המחקר שמביא בשורה לחולים במחלות ניווניות
פרופ' אסתר פריאל בחרה כל העת להתרחק מהכותרות. עכשיו מתגאה החוקרת מאוניברסיטת בן גוריון בפריצת דרך עולמית
על צניעותה של פרופ' פריאל ניתן ללמוד בין היתר מדבריהם של מכריה. בכל מפגש חברתי או טיול מאורגן היא מתעקשת שיכנו אותה "אסתי", ועל עבודתה המחקרית או בוועדות הרגישות של האוניברסיטה כלל אינה מדברת.
פרופ' פריאל היא מרצה בכירה ומדענית השותפה למחקרים רבים. בשמונה השנים האחרונות היא מנהלת את בית הספר לרפואה מעבדתית בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון. היא נשאה בתפקידים אקדמיים רבים ומרובים, ובהם יושבת ראש תת-הוועדה למסלול המשולב ללימודי תואר שני ושלישי, חברה בוועדה המייעצת למעבדות רפואיות של משרד הבריאות, חברה בוועדה למסרטנים סביבתיים של האגודה למלחמה בסרטן ומקימת התכנית "אורט אקדמיה", על שם פרופ' שרגא סגל ז"ל, המיועדת לתלמידי תיכון מצטיינים.
בהיותה צעירה מחוננת החליטה פריאל להקדיש את חייה למחקר, וכבר בגיל 30 הייתה לדוקטור לביולוגיה. בשנים האחרונות סירבה להתראיין על המחקר שלה, שהתברר כפריצת דרך עולמית, עד פרסום ממצאיו בגיליון האחרון של כתב העת המדעי MOLECULAR MEDICINE EMBO. עכשיו מוכנה פרופ' פריאל לדבר על הנושא.
הפרסום בכתב העת היוקרתי עורר התרגשות באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, שזה כבוד גדול עבורה. התגלית שעשויה להביא להארכת חיים ולשפר את איכות החיים של חולים במחלות ניווניות הפכה לשיחת היום גם בקרב חברות מסחריות המתעניינות בנושא.
חדרה של פרופ' פריאל בפקולטה לרפואה צנוע, ונדרשות עיניים חדות כדי להבחין בפרסים האקדמיים שנמצאים בו. הדברים שכן אפשר להבחין בהם מיד עם הכניסה לחדרה הם התמונות של הבעל, הילדים, הכלות והנכדים.
"המחקר מבוסס על איתור חומרים כימיים חדשים המסוגלים להפעיל חלבון מרכזי בתא המכונה טלומראז, שעל גילויו זכו החוקרים בפרס נובל בשנת ,"2009 מספרת פריאל. "החלבון הזה קשור בין היתר להארכת חיים של תאים ורקמות והגנה עליהם מפני נזקים. אני והצוות שלי הצלחנו להראות שהחומרים האלה יכולים לחדור למוח ולחוט השדרה של עכברים ולהגן על מערכת העצבים מפני נזקים חמצוניים. עוד מצאנו שהחומרים שלנו מסוגלים להאט משמעותית את התפתחות מחלת ,A.L.S המאופיינת בניוון מערכת העצבים והשרירים. זו פריצת דרך משום שעד היום אין טיפול יעיל למחלה הזו. זה קו מחשבה חדש לאסטרטגיה טיפולית אפשרית".
A.L.S נודעה בציבור הישראלי בעיקר לאחר שדב לאוטמן - חתן פרס ישראל ונשיא התאחדות התעשיינים לשעבר, המייסד והבעלים של "דלתא" - חלה במחלה ונאבק בה בגבורה. חולה מפורסם נוסף הוא הפיזיקאי סטיבן הוקינג, שלמרות השיתוק שסבל ממנו המשיך במחקר והיה למדען בעל שם עולמי.
במה החומרים שגיליתם במחקר מיוחדים ושונים מאחרים?
"החומרים חדשים ורשמנו עליהם פטנט בכל העולם. הם יכולים להפעיל את הטלומראז במוח באופן זמני ומבוקר. את החומרים החדשים יצרנו בשיתוף פעולה עם החוקרים מהאוניברסיטה העברית, ד"ר אביב גזית ופרופ' שמעון סלבין. מדובר ברופא בכיר, ששימש בעבר בתפקיד ראש החטיבה להשתלת מח עצם בבית החולים הדסה עין כרם. כיום הוא ראש המכון לתרפיה גנית בתל אביב. במעבדות המחקר שלי בבן-גוריון עבדתי עם הדוקטורנטים שלי, שרה יצחק, ארז איתן ואילון תיכון. הראינו במחקר כי החומרים החדשים מסוגלים להעלות את הביטוי של האנזים גם בתאי גזע ובעכברים, כולל במוחם".
הוכחתם את סגולות החומרים?
"בוודאי. ארז איתן, בעבודת הדוקטורט שלו עם עכברים המפתחים A.L.S, הראה כי החומרים מאטים את התפתחות המחלה ומאריכים את חיי העכברים החולים בה".
המחקר הזה הוא בשורה?
"כן. יש לנו כיום חומרים שהם בעלי פוטנציאל לעזור בטיפול במחלות ניוון של מערכת העצבים. הם גם יכולים לסייע בטיפול במחלות זקנה, שבהן יש תמותה והרס של תאים שונים, כמו תאי גזע, תאי מוח ותאי בטא בלבלב. לחומרים שיצרנו במחקר יש יתרונות כי קל לסנתז אותם מבחינה כימית בעלות נמוכה, כאשר מינון נמוך של החומרים גורם להגדלת הביטוי של הטלומראז. החומרים שלנו הם היחידים בעולם שיכולים לתת מענה מבחינת הגברת האנזים במוח".
איך האנזים קשור בהארכת חיים?
"לכל תא בגופנו יש מספר חלוקות מוגבל המוכתב לו מראש ואז הוא מזדקן. מספר החלוקות המוגבל בתאים נורמליים בגופנו נובע בין היתר מכך שהאנזים הזה אינו מתבטא במרבית התאים התקינים שלנו. לכן אם נמצא דרך לגרום להתבטאות של האנזים בצורה מבוקרת, נאריך את חיי התא ונמנע את הזדקנותו. לחומרים שלנו פוטנציאל להאריך את חייהם
הנושא היה מוכר בעבר?
"הרעיון להעלות את ביטוי הטלומראז בתאים ובבעלי חיים כדי לגרום להארכת חיים קיים זה שנים בקרב החוקרים, אך זה נעשה באמצעות מניפולציה גנטית: הכנסה של גן באמצעות הנדסה גנטית לתאים שאינם מבטאים אותו. בעקבות זאת רואים שהתאים האלה יכולים להמשיך ולהתחלק ולא להזדקן. כך גם בעכברים - יוצרים בהנדסה גנטית חיות שיש להן ביטוי של טלומראז בתאים וברקמות, ובצורה כזו מאריכים את חייהן. אנחנו יכולים לעשות זאת ללא מניפולציה גנטית, על ידי החומרים הכימיים שלנו".
אין סכנה של רעילות בשימוש בחומרים החדשים שלכם?
"בדקנו את החומרים שלנו בעכברים, בחולדות ובתאים, ולא מצאנו רעילות במינונים שבהם אנו משתמשים כדי להעלות את הביטוי והכמות של האנזים במחלת A.L.S".
כמה כסף הושקע במחקר שלך?
"במחקר הושקעו כ-150 אלף דולר, אולם כדי לייצר תרופות תידרש השקעה של מיליוני דולרים, והדרך עוד ארוכה. כל מחקר באוניברסיטה דורש תקציב. המקורות להשגת תקציב מחקר בארץ מוגבלים מאוד. קשה להשיג מימון מקרנות המחקר הישראליות. הקרן היחידה שתמכה בי הייתה זו של עמותת A.L.S הישראלית , שנתנה לי מענק שאפשר לנו לבצע את הניסוי בעכברים. בלעדיו סביר להניח שלא הייתי יכולה לבצע מחקר בעכברים האלה, שכל אחד מהם נקנה בחו"ל במחיר של 400 דולר".
לאיזה כיוון ממשיך המחקר שלך מכאן?
"המחקר המעבדתי נמשך, והמטרה היא להבין בדיוק כיצד החומרים שגילינו פועלים ובאילו מחלות נוספות ניתן לטפל באמצעותם. אנו חושבים להמשיך את המחקר ב-A.L.S כדי לבדוק אם החומרים שלנו יעילים גם אחרי שהתפתחה המחלה והגיעה לשלבים מתקדמים. כמו כן נבדוק את יעילות החומרים בטיפול במחלות כמו אלצהיימר, פרקינסון ועוד. אם נצליח לספק לחולה A.L.S חומרים שיאפשרו לו איכות חיים טובה יותר, זה יהיה הפרס שלי".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום המדע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם