ניצחון מר: מיט רומני ממשיך להיות פגיע
על אף שהיה צריך לנצח את הבחירות במישיגן בהליכה, נאלץ רומני להשקיע מאמץ. קשה למצוא אנשים שבאמת אוהדים את הרעיון שייבחר
רומני ניצח ביום שלישי בשתי מדינות. באריזונה - שם הפער היה גדול, הניצחון צפוי וידוע מראש, והתגמול נאה: כל ציריה של אריזונה יצביעו לרומני בוועידת המפלגה של סוף הקיץ. הניצחון במישיגן היה החשוב יותר, אך גם המורכב יותר.
ריק סנטורום הצליח לערער את יתרונו של רומני במדינה שהיא בעצם המדינה שלו, שבה נולד וחי, שבה אביו ג'ורג' רומני כיהן כמושל וזכה לפופולריות, שבה ניצח לפני ארבע שנים את יריביו. סנטורום גם ערער את ביטחונם של מי שכבר הניחו שהסיפור גמור ושרומני יהיה המועמד הרפובליקני. אם רומני לא יכול לנצח במישיגן, איך יוכל להיות המועמד?
אז הנה, רומני ניצח, והוא שוב המוביל הבלתי מעורער. אך מעמדו כבר לא יהיה כשהיה. הניצחון הושג בקושי, במאמץ רב, בכסף רב. הפער לא היה גדול, כפי שהודה מיד גם המועמד המנצח עצמו בנאום הניצחון. "לא ניצחנו בהרבה, אבל ניצחנו במספיק", אמר. מספיק למה בדיוק? לא ברור. "ניצחון מכוער", כינה זאת אתר החדשות "פוליטיקו". " אסון נמנע", קבע האתר הפוליטי של "הפינגטון פוסט".
הניצחון הספיק כדי לסמן "וי" ליד שמו של רומני. מבחינה מתמטית זה לא שינה הרבהבמישיגן מחולקים הצירים למועמדים על פי זכייה במחוזות השונים, וסנטורום הרוויח מההישג האלקטורלי שלו בערך כמו רומני. הוא ללא ספק יישאר במרוץ.
זה אומר שנשארים ארבעה גם בשבוע הבא. רומני המוביל מדדה, פגיע. את הבוחרים השמרנים של המפלגה עוד לא שכנע, והם מצביעים נגדו. בשבועיים האחרונים איבד את הרסן על פיו ופלט כמה שטויות שיקלו על היריב האמיתי, ברק אובמה, להציג אותו כעשיר המנותק ממצוקות היומיום של האמריקאים.
הוא יעיל, הוא מאורגן, הוא משומן בכסף, אבל קשה למצוא בוחרים שממש אוהבים את הרעיון של מיט רומני כנשיא. להלהיב אותם כבר ברור שיתקשה מאוד - הסיכוי היחיד שלו לנצח נובע מהעובדה שגם אובמה, אחרי שלוש שנים מעוטות הישגים, מתקשה להלהיב.
מלבד רומני נותרו במרוץ שלושה מועמדים. סנטורום, האופציה האולטרה-שמרנית. זאת שמבטיחה טהרנות אידיאולוגית וסיכוי קלוש בלבד לניצחון בבחירות. לסנטורום סיכוי טוב לנצח במדינה היחידה שתצביע לפני "סופר טיוזדיי", מדינת וושינגטון, שבה הוא מוביל.
זה יעזור לו לקבל קצת תשומת לב בימיו האחרונים של הקמפיין המוביל לשלישי הבא. רון פול, הליברטיני והבדלני, הוא בעצם תנועת מחאה יותר מאשר ניסיון אמיתי לכבוש את הבית הלבן. ואחרון, ניוט גינגריץ ', שנשכח קצת בצד למול ההתגוששות המסעירה של רומני וסנטורום בחודש האחרון.
גינגריץ' דילג על אריזונה ועל מישיגן ביודעו כי סיכוייו קטנים. התאוששות, אם תהיה, מתוכננת לשבוע הבא, שבמהלכו יצביעו עשר מדינות, עם נטייה קלה לדרום. בדרום, היכן שכבר הצליח להשיג תוצאות משביעות רצון (בעיקר כשניצח בדרום קרוליינה), ינסה גינגריץ' את מזלו. ג'ורג'יה היא מדינת האם שלו, והוא ינצח בה. טנסי לא רחוקה, אבל סנטורום נראה כמי שיכול לנצח בה.
בווירג'יניה מתחרים רק רומני ופול, האחרים לא עשו את מה שצריך כדי להיות מועמדים
כרגע סנטורום מוביל באוהיו, אבל יכול להיות שהניצחון התקשורתי - גם אם לא המתמטי - של רומני במישיגן יעזור לו לסגור את הפער ולבלום את המומנטום של יריבו. מצד שני, אם סנטורום ינצח באוהיו, באוקלהומה, בטנסי, בצפון דקוטה ובאלסקה (אין סקרים, אבל אלה מדינות שמצביעות בשיטת ה"התוועדות" שטובה לסנטורום), חמש מדינות מתוך העשר, רומני יתקשה לטעון שהגיע הזמן שיריבו יפרוש ויפנה לו את הדרך.
והרי כבר אמרנו: כל עוד נשארים שלושה מועמדים ויותר במרוץ וכל עוד לא מושגת הכרעה, שספק אם תושג בחודשיים הקרובים, כך מתגבר הסיכוי ל"ועידה בתיווך" ; כלומר ועידה רפובליקנית שאליה אף אחד אינו מגיע עם מספיק צירים לניצחון מובטח. ועידה שצריכה להכריע בכוחות עצמה. מתכון למהומה.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם