חידת גנץ: סוגר שנה ראשונה בקדנציה
רץ שעה מדי בוקר, מוטרד מהאיום האיראני ושומר על יחסים סבירים עם ברק. לפני שנה בדיוק נכנס ללשכת הרמטכ"ל. פרופיל עדכני
"הוא בכלל לא העלה על הדעת שיקרה משהו כל כך לא צפוי", סיפר אחד ממכריו, איש צבא בכיר לשעבר. "לאחר שיואב גלנט מונה לרמטכ"ל, נזרקו פה ושם אמירות שאולי עוד דברים ישתנו, אבל גנץ לא אמר על זה מילה, לא האמין כנראה שזה יכול לקרות". אבל זה קרה, ומאז חלפה בדיוק שנה. שליש, אם מביאים בחשבון את ההחלטה החדשה שלפיה הרמטכ"ל יכהן שלוש שנים ורק במקרה חירום יזכה לשנה נוספת.
גנץ, יאמרו מכריו בצבא ומחוצה לו, תמיד חלם על תפקיד הרמטכ"ל. כבר כששירת כמפקד אוגדת איו"ש הודה בכך. דבר אחד תמיד הפריע לו בדרך: העובדה שהוא כמעט לא רואה את ילדיו. פעם גנץ סיפר שכשבנו הבכור, נדב, היום חייל בצנחנים, היה קטן יותר, הוא רצה ללכת למשטרה ולהתלונן ש"גנבו" לו את האבא. מאז חלפו כמה שנים ובני גנץ הוא הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל.
אף שבמוסד הרמטכ"לות אין שנה שדומה לקודמתה, ואף שערפל סמיך מכסה את העתיד ולא ממש מאפשר להעריך כיצד ייראה המשך הקדנציה של גנץ, אין ספק שהוא מתחיל להטביע חותם. גנץ, תכף בן 53, שמר גם כרמטכ"ל על התדמית הלא מאיימת שליוותה אותו לאורך הקריירה הצבאית שלו. הוא לא מתלהב מהכינויים שהודבקו לו, כגון "הנסיך" או "בני-חותא", שמנסים להציגו כמי שאינו מתלכלך ומתנהל על מי מנוחות. בסביבתו מתייחסים לזה כאל "מנהיגות שקטה".
לפעמים זה מטעה. לפני כמה שבועות, באחד הדיונים עם אלופי המטכ"ל, היה רעש סביב השולחן. גנץ חיכה בסבלנות, וכשהשקט לא הגיע, הוא נתן מכה חזקה על השולחן והזדקף מלוא קומתו בכיסא. שקט מוחלט השתרר בחדר וגנץ אמר בקול חד: "אתם כנראה מתבלבלים בין הרמטכ"ל לבין בני". אף אחד מהנוכחים לא העז לפצות פה.
בדיונים שמתקיימים אצלו הוא נותן לכולם להתבטא, מקשיב, סבלני, לא מתרגש אם יש חריגה מהזמן שנקבע, לא מרים את הקול. "יש משהו רגוע בהתנהלות הזו. הסגן שלו, לעומתו, הרבה יותר קצר, חותך באמצע לפעמים", העיד אחד מראשי החטיבות במטכ"ל. יש מי שטוענים שהרמטכ"ל חייב להיות דמות קצת מאיימת, כזו שקצינים יעדיפו לסטות מדרכם בחניון הבכירים, העיקר לא להיתקל
במטכ"ל של גנץ לא מבינים את פשר הביקורת. "זה שרמטכ"ל מעודד דיון חופשי והאווירה היא שניתן לומר הכל, זה לטובה. הוא לא צריך להציג את כרטיס העבודה שלו לאיש. מגוחך שיש מי שלוקח את זה למקום אחר", אומר אחד הבכירים בפורום הזה. "מעולם לא הייתה בעיה שבה היה צריך להכריע בנושא, גם בתחומים מאוד רגישים, והרמטכ"ל עיכב או נמנע מלקבל החלטות".
באחרונה , בשיחת חולין, אמר לכמה קצינים שהיו עמו: "זה שיש לי עיניים כחולות ואני מדבר בשקט, לא אומר שאני פראייר". מעבר לזה, הוא לא מנסה להילחם באותה תדמית. "אין ספק שגנץ שונה מקודמו גבי אשכנזי. זה סגנון אחר, שאי אפשר לומר אם הוא טוב יותר או רע יותר", אומר חבר לשעבר בפורום המטכ"ל.
השוני בסגנון בא לידי ביטוי גם בכך שגנץ פחות אוהב תרגילי מנהיגות. בביקוריו הרבים בשטח הוא לרוב מקשיב, אפילו זורק איזו חצי בדיחה כאשר מפקדים מעבירים סקירה. הוא לא יתקיל מג"ד בשאלה כמה עריקים יש לו ויראה עד כמה הוא שולט בנתון. יתרה מכך, באותם ביקורים לא יהסס להיענות לבקשה מבוישת של כמה אנשי קבע שרוצים מזכרת מצולמת איתו, יזמין אותם לעמוד לידו ואפילו יחייך כאשר ילחצו על כפתור הצילום של הטלפון הנייד.
גנץ התיישב בכיסא הרמטכ"ל לאחר שביצע לא פחות מחמישה תפקידים במטכ"ל - ניסיון שאין שני לו. 38 צעדים, זהו המרחק בין לשכת סגן הרמטכ"ל בקומה ה-14 בבניין הקריה לבין לשכת הרמטכ"ל, שנמצאת בקצה השני של המסדרון. גנץ, בגלל גובהו, אולי עושה זאת בפחות צעדים, אבל מה שנראה כמרחק הליכה קצר הופך לפער ענק כשמדובר באחריות המוטלת על הרמטכ"ל. למזלו הרב, ההיכרות האינטימית שהייתה לו עם הצבא סייעה בתקופת החפיפה הקצרה שעמדה לרשותו.
גנץ נולד במושב כפר אחים, שהוריו, מלכה ונחום ז"ל, היו ממקימיו. החלום על קריירה צבאית פיעם בו כבר מגיל צעיר, כנראה. כבר באחד מחגי הפורים של ילדותו התחפש לחייל. אגב, לא פעם הזכיר גנץ את הוריו בנאומים שונים. כשהיה סגן רמטכ"ל סיפר כיצד במהלך מבצע "עופרת יצוקה" נפלה רקטת קסאם סמוך לבית אמו.
"שוחחתי עם אמי בטלפון, זמן קצר לאחר הנפילה, והיא אמרה לי משפט שבעיני מקפל את האמת שלנו:'אל תפסיקו לשלוח להם מזון ואל תפסיקו להילחם'". גנץ עשה שימוש בדברי האם על מנת להבהיר באיזו דרך על צה"ל לפעול - מוסרית ונחושה. גם כשמונה לרמטכ"ל הזכיר את אמו, שנפטרה בינתיים, סיפר על הסבל שעברה בשואה והשתמש בזה כדי להדגיש את חשיבותו של צה"ל.
זמן קצר קודם לכן, כשהשתחרר, החברים הצליחו לזהות על פניו מידה של אכזבה. "הוא היה מצוברח ליום או יומיים, אבל לא מעבר. מיד הסתכל קדימה". גנץ , שהאמין שמגיע לו לפקד על הצבא, סבר שבהליך בחירתו של יואב גלנט לרמטכ"ל התרחשו תהליכים לא ענייניים, ואף דיבר על זה עם שר הביטחון ברק. עם זאת, ולמרות המתיחות שנוצרה בינו לבין גלנט, גנץ מיהר להתקשר ולברך אותו על המינוי.
כשגנץ עצמו מונה לבסוף לרמטכ"ל, הוא הקפיד להזכיר את גלנט ואת פועלו. גם החששות לפיהם גנץ ישמור טינה לגלנט ויפגע במינוי "אנשיו" התבדו: אל"מ יהודה פוקס, שתוכנן להיות העוזר של גלנט, ימונה בקרוב למח"ט הנח"ל, וגם לאחרים נמצא תפקיד בצבא.
בניגוד לקודמו בתפקיד, לגנץ אין כוורת מובהקת. בסביבתו הקרובה ניתן למצוא את דובר צה"ל, תא"ל יואב (פולי) מרדכי - אף על פי שבין השניים לא הייתה היכרות אישית מוקדמת עד לתפקיד הזה. גנץ רצה דובר מהשטח, ותא"ל מרדכי, שצמח באמ"ן וסיים את תפקידו כמפקד המנהל האזרחי באיו"ש, מצא את עצמו בתפקיד שכלל לא האמין שיתבקש לעשות.
בסביבה הקרובה נמצא גם עוזר הרמטכ"ל, אל"מ הוד בצר, לשעבר הרל"ש של גנץ כשזה היה מפקד זרוע היבשה. בין האלופים הקרובים לרמטכ"ל ניתן למצוא את אמיר אשל, שמונה השבוע למפקד חיל האוויר, את ראש אמ"ן אביב כוכבי וגם את גדי אייזנקוט, שכרגע נמצא בתקופת לימודים.
גנץ מתחיל את יום העבודה שלו מוקדם בבוקר. הוא מקפיד לרוץ לפחות שעה בחדר הכושר, בדרך כלל עם הרל"ש שלו, סא"ל יקי דולף. הוא תמיד יעדיף ימי עבודה שכוללים סיור בשטח על פני דיונים ארוכים במשרד. הוא לא מעשן, אבל שותה הרבה קפה שחור עם סוכרזית. את הארוחות הוא משלב עם פגישות קצרות, ולא מוותר על חיבתו לשוקולד.
הרמטכ"ל הוא חובב גאדג'טים ומפיק תועלת רבה מהבלאקברי הצמוד שלו. אף על פי שבסביבתו מתעקשים ש"אין לו זמן לתקשורת" ומספרים שהוא לא קורא עיתונים, גנץ דווקא בעל מודעות עצמית גבוהה ומגלה רגישות לשמו הטוב ולביקורת בעיתונות.
בניגוד לרמטכ"לים קודמים, לגנץ יש ילדים קטנים, נועם בן השמונה וניר בן התשע. אמנם אין לו זמן להגיע לאסיפות הורים או לסייע בשיעורי הבית, אבל כאן הוא נהנה מהחיפוי של אשתו רויטל. גנץ מקפיד לשמור את יום השבת לבילויים משפחתיים - טיולים או ארוחות במסעדות. למרות הלו"ז הצפוף שלרוב כלל לא נמצא בשליטתו, גנץ מאוד מעורב בגידול ארבעת ילדיו ומנצל כל רגע פנוי לשהות במחיצת משפחתו.
החברים מספרים על אדם ש"מחובר לשורשים של הארץ הזו", אוהב לטייל, ובט"ו בשבט מקפיד להתייצב לטקס הנטיעות. חוץ מזה, הוא אוהב שירי ארץ ישראל ו"לפעמים, עם חברים, הוא גם שר סולו", מספר אחד מהם. אחד השירים האהובים עליו הוא ניגון קבלת השבת, "מי האיש חפץ חיים", מתוך ספר תהילים. בכנס סגל הפיקוד הבכיר הראשון אליו הגיע כרמטכ"ל, אף הקריא גנץ כמה שורות מהפיוט.
לגנץ כמה חברים טובים שמלווים אותו שנים רבות, רובם קצינים לשעבר בצה"ל. עם חלקם נפגש בתחנות הרבות שעבר בקריירה הצבאית, אחרים הם בני המושבה יסוד המעלה, בה התגורר בחלק מהזמן שבו שימש כאלוף פיקוד הצפון בתחילת שנות האלפיים.
מי שחיבר אותו ליישוב הקטן בעמק החולה הוא תא"ל (מיל') מיכה טמיר, לשעבר מפקד יחידת הקישור ללבנון, אותה יחידה שגנץ היה מפקדה האחרון, בשנת 2000. טמיר, מחבריו של גנץ, שימש כמפקדו בכמה הזדמנויות וגם כפקודו בשירות המילואים שלו.
גנץ התחבר מאוד ליסוד המעלה. "זה הזכיר לו את ילדותו בכפר אחים. האווירה, החקלאים, החיבור לאדמה", נזכר טמיר, "כשהתפנה מעט מתפקידו, ביתו היה פתוח לאנשים. הוא יצא מכאן עם כמה חברים טובים שמלווים אותו עד היום". אהבתו הגדולה הייתה לרוץ עם אשתו, רויטל, מספר קילומטרים לאורך הירדן. מאז שהתמנה לסגן הרמטכ"ל, מיעט לעשות זאת, אבל הוא עדיין קופץ לעתים לצפון ויוצא לרוץ.
מי שמכיר את בני הזוג גנץ מתקשה לא להתפעל. "היא החברה הכי טובה שלו והאדם הכי קרוב אליו", מעיד חבר קרוב. לפני כמה שנים ארגן גנץ לרויטל, העוסקת בחינוך מיוחד, אירוע יום הולדת לא שגרתי: הוא תכנן, כמו במבצע צבאי, תוך שמירה על סודיות, סיור חווייתי בין דגניה לכנרת, שעובר בתחנות חייה של נעמי שמר, ומסתיים בתצפית על הכנרת מרמת יבניאל. היא, כפעולת תגמול, ארגנה לו מסיבת יום הולדת 50 עם הרבה חברים ומשפחה. כשהיה נספח צה"ל בוושינגטון רכש אופנוע ומדי פעם יצא עם רויטל לטיולי רכיבה.
כבר כשכיהן כסגן הרמטכ"ל עסק גנץ לא מעט בסוגיית הגרעין האיראני. הוא מכיר היטב את התוכנית האיראנית להגיע לפצצת גרעין ואת האפשרויות של צה"ל לעצור אותה. הניסיון להבין היכן ממוקם הרמטכ"ל על הציר שבין תקיפת מתקני הגרעין באיראן לבין גניזת הרעיון בשל השלכותיו הרבות לא פשוט.
אבל מי שעשוי להיות האיש שיוציא תקיפה מסוג זה לפועל ויפקד על הצבא גם ביום שאחרי "מאוד מודע לעניין הזה, ומשקיע הרבה מאוד זמן לכך שהאופציה הצבאית תהיה מוכנה במידה שצה"ל יידרש אליה", אומר בכיר צבאי לשעבר, ממכריו של גנץ.
הוא מוסיף: "הוא רואה היטב כיצד התוכנית האיראנית מתקדמת. הוא לא מאלה שמצטערים לשמוע על הפרעות שונות בדרך, לא על פיצוצים ולא על תולעים, ולא נתפלא אם הוא יהיה מאלה שיתמכו גם בתקיפה ישראלית. בכל אופן, זו לא שליפה מהמותן, ואין מקום לאמירה שטחית של 'בעד' או'נגד' כמו שמחפשים בתקשורת, אלא למסכת שיקולים מאוד רחבה וכבדת משקל".
לפני שבועיים אמר גנץ בכנס הרצליה ש"חשוב מאוד להמשיך לבנות יכולת צבאית מרשימה, חזקה, אמינה, דרוכה ומיומנת, ולהיות מוכנים להפעיל אותה אם וכאשר יגיע הצורך", והוסיף : "נכון להמשיך לשבש מהלכים שקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית". למרות זאת, נראה שהרמטכ"ל היה מעדיף שעוד מדינות יצטרפו למהלך כזה, ושישראל לא תוביל לבדה את העניינים. "זה המצב היחיד בעולם שבו יש מדינה שקוראת להשמיד מדינה אחרת ומפתחת יכולות לעשות את זה", הוא נוהג לומר.
גנץ, כמובן, לא מתעסק רק באיראן. כבר כסגן רמטכ"ל הביא להתפתחות המשמעותית של צה"ל בתחום מלחמת הסייבר. בתפקידו הקודם נהג לבקר פעם בשבוע ביחידה 8200, ללמוד על העניין ולהקצות לו משאבים. כרמטכ"ל כבר אישר כמה מבצעים מיוחדים, הרחק מאור הזרקורים. לא מדובר רק בחתימה על הטופס, אלא בליווי התוכנית לפרטי פרטים, השתתפות במודל ובעיקר לקיחת האחריות הלא פשוטה. כשמסתכלים על עקומת המבצעים בתקופת גנץ, ניתן לראות גרף בעלייה תלולה.
על אופיים לא ניתן לפרט, אבל על פי בכיר במטכ"ל, אין כאן משהו מובן מאליו. "אלה מבצעים עם סיכון, חלקם רחוקים מאוד, ממש קל לשים אותם בצד". גם אנשי היחידות המיוחדות של צה"ל הביעו לא פעם שביעות רצון מהגמישות שניתנת להם. בשנה האחרונה, מאז מונה גנץ, הופצצו מהאוויר שתי שיירות נשק בסודן, שעל פי פרסומים זרים בוצעו על ידי ישראל.
בכל מה שקשור לחמאס ולרצועת עזה, העמדה של גנץ התקפית. המרחק בינינו לבין מיני-עימות עם חמאס לא היה גדול. גנץ כבר אמר בעבר שעימות בעזה הוא בלתי נמנע, והמטרה, כמקובל בצה"ל, היא להפתיע ולהכריע במהירות. בכלל, גנץ מאמין שהמלחמות הבאות יהיו קצרות במיוחד, עניין של ימים לכל היותר.
חבר במטכ"ל מסביר: "הרמטכ"ל מאמין שאם ניכנס לעזה או ללבנון במלחמה הבאה, לא נוכל להישאר שם יותר מכמה ימים בגלל כל מיני גורמים, כמו השינויים במצרים, אפקט גולדסטון או שהעורף הישראלי יחטוף, ולכן צריך להכריע מהר, חד וחזק - כדי שלא יעצרו אותנו. הישגים והכרעה, זה מה שהוא דורש".
אחד הדברים שמעסיקים את גנץ הוא רמת המוכנות של צה"ל למלחמה רב זירתית. הוא הנחה לפתח אוגדות ורסטיליות, שיכולות להילחם בכמה חזיתות ולא מתמחות רק בזירה אחת. מצד שני, עניין התקציב המקוצץ מדאיג אותו מאוד, ואפילו גרם לו לצאת משלוותו האופיינית ולהתעמת עם שר האוצר, יובל שטייניץ, במהלך דיון בישיבת הממשלה על הקיצוץ הצפוי.
זה התחיל כששר האוצר הלין על כך שיושבי מדים מותחים ביקורת על יושבי הממשלה ועל התבטאויותיהם. גנץ, שזיהה את העקיצה, ענה מיד: "אני זוכר שאני קצין במדים יותר משאתה זוכר שאני קצין במדים". שטייניץ השיב: "זה עדיין לא נותן לך את הזכות, כלובש מדים, למתוח ביקורת. ללובש מדים אסור למתוח ביקורת על שרי הממשלה".
גנץ יודע שללא תוכנית רב שנתית יכולת הצבא להיות מוכן לאתגרי העתיד יורדת, שלא לדבר על כך שכבר כעת הפער התקציבי מעמיד בסיכון את האימונים ב-2012 או , לחלופין, את הקיום השוטף. לצד תומכיו הרבים, יש מי שסבור שהתנהלותו של גנץ צריכה להיות הרבה יותר חזקה, ממוקדת וקשוחה. "המבחן האמיתי שלו עוד לפניו, כאשר יתרחש אירוע משמעותי שיגרום לאנשים לבחון מה עשו לפני ואיך פעלו תוך כדי", אומר בכיר לשעבר במטכ"ל.
אחד האירועים המשמעותיים ביותר בשנה הראשונה של גנץ היה הפיגוע בכביש 12, ליד אילת, באוגוסט האחרון, שבו נהרגו שמונה ישראלים. באותו זמן שהה גנץ יחד עם חברים קרובים, בהם גם ראש אמ"ן כוכבי וראש הלשכה דולף, בנופש משפחתי באילת. זאת למרות התרעה ממוקדת על פיגוע אפשרי באזור הגבול עם מצרים. גנץ והחברים עלו על מדים וקפצו מיד לאזור הפיגוע.
יש מי שסבורים שההיערכות לפיגוע לא הייתה טובה דיה ושהאחריות לכך מוטלת על גנץ. זה האחרון דחה את הטענה, ובדיונים שעסקו בעניין המשיל את פרישת צה"ל באזור לכף יד שהמחבלים חדרו בין אצבעותיה.
האירוע הקשה עיצב מחדש את הגבול הדרומי של ישראל. גנץ הורה להוריד דרומה כוחות מתוגברים שיישארו שם באופן קבוע. אוגדת אילת הפכה לאוגדה בעלת כוחות סדירים, ועיקר המאמץ פרוש כעת באזור הגבול הגדול, 230 קילומטר אורכו. האירוע גם הוליד מתיחות מסוימת מול השב"כ על אודות טיב ההתרעה שהייתה ומחלוקת סביב המלצת השירות לבצע סיכול נוסף כיממה לאחר הפיגוע.
מי שמכיר את ההתנהלות אומר שאלה מחלוקות רגילות, שגרתיות בין גופי ביטחון. בפועל, יש כבוד הדדי בין גנץ לראש השב"כ יורם כהן ולראש המוסד תמיר פרדו. לאחרונה גם יצאו לארוחת ערב משותפת.
לאחר האירוע בכביש 12, בדיוק כמו באירוע מג'דל שמס, שלושה חודשים קודם לכן - שבו חדרו למעלה ממאה סורים לישראל - הסתפק גנץ בתחקיר שהוצג בפניו והחליט לא לערוף ראשים, למרות שהיה מי שייעץ לו לעשות כן למען יראו וייראו. "אם יש שגיאות ואין רשלנות, אני מעדיף שמפקדים ילמדו מאירועים", אמר. כאשר תא"ל אייל זמיר, אז מפקד אוגדה 36 האחראית לגזרה, הציג בפניו את תחקיר האירוע ובכך מתח ביקורת גם על תפקודו שלו, קם אליו גנץ ובירך אותו על האומץ והיושר.
לפני כמה שבועות הורה להדיח מפקד אגד ארטילרי, קצין בדרגת אל"מ, שהואשם בגניבת מכשיר אלקטרוני מחנות, ואילו השבוע, בתום התחקיר הסופי, הדיח אלוף פיקוד צפון, יאיר גולן, את מפקד גדוד 74 של השריון, סא"ל מולי כהן, לאחר שחייל שלו "נשכח" בכפר בודרוס ליד רמאללה. גנץ, ששמע על התחקיר הראשוני מאלוף פיקוד המרכז אבי מזרחי, הגיב מיד ואמר כי מדובר באירוע חמור, בעיקר בפן הערכי - לאור אי דיווח אמת מצד המג"ד.
עוד אירוע משמעותי מאוד שהתרחש בשנה הראשונה של גנץ כרמטכ"ל היה שובו של גלעד שליט מהשבי. גנץ היה מראשי מערכת הביטחון שתמכו בהחלטה לקבל את עסקת שליט השנויה במחלוקת, ועד כה צה"ל מצליח למנוע מהשטח לתסוס בעקבות שחרור המחבלים ליהודה, שומרון ועזה, אולם עדיין מוקדם לקבוע שמדובר בהחלטה ביטחונית מוצלחת.
הביקורת על גנץ התמקדה דווקא בכך שכינה את שליט "גיבור" כשהחייל שב לארץ. בשיחה עם מג"דים היו כאלה שקמו והתרעמו על הדברים, וגם בכירים אחרים, דוגמת מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, לא אהבו את הכינוי.
גנץ לא ענה לביקורת הציבורית, ומקורביו דחו אותה. הם סיפרו שהוא אמר לשליט במרפאה, דקות לאחר שנחת בתל נוף, שאם אחרי חמש שנים הוא חוזר כך הביתה, אז הוא גיבור, ולא היה כאן ניסיון מצד הרמטכ"ל להפחית מגבורתם של לוחמים בשדה הקרב. גנץ נפגש עם שליט לאחרונה והתעניין בשלומו. בהוראתו, לא נהפך שחרור החייל החטוף לפסטיבל תקשורתי, ולכן גם הפגישה עם הרמטכ"ל לא תועדה. "מה, ניצחנו? ", אמר לאנשי דובר צה"ל שביקשו להתיר קצת את הרסן, "הוא היה בשבי חמש שנים ולא הצלחנו להוציא אותו".
סוגיה מורכבת עבור גנץ עוסקת במינויים. לא נוח לו עם העניין, בעיקר מול אלה שהפירמידה לא מאפשרת את קידומם. מינויו של אמיר אשל למפקד חיל האוויר השבוע היה חשוב ומשמעותי עבור גנץ, שרצה בו מאוד, הן בשל היכרותם המשותפת והן לאור השקפת עולם דומה. לאחר שימונה סגן רמטכ"ל חדש - גנץ חושק באייזנקוט - יושלם מהלך הרכבת המטכ"ל, שהחל בימי אשכנזי-גלנט.
לרמטכ"ל היו מינויים שזכו להרמת גבה, כמו זה של יוסי ביידץ, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן וקצין המודיעין של גנץ בפיקוד צפון, לתפקיד מפקד המכללות. "עם כל הכבוד לביידץ, זה מינוי שמהווה קידום לקציני שטח, והייתה כאן סוג של התרסה נגד כמה תא"לים שראו עצמם מתאימים לתפקיד", מסביר גורם צבאי.
גם מינויו של תא"ל ניצן אלון לתפקיד אלוף פיקוד המרכז גרם למתח מסוים. האלוף סמי תורג' מן, מפקד זרוע היבשה, קצין מוערך שראה עצמו מתאים לתפקיד, לא אהב את ההחלטה. אחרים טענו כי במינוי של תא"ל אלון יש סטייה ממסורת שנקבעה בשנים האחרונות לפיה אלוף פיקוד הוא תפקיד שני, לאחר רכישת ניסיון בתפקיד מטה. "אם גנץ היה רוצה שקט, הוא היה ממנה את סמי תורג'מן לתפקיד. ההחלטה למנות את ניצן אלון לאלוף פיקוד מרכז היא החלטה אמיצה", טוען מנגד מי שחושב אחרת.
בסביבת גנץ מאוד לא אוהבים לשמוע שהמינויים הללו הם הנחתות של שר הביטחון אהוד ברק. גנץ אף הכחיש את הטענה הזו בקולו. בלשכת הרמטכ"ל יודעים בדיוק מהיכן מגיעה הביקורת נגד הרמטכ"ל, אבל גנץ בינתיים מעדיף להנמיך פרופיל. עם זאת, מינויו של היועץ הכלכלי לרמטכ"ל, תא"ל ראם עמינח, מיוחס לברק. וגם בנוגע לפרקליט הצבאי הראשי לא הייתה הסכמה.
גנץ תמך בסגן הפצ"ר הנוכחי, אל"מ שרון אפק, מקורבו של גבי אשכנזי. ברק העדיף דווקא את שופט בית הדין הצבאי לערעורים, אל"מ אבי לוי. לאחר שתקופה ארוכה לא הצליחו השניים להכריע בין השניים, הם בחרו ביחד מועמד שלישי - סגן הפצ"ר לשעבר, שהשתחרר בינתיים מהצבא, תא"ל דני עפרוני. אגב, אחת ההחלטות המשמעותיות הראשונות שקיבל עפרוני הייתה לאפשר למבקר המדינה להשתמש בקלטות מתוך לשכת הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי, לצורך חקירת פרשת הרפז והיחסים בין לשכות ברק ואשכנזי.
גם למינויו התמוה של האלוף שי אביטל למפקדת העומק החדשה יש לגנץ נימוקים. הוא רצה שם קצין ערכי שלא מחפש רק את קידומו, ודווקא ניסיונו הרב של אביטל, לרבות בסיירת מטכ"ל, הופך אותו לדמות שתפעל להקטין את האגו של כל מי שעוסק בתחום היוקרתי הזה.
היחסים עם ברק, בניגוד לשמועות, טובים יחסית - בטח בהשוואה ליחסים בין ברק לאשכנזי. שני הצדדים מנסים להציג אידיליה בקשר ביניהם, במקביל למחלוקות שתמיד יש בין רמטכ"ל לשר ביטחון, אולם קצינים בכירים לשעבר טוענים ההפך. "ברק עושה מה שהוא רוצה בצה"ל והדבר הזה כבר מגיע לכל שדרות הפיקוד בצבא. לא סתם נוצרה לגנץ תדמית של בובה של ברק. לא יכול להיות שכל מינוי בצה"ל ייאלץ לקבל את ה' כן' של ברק, שעם כל הכבוד לא הוא הרמטכ"ל".
מקורבים לאשכנזי טוענים כי כל אדם שמזוהה עמו סומן על ידי ברק, ומינויו בצבא תחת פיקוד גנץ נפסל על ידי שר הביטחון. אשכנזי וגנץ, אגב, שומרים על קשר טוב, וגנץ נוהג לשוחח עמו לא פעם, אם כי שני הצדדים משתדלים לא להבליט יותר מדי את הקשר הזה כדי ש"האח הגדול", כלומר ברק, לא ייצא מהכלים.
כך, לדוגמה, לפני מספר חודשים הגיעו גנץ ואשכנזי יחד לטקס האזכרה לחללי גולני בצומת גולני במסוק הצבאי של הרמטכ"ל, אולם סירבו בתוקף להצטלם יחד, כדי לא להצית את הגזרה הרגישה כל כך. גנץ נמצא בקשר טוב גם עם שאול מופז, הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, ונוהג להתייעץ עמו. גם השר משה בוגי יעלון ודורון אלמוג, אלוף פיקוד דרום לשעבר, נמנים עם אנשי הצבא לשעבר שמשוחחים עם גנץ לעתים קרובות.
למרות ניסיונות ההרגעה של כל המעורבים, מערכת הביטחון צפויה לבעור בקרוב מאוד, עם הגשת טיוטת דוח מבקר המדינה על פרשת הרפז. אותו "ריח של פגר", כפי שכינה גנץ את הפרשה עוד כשהיה סגן רמטכ"ל, לא התפוגג. השמות ברק, אשכנזי והרפז מלווים את גנץ בשנה האחרונה לא פחות מאשר השמות הנייה, אחמדינג'אד ונסראללה.
לא מדובר רק במערכת היחסים העכורה בין לשכות ברק ואשכנזי, שלא החליפו ביניהם מילה במשך תקופה ארוכה, אלא גם ביחסים בתוך המטכ"ל, שהייתה מלאת סכסוכים עד כדי כך שכשגנץ נכנס לתפקיד, הוא מצא שהחזית הדרומית, בראשות גלנט, מנותקת מכל השאר. "היה אז מתח אדיר בין האלופים, שלא דיברו ביניהם", הסביר השבוע בכיר בצה"ל.
היום האווירה טובה יותר. בנופש של אלופי המטכ"ל שנערך בסוף השנה שעברה, התחרו ביניהם האלופים בזוגות בניווט בג' יפים. גנץ וסגנו, יאיר נווה, היו יחד וניצחו. כעת גנץ בעיקר ממתין. מי שחרת על דגלו את חשיבותם של הערכים, יצטרך לבחון היטב כל מילה שתיכתב בדוח וגם לקבל החלטות - בעיקר לגבי אל"מ ארז וינר, עוזרו לשעבר של אשכנזי, שממתין לקידומו לתפקיד קצין חינוך ראשי, וכן לגבי האלוף אייזנקוט.
ברק, שמודע למעורבות כזאת או אחרת של השניים בפרשה, לא ימהר לאשר את קידומם. אין ספק שהדוח הזה, שאמור לסתום את הגולל על פרשה חמורה ומזיקה, עשוי לפתוח חזית אחרת ורק להעצים את המתח בצמרת הביטחונית.
עוד כאב ראש היה לגנץ במהלך השנה הזו כשיחסי הצבא והחברה עלו לכותרות, בעיקר בכל הקשור לחיילים דתיים ותנאי שירותם. האירוע האחרון היה פסטיבל "הדרת הנשים", שבמסגרתו סירבו חיילים להאזין לשירת נשים בצבא. גנץ נקלע למחלוקת והקים ועדה בראשות ראש אכ"א, אלוף אורנה ברביבאי. ההחלטה המסתמנת לא תשמח את החיילים שמסרבים להאזין לשירת הנשים.
אבל הסערה העיקרית בתחום זה הייתה סביב אמירת ה"יזכור", שאליה נקלע גנץ שלא בטובתו. נוסח תפילת ה"יזכור" הצבאי שונה כבר ב-1969 על ידי הרב הצבאי שלמה גורן ז"ל. הרב גורן קבע כי במקום "יזכור עם ישראל" יש לומר "יזכור אלוהים", דבר שלא הפריע למשתתפים במרבית הטקסים לדבוק בנוסח הקבוע והישן. בטקסים הצבאיים, לעומת זאת, הקפידו על הנוסח שקבע הרב גורן.
חודשים ספורים לאחר שנכנס לתפקידו פורסם שגנץ הוא ששינה את הנוסח החילוני לדתי, והמהומה פרצה. עצומות פורסמו, עיתונאים תקפו והרמטכ"ל מלמל בשקט: "זה לא אני". לאחר שראה שהמהומה לא נרגעת, הקים ועדה שתחליט מה הנוסח המקובל. הוועדה, שתוצאותיה היו כמעט ידועות מראש, החליטה לשנות בחזרה גם את הנוסח הצבאי ל"יזכור עם ישראל".
גנץ קיבל את ההחלטה למרות בקשות של הורים דתיים להגיע לפשרה ולשלב בין "אלוהים" לבין "עם ישראל". רבים מהם הגיעו ללשכתו וביקשו לא להשמיט את שם אלוהים. קשה במיוחד הייתה לו השיחה עם חגית ריין, אמו של רס"ן בניה ריין, שנהרג במלחמת לבנון השנייה. הפגישה עמה הותירה ברמטכ"ל חותם עמוק, עד כדי כך שבערב יום הזיכרון האחרון, בטקס שנערך ברחבת הכותל, הוא בחר לקרוא תפילה שאותה נשא בניה במדיו כשנהרג.
חגית ריין סיפרה השבוע על הפגישה שריגשה את גנץ: "אחרי שהוא נבחר, הוא רצה להכיר אותי והגעתי אליו ללשכה, ואז בדיוק עלה נושא ה'יזכור'. הוא התלבט רבות לגבי זה. לא מדובר בגבי אשכנזי, שהיה הרבה יותר חם ורגשן, אלא באדם קורקטי, אבל מלא כנות, ללא פוזות והצגות.
"אמרתי לו שאני מצפה שאחרי מלחמת לבנון השנייה, בצבא ילמדו מהשגיאות ומהטעויות שנעשו, והוא ענה לי כנות: 'במלחמה הבאה אין לי מושג מה יהיה. יהיו הרבה הפתעות ואני כבר אומר לך שנעשה גם טעויות חדשות ואחרות שם'. הוא הקסים אותי בכנותו וביכולתו לשמוע ולהקשיב.
"היו לו דמעות בעיניים. ההחלטה על ה' יזכור' מאוד כאבה לי. מילא אם מקודם לא היה מוזכר אלוהים בתפילה, אבל כבר היה ומחקו אותו, ולכן זה כואב לי. אבל דבר אחד בטוח: עם רמטכ"ל כזה, עם ישראל יכול לישון בשקט. לא נראה לי שהוא שם בשביל קריירה, נראה לי שהוא שם בשביל שליחות".
sofash@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם