בדרך לרצף? מיט רומני מחכה לפלורידה
אחרי ההפסד בקרוליינה הדרומית, מקווה רומני כי פלורידה תעלה אותו שוב על הסוס. זו בחירה בין בידור פוליטי לסיכוי אמיתי לנצח
ביום שישי שעבר, כשהסקרים כבר לימדו על יתרונו הגדל של רומני במרוץ - מהפך שני בסקרים בתוך שבועיים - בא מקיין ללייקלנד, פלורידה, כדי לסייע למועמד שמקווה להוכיח היום שהוא אכן המוביל, שהוא, כמעט בודאות, המועמד הסופי.
"אני חושב שאנחנו צריכים לשלוח את ניוט גינגריץ' לירח, ואת מיט רומני לבית הלבן", גיחך מקיין על חשבונו של גינגריץ'. מוקדם יותר בשבוע שעבר הבטיח גינגריץ' לבוחריו שעוד לפני תום כהונתו השנייה יציב בסיס של קבע על הירח. מקיין חשב, במידה של צדק, שזה מצחיק.
זו אחת מאותן הבטחות של גינ גריץ' שהבוחרים כבר למדו להתרגל אליהן. הוא איש תוסס, שופע רעיונות. בכל יום יש לו עשרה או תריסר רעיונות, וכמו שאמר עליו מישהו, הנה עוד רגע של רשעות, "שניים שלושה מהם טובים". במילים אחרות, השאר רעים.
יש חן מסוים במועמד שפיו לא מפסיק לנפק כותרות, אך בוחריה של פלורידה כנראה כבר החליטו שלא כל תכונה חיננית של מועמד תשרת את הציבור גם כשמדובר בנשיא עצמו. חבל, קרב בין גינגריץ' לבין ברק אובמה היה יכול להיות מרתק. אם הבוחרים הרפובליקנים יצביעו היום כצפוי לרומני, הם יוכיחו בכך שהם מעדיפים ניצחון על פני בידור פוליטי משובח.
גם רומני הוכיח משהו בשבועיים האחרונים: כושר עמידה בלחצים ויכולת הסתגלות למצבים משתנים. למי ששכח, אחרי ניצחון באיווה ועוד אחד בניו המפשייר בא השבוע הגרוע בקמפיין של רומני. תחילה נלקח הניצחון באיווה והועבר ליריב, הסנטור לשעבר ריק סנטורום, אחר כך גזל ממנו גינגריץ' את הניצחון שכבר נראה מובטח בדרום קרוליינה.
במקום טיול קליל לפלורידה רומני נאלץ לעבוד קשה, ממש להזיע. ארבעה מועמדים מתחרים היום, ושלושה מהם כבר ניצחו במדינה אחת. במקום להיות מסמר אחרון במרוץ, פלורידה תהיה עוד מסמר ראשון שאחריה יבוא חודש דליל יחסית בהצבעות.
בעוד שלושה
אחר כך, בתחילת חודש מרץ, יבוא יום שלישי הגדול, "סופר טיוזדיי". רומני מקווה להגיע אליו עם כל המדינות שהיו עד כה בכיסו. גינגריץ' מבטיח להמשיך להתחרות, בתקווה שפרישה של סנטורום תגבש סביבו סופית את המחנה השמרני של המפלגה הרפובליקנית. אם יצליח לקטוף כמה מדינות ביום שלישי הגדול, אולי יהיה לו דלק להמשיך.
אבל לא רק דלק צריך המועמד גינגריץ', אלא גם ערמה של מזומנים. המרוץ שלו כרגע נשען בעצם על תרומתו הנדיבה של איש אחד, מוכר היטב, שלדון אדלסון. בזכותו הוא היה יכול לנסות ולנצח בפלורידה הגדולה, מדינה שאי אפשר לנהל בה קמפיין מבית לבית. מדינה שצריך להשקיע בה ברדיו, בטלוויזיה.
גינגריץ' השקיע את כספו של אדלסון, אבל רומני השקיע הרבה הרבה יותר. בהנחה שינצח היום, הציע בעל טור אחד, זה יהיה ניצחון דומה לזה של הגנרל הצפוני יוליסס גרנט על הגנרל הדרומי רוברט אי. לי במלחמת האזרחים האמריקאית. ניצחון של שחיקה אטית ויסודית, של התשה בהפעלה עיקשת של כוח עודף. רומני הציף את פלורידה בתשדירים אגרסיביים, תוקפניים. שני הצדדים נטשו כבר מזמן, ערב ההצבעה באיווה, את ההבטחות המגוחכות לנהל קמפיין "חיובי".
מזלם של שניים אלה הוא שבפלורידה החמימה אפשר להסתובב גם בלי כפפות. "יש לו רקורד של מנהיגות כושלת", קבע רומני בהתייחסו לתקופה שבה כיהן גינגריץ' כיו"ר בית הנבחרים שהצליח להמאיס את עצמו על רוב חבריו. גינגריץ' השיב בהאשמה חמורה יותר: "הוא (רומני) באופן בסיסי ליברל", קבע . אין עלבון חמור מזה במפלגה הרפובליקנית.
שני אלה, המועמדים היחידים שעוד יש להם סיכוי לנצח, מנהלים עכשיו מרוץ במתכונת הקלאסית של המסורת הרפובליקנית. רומני הוא המועמד הממסדי. גינגריץ' הוא מי שמנסה לקעקע את שליטת הממסד ולכבוש את המפלגה בעזרת הבוחרים. אלא שמדובר במפלגה ממושמעת, וכמעט תמיד מנצח בה איש הממסד.
בוש ניצח את מקיין ב-2000, בוש האב ניצח את פאט ביוקנן ב-1992, אבל יש גם יוצאי דופן. הידוע שבהם הוא ניצחונו של בארי גולדווטר על נלסון רוקפלר במרוץ של 1964. זו השנה שבה הובס הממסד, במרוץ שתחילתו בששון וסופו באסון. גולדווטר הובס על ידי לינדון ג'ונסון בבחירות הכלליות בפער עצום. המפלגה למדה לקח.
בפלורידה סיפקו רומני וגינגריץ' את אחד המרוצים ההפכפכים והמתעתעים בתולדות המפלגה. בנובמבר הוביל גינגריץ' בסקרים בכמעט שלושים אחוזים. באמצע ינואר, אחרי ניו המפשייר, הוביל רומני בלמעלה מ-25 אחוזים. לא חלף שבוע וגינגריץ' חזר להוביל בכמעט עשרה אחוזים. ועוד שבוע, והנה שוב רומני מוביל, בלמעלה מעשרה אחוזים. עד עכשיו, הכל בסקרים כמובן. היום סוף-סוף זה ייגמר.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם