ישראלית שניצלה מהספינה: "אנשים נלחצו, דחפו לסירות ההצלה"
הילה אשכנזי היתה בחופשה עם הוריה בספינת התענוגות "קוסטה קונקורדיה" האיטלקית. אלא שאז הספינה החלה לרעוד, האורות כבו ונדלקו והחלו רגעי האימה בדרך לחוף מבטחים: "מסרו לנו תינוקות לידיים וצעקו 'נשים וילדים קודם'. סירת ההצלה כל הזמן נתקעה בשיפוע של הספינה והיינו צריכים לדחוף אותה שוב ושוב"
בספינה, שפגעה בשרטון בבוקר יום שבת, נהרגו שלושה בני אדם, עשרים נוספים נפצעו ועשרות נוסעים עדיין נעדרים. שני בני אדם, גבר ואישה, חולצו על ידי כוחות ההצלה הלילה מסיפון הספינה כשהם בחיים. צוותי ההצלה מצאו את השניים לאחר ששמעו אותם קוראים לעזרה. 4,165 בני אדם שהו בספינה, בהם איטלקים, גרמנים, צרפתים ובריטים.
אשכנזי, תושבת ירושלים, מספרת: "הכל התחיל כמה שעות אחרי שהספינה הפליגה, הספקנו לאכול ארוחת ערב והלכנו לאולם האירועים לראות הופעה. באיזה שהוא שלב הרגשנו רעידות חזקות, בהתחלה לא הבנו מה קורה, אבל אחרי חצי דקה היה עוד בום גדול והאוניה רעדה".
בשלב זה, סיפרה אשכנזי בת ה-21, הנוסעים התחילו להבין שמשהו לא בסדר: "קלטנו שהווילון על הבמה עקום ושבעצם כל האוניה נוטה הצידה. פתאום גם האורות כבו ושוב נדלקו".
ככל שחלפו הדקות, הספינה הוסיפה לנטות הצידה ובני משפחת אשכנזי הבינו כי עליהם להיערך לפינוי. "הלכנו לחדר כדי להחליף לבגדים חמים ולקחת את החליפות הצלה", משחזרת הילה, "בדרך עברנו בחדר אוכל וראינו אנשים עדיין יושבים בהלם ליד השולחן ומסביב הכל מנופץ".
"התחלנו לראות אנשים רצים עם חליפות הצלה, למרות שבשלב הזה לא אמרו שום דבר בכריזה", סיפרה אשכנזי, "רק כשהיינו בחדר, אמרו שזו תקלה בספק החשמל ושאין מה לדאוג".
אבל הילה והוריה המשיכו לתחנת האיסוף הקרובה לחדרם: "ראיתי שם אנשים עם פיג'מות ומישהי רצה עם תחתונים וגופייה. עמדנו שם ממש בשיפוע בשורה אחת אבל לא נתנו לנו לרדת לסירות. הצוות כל הזמן כרז שאין מה לדאוג ולא באמת האמנתי שיפנו אותנו, חשבתי שזה תכף ייגמר ונחזור לחדר".
אלא שאז הגיעה ההודעה של הקפטן שאמר כי על הנוסעים לקחת את חליפות ההצלה שברשותם ולעלות לסיפון: "הוא צפר שמונה פעמים, הפעם האחרונה ממושכת יותר, שזה הסימן המוסכם למקרה חירום", מספרת הילה.
"כששמענו את זה התחלנו לדאוג, אנשים התחילו להילחץ, הם דחפו בכניסה לסירות ההצלה והעמיסו
משם הגיעו בני המשפחה לחוף: "על האי היה בלבול מאוד גדול", מספרת הילה. "עמדנו שם עם חליפות הצלה והסתכלנו על הספינה. היו שם כמה אנשים שהיו בהיסטריה כשראו את זה".
לאחר מכן הועברו הילה והוריה לבית ספר קרוב, שם פגשו במשפחה ישראלית נוספת ששהתה על הספינה: "זה היה בית ספר נטוש", היא אומרת. "ישבנו על הרצפה כל הלילה והיה מאוד קר. היו שם בחורות בשמלות מיני והן קפאו מקור. באו המון תושבים מהמקום עם שמיכות, בקבוקי מים, עוגיות וחיתולים לתינוקות".
"בשלב הזה קצת נרגענו ולא כל כך ידענו מה יקרה איתנו כי לא היו אנשים שדיברו אנגלית", נזכרת הילה. בשעות הבוקר הגיעה למקום מעבורת שלקחה את הניצולים לעיר אחרת באיטליה.
"זאת היתה הפעם הראשונה שראינו את הספינה באור יום והיינו בשוק", אומרת הילה. כשהגיעו עם המעבורת, נרשמו שמותיהם והוענק להם טיפול וסיוע ראשוני על ידי הרשויות האיטלקיות, משם כבר הועברו לשדה התעופה במטרה לעלות על טיסה חזרה לארץ.
אלא שאז התעוררה בעיה מאחר שהדרכונים, המסמכים המזהים וכרטיסי האשראי שלהם נותרו על הספינה. בסופו של דבר החליטה המשפחה להישאר במלון שהוצע להם בשדה התעופה עד לטיסה המתוכננת ביום שני בערב. עד אז, השגרירות הישראלית תספק להם אישור מיוחד לעלות על המטוס.
"רק כשהגענו למלון הבנו כמה מזל היה לנו, שמענו שם סיפורי זוועה בהשוואה למה שאנחנו עברנו", הילה מוסיפה. "שמענו על סירות שהתהפכו, על אנשים שקפצו למים, אנשים שפינו אותם רק בשש בבוקר אחרי שבטח קפאו מקור על הסיפון כל הלילה".
חוויותיה של הילה, כמו גם עדויות של נוסעים אחרים, מזכירים מאוד את התמונות משובר הקופות העולמי "טיטאניק", בו מתואר סיפרה של ספינת הענק שטבעה בהפלגה בשנת 1912. גם להילה עברה המחשבה הזאת בראש: "אפילו תוך כדי המאורע זה עלה", היא אומרת.
"שמענו בכל מיני שפות אחרות אנשים שאמרו את השם טיטאניק", היא נזכרת, "ואני, בתור מישהי שראתה את הסרט כמה פעמים, אמרתי לעצמי כשעלינו על סירות ההצלה ודחפו לנו את התינוקות לידיים: "אוקי, זה הטיטאניק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם