למה לא אלג'יריה
הלקח הצרפתי ממלחמת האזרחים באלג'יריה צריך להיות נר לרגליו של נתניהו, אם הוא שואף להישאר בשלטון. דשדוש במקום אינו אופציה
130 שנה בקירוב שלטה צרפת באלג'יריה, מ1830- עד .1962 מיליון צרפתים חיו באלג'יריה, תשעה מיליון אלג'יראים. חצי מיליון חיילים ושוטרים צרפתים הוצבו באלג'יריה, יחס של חייל אחד לכל שני צרפתים. ב,1954- על רקע דרישות גוברות והולכות להגדרה עצמית, פרץ המרד הגדול נגד צרפת, ביום שכונה מאז "יום כל הקדושים האדום."
ראש ממשלת צרפת, פייר מנדס פרנס, הכריז: "המחוזות האלג'יראיים הם חלק מהרפובליקה... והם יישארו כאלה." התושבים הצרפתים נהנו מלובי ימני שמרני חזק ואלים בפרלמנט בפריז - האספה הלאומית. ב1958- היוו ילידי המקום הערבים פחות משמונה אחוזים מכלל הקולות באספה.
הצבא הצרפתי בנה את "מחסום המוות," גדר חשמלית במתח גבוה, מוקפת מוקשים, באורך 320 ק"מ. הותרו גם עינויים של עצירים שנתפסו. ז'אן פול סארטר, סימון דה-בובואר, פרנסואז סגאן, קלוד וז'אק לנצמן, סרז' רז'יאני - היו בין אלה שיצאו בפומבי נגד הדיכוי והכיבוש, ומקצתם אף קראו לסרבנות של חיילי צרפת.
אלה שפנו ב1958- בתחינה אל שארל דה גול כדי שיבוא וינהיג את צרפת לא העלו בדעתם שהגנרל הכריזמטי של צרפת החופשית יפנה לכיוון ההפוך. במשאל עם שנערך בספטמבר 1958 תמכו כ80- אחוז מהמצביעים בעמדתו, שלא הכירה בזכות האלג'יראית להגדרה עצמית. שלושה ימים לאחר עלייתו לשלטון הגיע דה גול לאלג'יר, ואמר שם להמון: "הבנתי אתכם ואני יודע מה רציתם לעשות." הרפובליקה החמישית שבראשה עמד, אשר החליפה את קודמתה הרעועה, החלה במשא ומתן עם ארגון המורדים האלג'יראים .FLN
תחילה ניסה להציע "שלום של אמיצים," אינטגרציה ושוויון זכויות. האלג'יראים דרשו עצמאות מלאה, לא פחות. "הוצא אותי מאלג'יריה," אמר דה גול לנושא ונותן מטעמו ז'וקס. קצינים צרפתים בכירים הצטרפו למחתרת הצרפתית ,OAS שאיגדה את כל מתנגדי הפינוי והשלום: ניסיונות התנקשות בדה גול, חבלות, שביתות, הרג חיילים ושוטרים צרפתים, הוצאה להורג של משתפי פעולה, הפגנות וכמובן הרג המוני של מקומיים. פריז עצמה עיניים מול פעולות "תג מחיר" עצמאיות של התושבים הצרפתים באלג'יריה.
המרד נגד דה גול הגיע לשיאו ב,1961- בעיצומן של שיחות השלום באביאן. בסיום הפוטש הודחו מהצבא 220 קצינים, 114 הועמדו לדין צבאי, ושלושה גדודים שהשתתפו בהתקוממות פוזרו. כאלף קצינים נוספים התפטרו במחאה. "מעמדנו הלאומי ויוקרתנו הבינלאומית מצויים בשפל שלא היה כמותו," הצהיר דה גול. ואכן העצרת הכללית של האו"ם, ברוב קולות מכריע, החליטה בעד
באותה שנה, ,1961 הצביע רוב מכריע של הציבור בצרפת במשאל עם בעד היפרדות מאלג'יריה. שנה לאחר מכן פונו הצרפתים מאדמת אלג'יריה. עם נסיגת הצבא הצרפתי ברחו גם רוב המתיישבים הצרפתים חזרה לארצם. אלג'יראים מקומיים רבים, עשרות אלפים, שנחשדו כמשת"פים, נטבחו בידי בני עמם לאחר הפסקת האש.
צרפת כלל לא הייתה ערוכה לקלוט הצפה של מאות אלפי מהגרים ופליטים, וציפתה לעשירית מהמספר שהגיע. ההשלכות של האלתורים החפוזים בקליטת המפונים היו קשות ביותר. על רקע מלחמת אלג'יריה נפלו תשעה ראשי ממשלה בצרפת, מהם שלושה שכיהנו בין יום אחד לשבועיים. צרפת הייתה קרובה למלחמת אחים.
עם כל השוני, גם אצלנו, צריך לקחת את גורלנו בידינו, להתכנס לגבולות בטוחים ומוכרים, וליצור מציאות של שתי מדינות לשני עמים. כדי שהמדינה תהיה יהודית ודמוקרטית לדורות, חייבים לקבל היום החלטות - לפני שיהיה מאוחר.
הכותב הוא אלוף משנה במיל,' לשעבר מנהל לשכתו של אהוד ברק וראש הצוות המדיני, וכיום יו"ר משותף של "עתיד כחול-לבן"
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם