרי, רענן כהן והאחרים – היא שהם מפרשים כל ביקורת לגיטימית כביקורת מתוך מניע עדתי".
הדיבורים התמימים האלה לכאורה עלו לו בקריירה הפוליטית. בעקבות הסערה שקמה הדיחו אותו חבריו למפלגה מכל תפקידיו בכנסת והקריירה הפוליטית שלו הגיעה לסיומה.
מקרה כמעט דומה קרה גם לח"כ יצחק בוז'י הרצוג. בעיצומה של מערכת הבחירות האחרונה לראשות מפלגת העבודה הוא צוטט באחד ממסמכי "ויקיליקס" כמי שאמר על יריבו למרוץ, עמיר פרץ שהוא "בלתי מנוסה, אגרסיבי ומרוקאי". מקורביו של פרץ דרשו מיד את הדחתו מהמרוץ אבל הרצוג השכיל להזים את הדיווחים ויצא בעור שיניו מהמקרה.
מוסר השכל: התבטאויות גזעניות של מזרחיים כלפי אשכנזים, וכאלה יש בלי סוף, מתקבלות ביתר הבנה מהתבטאויות דומות של אשכנזים בכיוון ההפוך, משום שרואים בה אולי את "זכותם של המקופחים".
דעתי היא שאסור להגביל את חופש הביטוי. במדינה דמוקרטית יש לאפשר למעוז להשמיע את הגיגיו האנטי אשכנזיים הארסיים תחת כל עץ רענן. דווקא הסערה נותנת במה ותהודה מיותרת לדברי ההבל שלו. האיש הוא כלכלן מוכשר וכנראה סוחב איתו מטען כבד של תחושות קיפוח, זכותו.
המציאות הביטחונית המסובכת שבה נתונה מדינת ישראל מאז הקמתה יוצרת מתח בלי ניתן לגישור בין שיקולי ביטחון לבין זכויות אזרח. עדות לכך קיבלנו השבוע באישור חוק המסתננים, המאפשר לזרוק מסתננים לשלוש שנות מאסר במתקן כליאה בלי להביאם בפני שופט והחלטת בג"ץ לפסול על חודו של קול את הדרישה לבטל את חוק האזרחות, המונע מאזרחים ומאזרחיות ערבים ישראלים לחיות בארץ עם בני או בנות זוג מהשטחים.
שני החוקים נועדו להתמודד עם מציאות דמוגרפית קשה שיש לה גם השלכות ביטחוניות חמורות. אם היינו מדינה "נורמלית" ללא בעיות קיומיות וביטחוניות ספק אם שני החוקים היו נכנסים לספר החוקים של מדינת ישראל.
* אוהד יחזקאלי, יועץ התקשורת של ח"כ עתניאל שנלר (קדימה) מונה לתפקיד יועץ התקשורת של שר הפנים אלי ישי. לפחות עניין הטיפול בדוח מבקר המדינה הצפוי על השריפה בכרמל יחסך מיחזקאלי, כיוון שישי שכר את שירותיו של היועץ האסטרטגי רונן צור לטפל בתיק.
* יו"ר הכנסת ריבלין: "אם הממשלה לא תטפל בהסדרת מאחז מגרון הכנסת תעשה זאת".
* ח"כ רוברט טיבייב (קדימה) הורחק על ידי ועדת האתיקה ליום אחד מדיוני המליאה והוועדות לאחר שהניף באולם המליאה שוט לעברו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
* הצעת חוק של ח"כ מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל), שבאה לקבוע עונש של שלוש שנות מאסר או קנס על מי שיפרסם מודעות של טיפול רוחני או מיסטי הפכה ברגע האחרון להצעה לסדר לאחר שהתברר שאין לה תמיכה בכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם