פרשת התאומים: "אסור לקפוץ למסקנות"
מומחים בתחום הרפואה המשפטית מזהירים כי ייתכן ולעולם לא ניתן יהיה לקבוע מה המקור לשברים בגופם של התאומים שבמצב קשה
צריך להיזהר מקפיצה למסקנות צילום ארכיון: נאור רהב
"אחת הבעיות היא שהפעוטות לא יכולים לדבר ולספר אם ומה קרה בבית ואנחנו לא יודעים מה היה שם", אמר ד"ר קוגל. "ישנן מחלות שיכולות לחקות תוצאות של התעללות. מדובר אמנם במחלות נדירות, אך דרושות בדיקות מקיפות כדי לשלול אותן ואלו לוקחות זמן, כך שאין מה לדבר על תשובה מיידית לתעלומה".
לדבריו, גם מלאכתו של פרופסור יהודה היס מהמכון לרפואה משפטית, שהגיע לאחר שבבית החולים כבר בוצעה סדרה ארוכה של בדיקות, היא לא פשוטה ולכן הוא מסכים עם קביעתו שיש להמשיך ולבדוק את הנושא.
"בתור התחלה צריך לבחון את הבדיקות הקיימות ואולי גם להציע נוספות", אמר, "ישנן מחלות מסויימות שגורמות שברים במקומות מסויימים ובצורות שונות. לא מספיק לומר שבר, צריך לבחון איזה סוג של שבר ואיפה הוא בדיוק".
"לא ניתן לקבוע בוודאות מה קרה שם"
בדיוק מסיבה זו טענה ד"ר מאיה פורמן רזניק, מומחית ברפואה משפטית גם כן, כי לעובדה שבוצעו בתינוק ניסיונות החייאה שלאחריהן נראים לרוב שטפי דם אין משקל רב, שכן בגילו של הפעוט נדיר שכתוצאה מהחייאה יגרמו גם שברים, אלא אם כן היתה אגרסיבית מידי. גם אם כן, אופי השברים סביר שיהיה אחר.
"בבית החולים
הזה יושבים רופאים מצויינים ומתלבטים ולכן לא ניתן לקבוע בוודאות מה בדיוק קרה שם. הדברים האלו תלויים על חוט השערה וקביעה לא זהירה יכולה להרוס חיים, בין אם של הילד ובין אם של ההורה. אני מכיר לא מעט מקרים שנקבעה התעללות ולבסוף התגלה ההפך", אמר קוגל והביא כדוגמה את המקרה של דניס אייזן שזוכה מהריגת בנו התינוק לאחר שריצה שש שנות מאסר על כך.
אז, לאחר מות הפעוט בן השלושה חודשים נמצאה חבלה בראשו. בדיקת פתולוגית העלתה כי החבלה נגרמה שעות לפני המוות, הזמן בו היה לבד עם אביו ולכן הוא הורשע לבסוף בהריגתו. ד"ר קוגל מספר כי רק במשפט החוזר שנערך התגלה שהחבלה נגרמה כארבעה ימים לפני כן ולכן לא ניתן היה לקשור בינה למוות. אחת הסברות כי הפעוט מת אז כתוצאה ממחלת לב, אם כי הדבר מעולם לא נקבע בוודאות.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם