סוף עידן האקליפטוס
העובדה שהנוף המוכר נעלם, למגינת לבם של התושבים, ושחלק מהעצים לא יתאוששו מהניתוח הכפוי, כלל לא מטרידה את הגוזמים
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
חלוצי העלייה הראשונה והגרמנים הטמפלרים שתלו את האקליפטוס בתאוות ייעור אירופאית בחדרה, פתח תקווה, ראשון לציון וגם בוולדהיים ושרונה. הקיבוצניקים שתלו אותו בחורשות בסביבות המשק, הבריטים בבסיסי הצבא שלהם ובשנות ה-60 נטעו אותו בגומות הלימנים שבנגב. בתכונותיו, גילם האקליפטוס את כל שהיה מצופה מחלוץ ציוני: הסתפקות במועט, עמידות, חוזק ופרודוקטיביות.
כחלק מתהליך הגילוי וההתפקחות שעברו על החברה הישראלית בשנות ה-70 של המאה שעברה, התברר פתאום שאקליפטוסים בכלל לא מייבשים ביצות. המפעל ההירואי של יבוש אגם החולה התגלה כחטא וכל אותן ביצות, או שלוליות עונתיות שינו את מעמדן והיו למשאב טבע בסיכון. שמן שודרג לבריכות חורף. עלי עץ האקליפטוס הריחניים שפעם נחשבו לבעלי סגולות מרפא, כמו גם התפרחת הריחנית, הפכו לסוג של איום רעיל לטריטון ולחפרית.

מושג המגוון הביולוגי, שהומצא לפני כ-20 שנה, חדר לארץ רק לאחרונה ומקודם באדיקות מעוררת השתאות. מעתה, נחלק עולמנו לחלוקה ברורה שבין מינים "ילידים" ו"פולשים". מינים אלה הפכו לסוג ב', לבעייתיים, או אם לדייק - לסכנה בעבור המינים המקומיים. לרגע נשכחה העובדה שגם החרוב והשיקמה ואפילו הצבר, הובאו לכאן מניכר. ההיררכיה החדשה מיקמה את האקליפטוס בתחתית הסולם: גם גר, גם שכיח מדי ועכשיו גם אויב המגוון הביולוגי.
מקרה של עץ אקליפטוס שקרס בפארק הירדן וגרם למותו של נער, הוסיף לתכונותיו השליליות של העץ מימד דמוני וכל חורשות האקליפטוסים הפכו לפתע למקומות מפחידים שיש לאסור כניסה של ילדים לתחומם. בשנה האחרונה פתחו רשויות עירוניות רבות במבצע גיזום רדיקלי של האקליפטוסים.
מה שבטוח, זה שאין מצב שהטייקונית מהמגדל שבקצה שדרות רוטשילד, שהרגע עברה לכאן מהמושב בשרון, תבחין בכריתת העץ הוותיק מתחת למגדל. מהמרפסת המגוננת שלה קשה לראות מה שקורה למטה. היא לא רואה את הקבצן שישן באופן קבוע על הספסל וגם לא את הפקק האינסופי והנצחי שמקיף את המגדל מכל עבריו והאמת - עץ אחד או יותר, מה זה משנה? הרי הגנן שלה מכיר משתלה נהדרת שמתמחה במכירה של עצים גדולים, מהממים. כפרות.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום איכות הסביבה של תפוז אנשים-
