שנה לאסון ביפן: הפשע חוגג בעיירות הנטושות
באזור שנפגע חוששים פחות מהקרינה ויותר מהעלייה בגניבות מהבתים העזובים. מסע עם השוטרים שגם פוחדים להסתובב בלילה
תוך דקות אנחנו מבחינים גם בעקבותיהם של הטורפים האנושיים. חלון מנופץ של בית מרקחת. אולם משחקי וידיאו שהמכונות בו רוקנו מכל מזומן. והתמונה הדרמטית מכולן, קופה בחנות נוחות שנבזזה, פתוחה, מנופצת ומרוקנת מעשרות השטרות שהיו בה.
"יש כאן המון פשיעה", אומר סמל קושין יבוקי, השוטר שמסיע אותנו בניידת שלו. "הרוב זה גניבות של מוצרי אלקטרוניקה מבתים של אנשים: מסכי פלזמה, כסף מזומן, תכשיטים. הם באו מכל מקום, מטוקיו, אפילו מהירושימה".
קופות רושמות שוחררו ממיליוני פאונדים. הגנבים נהגו לתוך האזור וממנו בלי שום בעיה מצד שוטרים, אבל הפשע שלהם עדיין נחשב נועז. חוץ מהסיכון להיתפס בידי סמל יבוקי לעמיתיו, הם עומדים בפני סכנה אחרת, בלתי נראית - הקרינה הרדיואקטיבית מתחנת הכוח הגרעינית דאי-צ'י בפוקושימה, רק 9 ק"מ דרומה. פחות משבועיים עד ליום השנה לרעידת האדמה, לצונאמי שבה בעקבותיה ולהתכה של פוקושימה דאי-צ'י ב-11 במרץ , שנה במהלכה נערך בצפון מזרח יפן מבצע ניקוי ושיקום מסיבי.
יותר ממאה אלף פליטים חסרי בית הועברו מבתי הספר ואולמות הספורט בהם מצאו מקלט, לבתים זמניים. חלק גדול מ-27 מיליון הטונות של זבל שנוצר בשל הצונאמי נאסף ונערם לערימות מסודרות. אבל לאזור הפינוי, שעדיין משתרע על פני 20 ק"מ מסביב לכור, מורשית להיכנס רק קבוצה קטנה של אנשים.
מעט מאוד השתנה מאז אותו אחר צהריים מושלג של יום שישי, כשרעידת אדמה בעוצמה של 9 הכתה, בשעה 14:46 בדיוק. רעפי גגות נשפכו אל הכבישים אחרי שבתים ישנים נגדעו בידי הרעש.
סדקים זגזגו לאורך דרכים וגשרים. מכוניות, משאיות, לפחות מכונית כיבוי אש אחת ואינספור סירות דיג גדולות שכבו במקום אליו נזרקו בידי הגל שבא אחרי הרעש. ועשרות אנשים עדיין נעדרים, שרידיהם עדיין קבורים מתחת לבוץ קפוא או שנסחפו לים הקר.
השבוע היינו לצוות העיתונאים הראשון שנתלווה לסיור של יחידת המשטרה שאחראית על אבטחת הערים הנטושות ועל חיפוש אחרי הנעדרים המתים. כל מי שנכנס לאזור באופן רשמי חייב לעטות חליפת מגן, כפפות, מסיכה ומגפיים. כל אחד מאתנו נושא מד קרינה, כמו גם מכשיר שמחשב את כמות הקרינה המצטברת.
אחרי שעוזבים את האזור, מכשיר אחר, שמעבירים על פני הבגדים שלנו, הפנים והידיים, מראה שרמות הקרינה בקושי עולות מעל לנורמה. עבור מבקרים אקראיים כמונו אין סכנה רצינית. בשהות של ארבע וחצי שעות בעיר נמיה, המכשירים מראים שספגתי 4 מיקרוסיוורט של קרינה, קצת פחות מהכמות בצילום רנטגן אצל רופא שיניים.
אבל זה משתנה דרסטית ממקום למקום. בכפר אובורי, הכמות הייתה 10 מיקרוסיוורט לשעה או 88 מיליסיוורט לשנה, הרבה מעל ה-20 מיליסיוורט לשנה עליו התעקשה הממשלה בעת הפינוי. זאת
אבל חלק גדול מהאנשים לא יוכל לחזור לבתיהם השנה, ואולי אף במשך עשרות שנים. גורמים רשמיים מטעם העירייה מבקרים כאן תדיר, ולעיתים תושבים מקומיים אף מורשים להיכנס לבתיהם למשך מספר שעות כדי להוציא חפצים יקרי ערך ולחפש אחרי חיות הבית.
האחריות על האזור מוטלת על קציני משטרה כמו סמל יבוקי, שבעצמם גלו מהעיר קוומאטה, 40 ק"מ לכיוון צפון מערב מכאן. יום ולילה, עטופים בחליפת המגן המבודדת שלהם, הם מפטרלים במקום שננטש לחסדיהם של עופות הטרף והמוות. "עם רדת החשיכה, אני מפחד יותר כאן, מכיוון שאתה נשאר לגמרי לבד", אומר הסמל בן ה 27. "והחושך הוא חושך מוחלט".
לפי הסטנדרטים של יפן שומרת החוק, הפשע הוא בממדי מגפה. מאז האסון דווח על 804 מעשי שוד, פי 13 מהרגיל. רבים ממעשי הגניבה התרחשו בששת השבועות הראשונים אחרי הפינוי, שלפני שנאכף איסור גורף על כניסה לאזור.
בהעדר עדים או תמונות של מצלמות אבטחה שהושבתו בשל המחסור בחשמל, יש סיכוי קלוש לתפוס את העבריינים. עד כה היו רק שמונה מעצרים. מה שהמשטרה כן יכולה לעשות זה להתמודד עם תאונות דרכים והתנגשויות לא בין מכוניות אלא בין מכוניות לבין ראשי בקר שמהלכים חופשי במה שהיה פעם אזור חקלאי עשיר.
הם מתייחסים בקשיחות לאנשים שמתגנבים ללא אישור רשמי, בעיקר חוואים מיואשים, עיתונאים ופעילים למען בעלי חיים שמנסים להציל את עשרות אלפי חיות המחמד שנותרו מאחור בעת הפינוי.
המשימה הכי חשובה והכי עגומה שלהם היא לחפש אחרי 49 האנשים שעדיין נעדרים ונחשבים למתים. אחרי כל כך הרבה זמן, התקווה למצוא אותם היא מזערית, אבל השבוע, 30 קצינים חמושים במעדרים עברו על חוף מנוקד בשלג, בתקווה למצוא שרידים אנושיים.
"בהתחלה היו פה כל כך הרבה גופות", אומר סמל יבוקי. "הן ניזוקו קשות, וזה היה מעורר רחמים, מאוד קשה לצפייה, מכיוון שאנשים רצו לחבק את יקיריהם אבל לא יכלו אפילו לגעת בהם. היום אנשים אומרים:'נסתפק אפילו בפיסה קטנה ממנו'. עצם , או אפילו רק תמונה מתוך אלבום. אנחנו אוספים אותם ומוסרים אותם. במקומות אחרים אנשים יכולים לבקר במקום בו היו בתיהם ולהתפלל למען קרוביהם שנספו, אבל פה זה לא אפשרי בגלל הקרינה. זה משהו שרק אנחנו יכולים לעשות".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם