לא משנה מי ינהיג את קדימה, המפלגה חבולה
לבני יוצאת למאבק הישרדות, מופז שואף לתיקון היסטורי ונתניהו מנצל את חולשתה של קדימה ומנסה לפלג אותה בעזרת הצעות אטרקטיביות
זה כמעט הצליח לה. אבל אז צץ יאיר לפיד ובאו הסקרים שהראו איך הוא נוגס בקדימה בלי רחמים, ולבני הבינה שאין לה כבר את הלוקסוס לדחות את המפגש המחודש עם שנוא נפשה מופז ב-27.3.02 בשדה הקרב המתעתע שנקרא פריימריז. אחרי הכל, בפעם הקודמת זה נגמר בהפרש של 431 קולות בלבד לטובתה.
לבני לא תודה בכך, אבל היא יוצאת למסע הישרדות. אם תפסיד היא יכולה למצוא עצמה מחוץ לפוליטיקה. אבל אחרי שהודיעה, ניכר היה בה שמאוד הוקל לה, ושחוסר השקט, הבלבול ועצבנות השבועות האחרונים מפנים מקומם להתמקדות במטרה.
"אין שמחה כשמחת התרת הספק", אמרה כשישבה בלשכתה בכנסת בערבו של אותו היום, והתכוונה לכל מילה. אלא שספק רב אם קדימה תישאר בחתיכה אחת אחרי סיבוב הדמים הזה. והוא הולך להיות אכזרי ונטול עכבות, עד שלא מן הנמנע שלקראת סופו יחברו דיכטר ושטרית למופז, למשימת סילוקה של לבני מכס היו"ר. שיחות וגישושים כבר מתקיימים.
בינתיים, בעוד לבני מקדימה את הפריימריז ומסרבת להתחייב שתישאר במפלגתה אם תפסיד, מה הפלא שחברי כנסת ממפלגתה, גם כאלה שהצהירו על תמיכה בה, ממשיכים לחפש לעצמם מקום מפלט במפלגות אחרות. ידוע על ח"כ מקדימה שביקש מאחד משרי הליכוד לבדוק עבורו אפשרות להתמודד בליכוד. ידוע, וזה גם לא הוכחש מעולם, על הניסיון של שטרית להוביל לפילוג עוד לפני הפריימריז, באמצעות גיבוש קבוצה של שבעה חברי כנסת.
נתניהו מריח את הטרף ושולח את אנשיו לבחוש. שוב עולות על הפרק הצעות אטרקטיביות לפילוג בדמות הבטחות לתפקידי שרים, שעקבותיהן מובילות לראש הלשכה הפעלתן נתן אשל. כי אם אפשר אז למה לא להוסיף שמן למדורה. וכל זה עוד לפני שהוכרע מי יעמוד בראש המפלגה, אז צפוי להתרחש הדבר האמיתי. קדימה תעבור פילוג אחד לפחות, ולא משנה מי יעמוד בראש.
זוהי כרגע האווירה במפלגה הגדולה בישראל ערב הפריימריז לראשותה. חוסר בהירות טורדני בקרב חבריה בנוגע לעתידם, התכווצות בסקרים וההבנה המחלחלת שייתכן וזהו תחילת הסוף, או תחילתו של משהו אחר. בשיחות עם חברי כנסת מצהיר דיכטר שלא יישאר דקה אחת נוספת תחת לבני. שטרית צפוי להמשיך לחתור לפילוג. מופז, אף שהוא מתחייב להישאר בקדימה, ספק רב אם יצליח לשאת שוב את לבני בראש.
ולבני? היא עדיין מסרבת להתחייב להישאר במידה שתנוצח. בכך היא מנסה להעביר מסר מאיים למתפקדים, שכדאי שיחשבו פעמיים לפני שהם
למה כל כך קשה לך להתחייב בקדימה? אני מנסה שוב ושוב לקבל מלבני תשובה על מה שהתחמקה ממנו במסיבת העתונאים. "תראי", היא מסבירה, "שאול אומר לאנשים: נכון אני אביא קצת פחות מנדטים, אבל ברגע שאנצח יש פה שניים במחיר אחד. היא תהיה עם הפנים לציבור. אני לא מוכנה להיות האקמול של הפריימריז שלו. הוא עשה את זה גם בפעם הקודמת. ובמובן הכי מהותי. אני הולכת לנצח. זה בכלל לא בקלפים שלי להפסיד".
"אני מרגישה מספיק חזקה ובטוחה במעמד שיש לי במפלגה ובציבור", היא ממשיכה, "מי שרוצה לנהל על זה קמפיין שינהל. מדובר באיש שהשאיר את תומכיו פעמיים פעורי פה. הוא הרי התחיל התמודדות בליכוד מול ביבי ועזב, ואחרי שהפסיד לי בקדימה עזב את הפעילים שלו כדי לקחת פסק זמן".
הצמד ציפי-שאול הוא ללא ספק אחד הבלתי אפשריים בפוליטיקה. שילוב של תיעוב הדדי, שנאה תהומית, העדר הערכה ומחסור נדיר בכימיה מאפיינים את יחסיהם כמעט מתחילתם. אנשי לבני מספרים שמופז אינו עונה לה לטלפון כבר שלוש שנים.
כשכבר נפגשו לפני כחודש, על פי בקשתו של מופז שבא לדרוש את הקדמת הפריימריז, השיחה ננעלה תוך רבע שעה. לא נרשמו גינוני נימוס או ניסיונות לסמול טוק. כל אחד בא עם דף מסרים, ובעיקר התפלל שהרגע המאולץ הזה יחלוף מחייו לעד.
"יש לי סוג של דז'ה וו", אומרת לבני, ומתקשה להסתיר את שפת הגוף המבטאת סלידה ממופז. "הפריימריז האלה הם המשכם של הקודמים. הוא (מופז) הרי אף פעם לא קיבל את התוצאות. שלא לדבר על זה שלפני הבחירות הוא בא לאנשים ואמר להם: אם היא מקבלת פחות מ-20 מנדטים אז מעיפים אותה".
לבני סבורה היום ששגתה באופן שבו התנהלה מול מופז. "זאת הייתה טעות לשריין אותו כמספר 2. המליצו לי אז לגלות נדיבות של מנצחים, להכיל, אז שריינתי. היום לא הייתי עושה את זה. הוא גם רצה שאגיד בקול רם שהוא יהיה שר הביטחון בממשלה שאקים ולא הסכמתי, אבל אמרתי שיהיה 'השר הבכיר'".
בדבר אחד לבני צודקת. מופז מעולם לא קיבל את מנהיגותה. הוא בז לה, אינו טורח להסתיר זאת, וחושב שהיא אינה ראויה באופן הכי עמוק ובסיסי. "הגברת הזאת", כך הוא מכנה אותה. מעט אנשים יודעים זאת, אבל ההתחלה הייתה שונה לגמרי.
מופז, כשר ביטחון מטעם הליכוד, ביקש לבנות סביבו מחנה פוליטי. הוא סימן רשימת דמויות צעירות ובולטות וביקש לקרב אותן אליו. בראש הרשימה הייתה שרת הקליטה הצעירה לבני. מופז הזמין אותה כמה פעמים לסיורים של הצמרת הביטחונית. איפשהו יש לו אפילו תמונה משותפת עמה שצולמה בפיקוד הדרום. אבל ללבני היו שאיפות אחרות. היא מעולם לא ייעדה את עצמה להיות שחקנית משנה.
עבור מופז הפריימריז האלה הם הזדמנות לתיקון עיוות היסטורי. בחוויה האישית שלו, לבני ואנשיה גנבו לו את הניצחון ולמעשה את ראשות הממשלה. הוא בטוח שאילו היה נבחר, היה מרכיב בתוך ימים קואליציה עם ש"ס, שכבר הייתה מונחת בכיסו. זיכרון ליל הפריימריז הוא צלקת שלא תגליד לעולם, אלא אם כן יחזיר לעצמו את מה שהיה שלו בדין ונלקח על ידי המנגנון המפלגתי שעבד עבור לבני - כך הוא מאמין עד היום.
לפנות בוקר, ביום הכואב ההוא, החלו להגיע למטהו דיווחים על ניצחון של מופז במרבית הקלפיות, לצד דיווחים של אנשיו על ניסיונות לגנוב לו את הבחירות שמתבצעים בוועדת הבחירות שישבה בגני התערוכה. מופז כבר חתך לכוכב יאיר.
אלי קמיר, יועצו האסטרטגי, החליט שהוא חייב לעשות מעשה. השעה הייתה שתיים לפנות בוקר כשהתקשר לחברו הטוב, פרקליט הצמרת יהודה ויינשטיין, וביקש ממנו להגיע בדחיפות לגני התערוכה. ויינשטיין, היום היועץ המשפטי לממשלה, התלבש במהירות והתייצב. באותו מעמד התברר כי קלפי ברהט נשרפה על 430 פתקיה. ההפרש בין לבני ומופז עמד על 431 קולות. "אי אפשר להשאיר את התוצאות כך", פסק ויינשטיין. "לא יכול להיות שלא יבחרו פה ראש ממשלה בישראל על חודו של קול".
ההתערבות של ויינשטיין עשתה את שלה. תוצאות הפריימריז אושרו, אך לצד אמירה שניתן לערער עליהן בבית הדין. קמיר מיהר להתקשר למופז. "אני נמצא פה עם ויינשטיין", אמר, "ניתן להפוך את ההחלטה". מופז סירב. "אני לא רוצה להיות ראש ממשלה דרך בית משפט", ענה.
קמיר לא ויתר והעביר את הטלפון לויינשטיין: "אם לא הייתי משוכנע שיש פה סיכוי להפוך את ההחלטה, לא הייתי ממליץ לך לערער". אך מופז נאחז בסירוב, התקשר לברך את לבני והלך לישון. יש מי שחושב שמאז הוא לא סלח לעצמו על ההתעקשות ההיא. זו הסיבה שמופז כבר החל לנהל מאבק, בעזרת דיכטר ושטרית, על הוצאת ניהול הבחירות מידי המנגנון שנשלט על ידי לבני.
בעוד שבועיים, כשלבני ומופז יקיזו זה את דמו של זו ולהפך, ייבחר נתניהו לכהונה נוספת כיו"ר הליכוד בפריימריז מולו יריבו הוותיק משה פייגלין. זו התמודדות משעממת, נעדרת יצרים או ויכוח מעניין, ובעיקר חסרת קיום. אלא שחרף התיאור הזה, ראש הממשלה מגלה פעלתנות יתר ורק השבוע קיים שני כנסים, בנתיבות ובנתניה, כשצמרת הליכוד מאחוריו. בדרך מתוכננים שניים נוספים - בבית שאן וחיפה.
נתניהו הוא שיזם פריימריז בזק, כשהוא מעיף לצד הדרך את סילבן שלום ולא מביט לאחור, ובסוף גם הצליח להכניס את עצמו לסרט רע. נתניהו חושש מאחוזי הצבעה נמוכים שיגדילו באופן לא פרופורציונלי את כוחו של פייגלין, שתומכיו מתייצבים כחיילים ממושמעים בקלפיות. ראש ממשלה חזק, ונתניהו בהחלט מחשיב את עצמו ככזה, לא יכול להרשות לעצמו שהמרוץ יסתיים כשפייגלין זוכה ליותר מ-20 אחוזי תמיכה.
נתניהו מתמודד כרגע מול עצמו, והמטרה היא להביא כמה שיותר מתפקדים לקלפיות. ראש הממשלה ממריץ אותם בעצמו, ובתחילת השבוע הם קיבלו ממנו הודעה קולית שמשדלת אותם ללכת ולהצביע. הכנסים בנתיבות ונתניה היו מופע של איש אחד, ורובם הוקדשו לתיאור העשייה הממשלתית באמצעות אזכורים מפורטים ומחמיאים במיוחד של כל שר וח"כ שנכח באולם.
נתניהו מחבק ומלטף עכשיו כל דבר. הוא רוצה ליצור מפגן כוח של אחדות השורות שידרבן את בכירי הליכוד להוציא את האנשים מהבתים. בכנס בנתיבות נתניהו נטל את המיקרופון, ירד מהבמה ושייט לו להנאתו לרוחבו של האולם. איש שיווק מחונן הוא נתניהו.
אבל מילא שריו הבכירים והקרובים, שלחייהם סמקו לשמע שפע המחמאות. כשהגיע למירי רגב, האישה שאותה ביקש להדיח מוועדת הכלכלה בימים שניהלה נגדו קרב על הורדת המע"מ על הפירות והירקות, עצר לרגע ואמר בטבעיות: זוהי מירי, האישה שבזכותה אתם אוכלים פירות וירקות מוזלים.
כרמל שאמה-הכהן, זה שנתניהו ניסה בכל כוחו לשלול ממנו את ראשות ועדת הכלכלה, ודני דנון האופוזיציונר הטורדני שלו הפכו כעת בפיו ללוחמים. מעניין מה היה אומר על סילבן שלום. אלא ששלום חסך ממנו את ההתחבטות. הוא פשוט לא הגיע.
mazal.moalem@maariv.co.il
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם