עודף הדמוקרטיה הפך למטרד
פורים הוא ההוכחה לכך ששכחנו שבית ספר הוא בראש ובראשונה מוסד חינוכי. ככזה יש לו אחריות ומטלות חשובות יותר מאשר לרצות את התלמידים ואת גחמותיהם
כדי לעדן את המילה האיומה הזאת נאמר במייל שנשלח מטעם הנהלת ביה"ס שניתן להתחפש לכל מיני מפורסמים, גם דמויות היסטוריות.
בשנה שעברה, בדיוק בתקופת פורים, שודרה בהצלחה בערוץ 10 הסדרה "היפה והחנון". אז, במקום דמויות מפורסמות, הוכרז יום החנונים והחנוניות. כשהתלוננתי בפני הנהלת ביה"ס על החדרת הריאליטי אל תוך כותלי המוסד החינוכי נאמר לי שאין לזה שום קשר לתוכנית הטלוויזיה. יום למחרת הבן שלי שאל אותי מה זה בכלל חנון.
בית הספר שבו לומד בני אינו היחיד שבו הוחלט על שבוע התחפשות. בהרבה מאוד בתי ספר ברחבי הארץ התקבלה החלטה כזאת. המטרה היא, כנראה, להעצים את השמחה וההתרגשות. בפועל מדובר בטרחה מרובה להורים ובהפיכת חג הפורים עצמו לעוד משהו במהלך השבוע.
בתי הספר בארץ מעודדים דמוקרטיה והשתתפות פעילה של התלמידים וההורים בקבלת ההחלטות. אבל בשנים האחרונות עודף הדמוקרטיה הזה הפך למטרד. אט-אט אנו שוכחים שבית ספר הוא, בראש ובראשונה, מוסד חינוכי. ככזה יש לו אחריות ומטלות חשובות יותר מאשר לרצות את התלמידים ואת גחמותיהם.
כשמכריזים על יום כדורגלנים ומעודדות מנציחים, בתת המודע
הילדים שמקבלים את ההחלטות הללו אינם רואים את מה שנלווה אליהן. זהו תפקידם של המחנכים והמנהלים. ההורים שאינם מוכנים לשתף פעולה עם ההחלטות הללו נמצאים בדילמה: או להפוך את הילד שלהם לאחר ושונה, או להתאמץ ולנשוך שפתיים. ביום המפורסמים התחפש בני הבכור לאביב גפן. מאוד רציתי שיתחפש לצ'רצ'יל, אבל לתוכנית "דה וויס" יש הרבה יותר נוכחות בחייו מאשר לבליץ על לונדון.
ובכלל, פורים הוא חג מיוחד. יש משהו ביום הזה, הבודד, שבו אתה מניח בצד את התלבושת האחידה ומרשה לעצמך להיות שונה ואחר בתוך המסגרת. שבוע שלם של שונה ואחר רק מעמעם את זוהרו של היום המיוחד. זהו שבוע שכל כולו תוצר של ילדים שמאוד מתלהבים ומבוגרים שלא עושים מספיק כדי לרסן ולאזן אותם.
אנחנו מאוד אוהבים את הילדים שלנו. אנחנו רוצים שיהיה להם טוב ושהם יתפתחו ויפתחו עמדה עצמאית וידעו לקבל החלטות. אבל דווקא ההחלטות שהם מקבלים משבשות לחלוטין את רעיון העמדה העצמאית. להיות מפורסם זה החלום הכי לא עצמאי שמישהו יכול לקבל.
בשנה הבאה, כשיתקרב פורים, אני מקווה שהצוותים החינוכיים ישכילו להבין שגם לומר לא פירושו חינוך. שלא כל דבר שמועצת התלמידים חושבת הוא בהכרח נכון וראוי לשבח. ואם הצוות החינוכי לא יעשה זאת אני מקווה שיהיו לי האומץ והכוח לעשות זאת בעצמי תוך רתימת ההורים האחרים. יש סיכוי שבשנה הבאה במקום לחנונית, אתחפש לגיבורת על.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם