להפסיק לשתוק: מי יגן על הדגים?
להבדיל מזכויות העופות או היונקים, המחקר בנושא הדגים מפגר מאחור. האם ללא ידע וכמעט ללא חקיקה בחו"ל, יצליחו בישראל לשמור על רווחת הדגים?
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
דירקטיבת האיחוד האירופי בעניין "הגנה על חיות המוחזקות למטרות חקלאיות" (Council Directive 98/58/EC) חלה במפורש גם על דגים – בדומה לחוק צער בעלי-חיים הישראלי. אמנם, בניגוד למצב ברוב תעשיות העופות והיונקים, אין באיחוד האירופי ובמדינות הבולטות שעוסקות במדגה חקיקה ספציפית להגנה על דגים. אולם תהליך החקיקה מצוי בעיצומו, וכבר הניב מסמכים משמעותיים רבים ובהם מאות המלצות. לאור ההמלצות המפורטות, הניסיון להנהיג רפורמה בענף המדגה בישראל ללא התייחסות למצב מעבר לים הוא מחדל שאינו שונה מהותית מהמחדל שניסה משרד החקלאות להנהיג בענף הביצים. עם זאת, יש להתייחס בזהירות מיוחדת לתהליך החקיקה לרווחת דגים.
הביטוי "רווחת דגים" כוללני מדי. בתעשיית הדגים מנוצלים מינים רבים, השונים מהותית זה מזה, והגנתם מחייבת הוראות מיוחדות לכל מין ביולוגי, תוך פירוט לגבי שלבי הניצול השונים (בדומה להוראות השונות להגנה על יונקים ממינים שונים). שלא כמו הידע על רווחת יונקים ועופות, הידע על רווחת דגים מועט. כמעט כל המחקרים בתחום נערכו אחרי שנת 2000, בעקבות יוזמות החקיקה.
שלא כמו הרפורמות הנ"ל, הרפורמות לרווחת דגים מתגבשות ללא מעורבות משמעותית מצד ארגונים להגנה על חיות. מצב זה פוגע באמינות של חוות-הדעת המדעיות ובאפקטיביות של הרפורמות המתגבשות.
בשנות ה-90 החלו להתפרסם מסמכים רשמיים בעניין רווחת דגים. המועצה לרווחת חיות משק (FAWC), שהיא הגוף המייעץ לממשלת בריטניה בעניין רווחת בעלי-חיים, פרסמה ב-1996 "דוח על רווחת דגים בחקלאות" בדגש על שלושה מיני סלמוניים: סלמון (אלתית) אטלנטי, פורל וטרוטת עין-הקשת, בתוספת הערות על קרפיון מצוי. הדוח כולל המלצות כלליות בעניין כל אחד מהמינים. ההמלצות אכן מתייחסות לרווחת הדגים (ובלשון מדויקת יותר: לצמצום הסבל שהם עוברים) אולם יש בהן גם חסרונות רבים, אשר יחזרו גם בהמלצות של גופים אחרים.
רבות מהמלצות FAWC חופפות לדרישות של ניהול חקלאי רווחי, כגון: דרישה לניקיון, תכנון ומיקום כלובים ימיים כך שיעמדו בפגעי מזג-האוויר, אמצעים להגנה מפני טורפים, תחזוקה הולמת למתקני ההאכלה וודאי גם הדרישה לפנות מדי יום את הדגים המתים. אפילו הדרישה להרדים סלמון אטלנטי במהלך סחיטת הביצים מגוף הדגה, המלצה שאמורה למנוע סבל רב, תועיל לעובדי המדגה, שלא יצטרכו להיאבק בדגה מתפתלת.
המלצות אחרות לאו דווקא תורמות לרווחי התעשייה, אולם הן כתובות בלשון כללית מכדי שניתן יהיה לעבדן ישירות לתקנות אפקטיביות. למשל, ההמלצה לספק לדגים בכל שלבי הגידול "מים בכמות ובאיכות הולמת" היא עיקרון ברור, ובמיוחד
כמה מהמלצות FAWC מדגישות את הצורך במחקר נוסף כתנאי לניסוח דרישה ברורה יותר; למשל, הרשת בכלובי דגים צריכה ליצור משטח חלק כדי להגביל את פציעות הדגים, אולם FAWC מדגישה שעדיין נדרש מחקר על מניעת פציעות.
קיימות בדוח כמה המלצות מדויקות, אולם בהיעדר עבודת ארגונים להגנה על בעלי-חיים בתחום זה, לא ברור האם הערך הספציפי שבהמלצה נקבע משיקולים כלכליים גרידא, או שהוא מגלם פשרה לטובת הדגים. למשל: ההמלצה שלא להרעיב סלמון אטלנטי למעלה מ-72 שעות לפני השחיטה (48 שעות בפורל); וההמלצה שלא לצופף פורל בכמות המגיעה ל-40-30 קילוגרם למ"ק מים. FAWC ניסחה גם כמה המלצות פשוטות ומועילות באופן ישיר יותר, כגון הימנעות מסימון דגים באמצעות הטלת מום, והימנעות מהרג פורל על-ידי חנק.
החקיקה לרווחת דגים מתנהלת באירופה באטיות. כמו ברפורמות המקבילות לרווחת יונקים ועופות, גם כאן "רווחה" היא מושג מטעה, מכיוון שמדובר רק במיתון של הפגיעות הקיצוניות ביותר, ואפילו ההוראות הצנועות ביותר לא תמיד ניתנות לאכיפה. מאחר שמדובר ביצורים החיים במים ושונים מאתנו במידה ניכרת, רכישת הידע הרלוונטי לפיתוח החקיקה דורשת מאמץ מחקרי מיוחד, והעבודה האירופית לא תספק את כל הידע הרלוונטי לישראל, שבה מנוצלים גם מינים דרומיים יותר ובתנאי אקלים חם יותר.
עם זאת, המחקר והחקיקה באירופה (ולא רק בה) כבר התמסדו והתייעלו במשך כיובל שנים של עבודה על רווחת יונקים ועופות. לכן מגמת החקיקה ברורה, וכבר כיום קיימת שורה ארוכה של הנחיות רווחה משמעותיות, שחייבות להילקח בחשבון במסגרת רפורמה שתקדיש כספי ציבור לענף המדגה. אולם בדרך להחזרת חוק צער בעלי-חיים לתמונה, עולות שתי בעיות מהותיות.
ראשית כל, רפורמות הרווחה האפקטיביות ביותר הן אלה שמחייבות החלפת מתקנים, שניתן לזהותם בקלות בביקורת נדירה במשק. קשה מאוד לאכוף רפורמות שמסתפקות בתביעה לצפיפות מוגדרת, בתביעה לאיכות מים מוגדרת וכדומה. רוב ההנחיות הקיימות על רווחת דגים, מתמקדות למעשה בהתנהגות של עובדי המדגה ולכן אינן ניתנות לאכיפה יעילה. יישומן תלוי בחינוך יסודי של אנשי הענף, נושא שאינו מודגש דיו בהנחיות ואינו תלוי רק בחקיקה.
בעיה אחרת נעוצה בעמדת הארגונים להגנה על בעלי-חיים ביחס לדגים. בכל הנוגע ליונקים ולעופות, מעולם לא היה די בידע המדעי שנאסף על פגיעה ברווחתם - החקירות הסמויות שביצעו הארגונים הן שהצביעו על רוב הבעיות הקשות ביותר ונתנו משמעות לסטנדרטים שניסו מוסדות החקיקה לגבש. אין סיבה לסמוך על המדענים יותר בעניין דגים דווקא. קיים מחסור מהותי בחקירות סמויות על מצב הדגים במתקני הניצול השונים, ולא רק בישראל. רפורמת רווחה שתצליח להקל במשהו על מצוקת הדגים, לא תוכל להישען רק על שיתוף-פעולה בין משפטנים, מדענים ואנשי התעשייה; יש צורך גם בתיעוד המצב בשטח.
את הכתבה המלאה ניתן לקרוא במגזין אנונימוס
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם