"אנשי המילואים הפכו לכוח עבודה זול"
מערך הלחימה העיקרי בצה"ל נמצא במצב מדאיג: המפקדים לא עומדים בנטל הכלכלי, חוק המילואים מתמסמס ואנשי מילואים מפוטרים מעבודתם
בגדוד הסדיר השכן ובחטיבה הממונה לא הצליחו במשך שעות ליצור קשר עם המילואימניקים, וההיסטריה הייתה בשיאה. "אפשר להבין אותם", הודה השבוע קצין בכיר בצה"ל שהתייחס למקרה החריג, "המציאות השתנתה, זה כבר לא מילואים כמו ב'גבעת חלפון', שהולכים לדוג ולעשות 'בטן-גב'. היום מתייחסים לזה ברצינות, וגם צה"ל מחויב בהוגנות מול אלה שנושאים בנטל".
אמירה זו מקפלת בתוכה שורה ארוכה של היבטים, כלכליים ברובם, שמערך המילואים לא זוכה להתייחסות לגביהם. מדובר בסוגיות עקרוניות ועמוקות, ומי שצופה את פני העתיד מודאג, מאוד מודאג.
גורמים בצבא אמנם מודים שנתוני ההתייצבות מעודדים - שיעור המוטיבציה הגבוה, בעיקר לאחר מלחמת לבנון השנייה, מגיע לעתים ל-120 אחוז, בכל הקשור להתייצבות לאימונים ולתעסוקה - אך נתון זה מטעה.
"אנחנו נמצאים במגמה מאוד מסוכנת", מתריע אל"מ (מיל') משה פישר, חבר בפורום המג"דים והמח"טים במילואים. "לאט לאט הופכים את אנשי המילואים לכוח עבודה זול לביטחון שוטף. האימונים מאוד מוגבלים, אין למג"דים שום גמישות להוסיף ימים, לראות תרגיל אחר, לעשות דברים נוספים כדי לשפר את הכשירות. אמנם שיפרו את הציוד, אבל חוסכים מאוד בכמות התחמושת. זה תחושה שכאילו עושים, אבל רק כאילו".
וכך, דווקא בתקופה זו, אחרי שמחסני החירום סודרו, הציוד שודרג וכמות ואיכות האימונים עלו נראה שמשבר חריף ומסוכן מאיים על המערך החשוב הזה, שאמור להוות הכוח העיקרי במלחמה הבאה. אותו מערך שהוזנח במשך שנים, ורק הצלקות ממלחמת לבנון השנייה חשפו את הפצע הפתוח שדימם בלי שאיש נתן על כך את הדעת.
פישר, ששימש במשך שבע שנים כמג"ד מילואים ובמשך תקופה דומה כסגן מפקד חטיבה, יודע היטב כיצד נראים הדברים מבפנים. לדבריו, העובדה שמג"ד מקבל עשרה ליטרים דלק ביום מילואים, היא רק דוגמה קטנה שממחישה את היחס לאלה שעוזבים משפחה, ילדים ועבודה לטובת מדי הזית.
רק לאחרונה התברר כי ההחלטה לפיה יקבלו חיילי מילואים החזרי נסיעות בגין הגעתם לבסיסים לא תיושם בשנת 2012 בשל מגבלות תקציב.
קצין מילואים ראשי, תא"ל שוקי בן-ענת, היה מאלה שביקשו לשנות את המצב. בביקוריו התכופים בשטח הוא שמע את התלונות הרבות. מבדיקה שערך עלה כי 85 אחוז מהמילואימניקים מגיעים לבסיסים ברכבם הפרטי. בעבור מפקדים שנאלצים להגיע לדיונים לעתים תכופות, משמעות העניין היא מכל דלק מלא
בצבא ציינו כי לא ניתן להעמיד לצורך פתרון הבעיה סכום שנאמד ב-80 עד 150 מיליון שקל בשנה. תא"ל בן-ענת לא אהב, בלשון המעטה, את ההחלטה ורמז בדיון בכנסת כי כך לא יהיה אפשר להמשיך.
היותו לובש מדים מחייבת אותו מחד לברור את אמירותיו, ובשל כך ציין שכרגע נותר רק להצדיע ולפעול על פי ההחלטה. מאידך, הזהיר באותה נשימה מסיומה של מה שכינה "ההתנדבות הכלכלית".
"אנשי מילואים מוכנים להסתכן, אבל לא מוכנים לפתוח את הארנק", מוסיף הקצין הבכיר. "הם לא נוסעים בתחבורה ציבורית, ואנו צריכים לכל הפחות להשיב להם משהו, לכל אלה שעושים שימוש ברכבים הפרטיים. אגב, ככל שיגיעו מוקדם יותר לבסיס כך יפתחו באש מוקדם יותר ויהפכו את האימון לאפקטיבי יותר".
באחד הדיונים שנערכו באחרונה בכנסת בעניין אנשי מילואים שהם גם בעלי עסקים קטנים, הודה מג"ד, שכבר כעת יש מגמה שלילית בשיעור ההתייצבות הגבוה.
שכירים, וביתר שאת עצמאים, יוצאים לא פעם בשן ועין כתוצאה משירות המילואים. אורך הרוח של המעסיקים כידוע קצר מאוד בעניין הזה, והיחס בהתאם. בשנת 2011 טיפלו משרדי הביטחון והתעשייה והמסחר ב-160 תלונות של אנשי מילואים בגין פיטורים.
בצבא מעריכים שבפועל יש לפחות פי חמישה אירועים דומים, אבל רבים מעדיפים להימנע מלהוציא את העניין החוצה, בעיקר משום שהם חוששים כי הדבר יעבור מפה לאוזן ובעתיד הם לא יוכלו להתקבל למקום עבודה חדש.
במגזר הציבורי אין למשל כל הטבה, או מעין העדפה מתקנת, לאיש מילואים שנמצא 70 או 80 יום במדים. כאשר מילואימניק מגיע למכרז ממשלתי למשל, ישנו סיכוי לא מבוטל שלא יוכל כלל להתמודד על התפקיד, כשבאותה שעה בן מיעוטים אשר לא נדרש למילואים יקבל את התפקיד. "זה לא ייתכן שמי לא תרם לביטחונה של המדינה יהיה עדיף על מג"ד המילואים, אבל זה המצב העגום", אומר קצין בכיר בצה"ל.
הוא ציין כי מדובר בעניין של תפיסה שקיימת בתחומי קרקעות מדינה, דיור ובעוד עשרות תחומים אחרים שאם יהיו נגישים מעט יותר לאנשי המילואים, הם ירגישו שיש מי שמעריך את התרומה שלהם. אגב, רשימה כזאת העביר לפני למעלה משנה תא"ל בן-ענת לראש הממשלה, אבל תשובה ממשית לא התקבלה בצבא.
דילמת המפקדים הבכירים במילואים, שנאלצים להתמודד עם המתח הבלתי אפשרי בין המשימה הצבאית, לבין העבודה והמשפחה, מדאיגה בעיקר לגבי דור המג"דים בעוד שנתיים או שלוש.
"אנחנו עדיין, למרבה המזל, נמצאים עם הדור של פעם, אותם ציונים שהתרגלו לתנאים פחות טובים, קצת קיטרו, אבל המשיכו הלאה. זה לא מה שיהיה בעתיד אם התפיסה לא תשתנה", אמר הקצין הבכיר.
גם תא"ל (מיל') אריאל היימן, שהיה הקמל"ר (קצין מילואים ראשי) הראשון, חושב שאם הטיפול בנושא יהיה סתימת חורים קטנים ולא טיפול שורש יסודי, הבעיה תצוף בבת אחת בדרך שלא ניתן יהיה לטפל בה באופן יעיל. "זה מאוד נחמד לקבל מחמאות על שירות המילואים, אבל זה לא מספיק, אז עושים שבוע הוקרה, אבל אי אפשר לעצור פה".
דבריו של אל"מ (מיל') פישר בוטים הרבה יותר: "האמירות על חזרה למצב שבו היינו ערב מלחמת לבנון השנייה, אינן בגדר איום סרק. הכל רגוע אולי מעל לפני השטח, אבל מתחת יש המון רעשים לא נעימים לאוזן שאף אחד לא רוצה שיגיעו אליו".
אין כמעט מחלוקת על כך שחוק המילואים שנכנס לתוקפו באפריל 2008, קבע כמה נורמות וערכים חשובים לגבי המערך, ובין היתר עשה גם סדר בכל הקשור להיקף ימי המילואים ולסוג הפעילות.
מנגד, נותרו כמה סוגיות כבדות משקל מחוץ לחוק, והן אלה שמחוללות את המשבר שכבר נמצא בפתח. בחוק המילואים נקבע גיל הפטור: 40 לחוגרים ו-45 לקצינים וכן תקופת השירות המרבית במשך שלוש שנים לחייל (עד 54 יום), למש"ק (עד 70 יום) ולקצין (עד 84 יום), ולצד זה כמה צ'ופרים נוספים.
ח"כ איתן כבל (עבודה), ממובילי החוק, מזהיר כי מי שינוח על זרי הדפנה, עשוי למצוא עצמו בעוד כמה שנים במשבר עמוק של מערך המילואים.
"החוק הזה הוא בגדר מהפכה, אבל אנחנו רק במחצית הדרך, ונדרשת עשייה רבה מצד המדינה", אמר השבוע, "להכרה שתיתן המדינה לחיילי המילואים ישנה חשיבות עצומה, והעניין מקצין עוד יותר כשעל גרף הזמן הפער בין המערך הסדיר למערך המילואים רק הולך ומתעצם".
לדבריו, ההתמודדות של חיילי המילואים כיום היא מורכבת יותר, ובמציאות כלכלית לא פשוטה של מרבית חיילי המילואים, שכירים ועצמאים, אסור שהם יפסידו משום שהם נושאים בנטל הכבד. "לצערי", אומר כבל, "הנושא לא נמצא על סדר היום, לא פעם כשמנסים לקדם עבור אנשי המילואים עניינים שונים, זה מרגיש כמו מלחמת עולם".
בנוסף לכך, יש לתת את הדעת על טענות שעולות חדשות לבקרים מצד המילואימניקים לגבי העובדה, שחוק המילואים שמגביל אותם לאימון מלא פעם בשנה ולתעסוקה מבצעית בשנה לאחר מכן, פוגע ב"דבק" של הפלוגות והגדודים, וזאת לא רק בעיה של מורל נמוך יותר, אלא יש בזה פגיעה בכשירות.
ארגוני המילואים מתריעים זה מכבר על כך כי נעשים ניסיונות מצד צה"ל דרך הסמכות המוקנית לשר הביטחון, להניע תהליכים שחורגים מחוק המילואים, זאת דרך ועדת חוץ וביטחון של הכנסת שבסמכותה לדון בעניין.
"לא אחת", אמר השבוע נציג של אחד מארגוני המילואים שעוקב אחרי הדיונים בנושא, "הנוסח שמופיע באותן בקשות נתון לפרשנות גמישה, למשל קבוצת מקצועות צבאיים שניתן לקרוא להם לשירות מעבר לימים הקבועים בחוק. אלא שלא רשום באילו מקצועות בדיוק מדובר, והצבא יכול לעשות בזה שימוש ככל שהוא חפץ". בארגוני המילואים אומרים שמדובר בכרסום החוק.
כך למשל הוצגה באחרונה בפני ועדת חוץ וביטחון בקשה בה פורטו רשימת מקצועות, בהם רב צבאי, קלינאי תקשורת ומורה נהיגה, שגיל הפטור של העוסקים בהם צריך לעמוד על 49 במקום 40. במקרה זה הוועדה נתבקשה לאשר צו מתאים לשינוי גיל הפטור למשך שלוש שנים. הוועדה הסתפקה במתן צו לארבעה חודשים בלבד.
ח"כ כבל הסביר בשעתו כי אישור בקשה כזאת, משמעותו נטל נוסף על מי שכבר משרת. "צריך לזכור שמאחורי כל צו כזה שמאפשר להאריך את שירות המילואים בעוד כמה שנים, עומד בן אדם שיש לו גם משפחה. ראוי שהצבא יפעל למציאת פתרונות אחרים כדי לממש את ייעודם שלא באמצעות זימון לשירות מילואים".
אגב , מאז שחוק המילואים בתוקף, שונו בו כמה וכמה סעיפים, כך שבין היתר בעלי תפקידים שונים נקראים להכשרה ואימונים ל-108 ימים בשנה, ולא מדובר רק במפקדים בכירים (למשל חייל המשרת ביחידה לפינוי שלגים או חוקר שבויים בחיל המודיעין).
תא"ל בן-ענת הוא הקמל"ר השלישי של צה"ל, בקיץ יתפוס את מקומו אל"מ (מיל') הושע פרידמן, אשר שימש בעבר כמח"ט "כרמלי". מדובר באיש מילואים בעל ותק של 31 שנים, שיועלה לדרגת תא"ל.
הדיון סביב נחיצותו של מוסד הקמל"רות מתקיים כל העת, לא מעט קולות טענו כי הוא מיותר, חסר יכולת השפעה ואינו מספק את הסחורה. גם למטה הכללי של צה"ל היה קשה בהתחלה לקבל את הציפור המשונה הזאת.
למשל, כאשר הקמל"ר הראשון, תא"ל היימן, נהג להסתובב במדי ב' בלבד, לרבות בדיונים חשובים, הוא זכה לעקיצות של הרמטכ"ל, דאז, גבי אשכנזי. היימן נהג להסביר לחבריו כי אינו מרגיש כמו איש קבע בכיר אלא כנציג המילואימניקים, ולכן מדי העבודה הם חלק מבלתי נפרד ממנו.
תא"ל דני ון בירן, שהיה הקמל"ר השני, חושב שיש לו, למוסד הזה, תרומה חשובה. "קמל"ר מייצג את האינטרסים של אנשי המילואים", אמר השבוע, "אני לא הייתי משקיע שלוש שנים וחצי, תוך עזיבת מקום עבודה, בתפקיד ריק מתוכן. זה נכון שלעתים כלובש מדים, אתה לא יכול לומר כל מה שאתה חושב בחוץ, אבל זה לא מגביל אותך לדיונים בתוך הצבא, ושם עיקר ההשפעה".
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם