יעקב אחימאיר לא מרוצה מהתקשורת
זקן השבט מרוממה קובע שמרבית העיתונאים שונאים את נתניהו, מחלק ציונים למגישי החדשות הצעירים, ונאבק על מקומה של תוכניתו
אחדים במיצג ההזוי של הרב אמנון יצחק מול רשות השידור. בלב השכונה החרדית רוממה הציב יצחק מנוף ומכולה והזמין את התושבים "להשליך את הטמבלוויזיה המשוקצת ולהשמידה בטקס מיוחד". גם אחימאיר יצא אל החצר. עמד בצד והתרשם שרוב המכשירים ממילא ישנים ומיועדים לזריקה.
"עד שהחרדים גילו אותי ועטו עלי", הוא מחייך. "התחילו להתווכח איתי בחריפות, ואני דווקא הסכמתי איתם. אמרתי שיש תוכניות טלוויזיה גרועות, אבל לשם כך אפשר פשוט לסגור את המכשיר. ואז ניגש אלי חרדי אחד ולחש לי באוזן שגם הוא מתנגד, כמובן, לתקשורת החילונית, אבל אתה, הוא אמר לי, אתה דווקא קריין נחמד מאוד, והתוכנית 'רואים עולם' שלך מצוינת".
בתחילת החודש סברו גם שר החינוך וחברי ועדת הפרס שיעקב אחימאיר קריין נחמד מאוד. בחירתם בו נפלה עליו בהפתעה. "אני לא נחשב לאדם חברותי", הוא אומר במבוכה. "אני לא חזק בסמול-טוק או ביחסי ציבור. אין לי סוכן. אין לי יחצן. די מפתיע שאני עוסק בכלל במקצוע הזה שבו אתה צריך להתחכך, להתחנף, לחייך ולחלק מחמאות שאתה לא מאמין בהן. לצערי, אני ממש לא מומחה בדברים האלה. אני צנוע. שורד. אני מדווח נקי, בלי שום מניפולציה, אבל אני עובד קשה מאוד על איכות החומר, ומבחינת המאמץ וההשקעה - ההתמסרות שלי מוחלטת".
אחימאיר בדיוק ישב במזנון הערוץ הראשון כשראש הממשלה התקשר לברך. "זה היה רגע מכונן. כן. בהחלט. ראש הממשלה עלה על הקו ובירך אותי. היו לו כמה דברים אישיים להגיד, ואחר כך הוא אמר, 'יעקב, הצדק נעשה'. ואני לא חשבתי שנעשה לי עוול שצריך לתקנו, לא ברשות השידור ולא באופן כללי".
אז למה התכוון ראש הממשלה?
"ראש הממשלה נמצא כבר הרבה שנים בשלטון, ובכל זאת הוא מרגיש שהגב שלו תמיד נמצא באופוזיציה. כך הוא סבור. זו התחושה שלו, זה הלך הרוח. אני, לעומת זאת, מעולם לא קופחתי. נכון שלא רציתי להחזיק בתפקידי ניהול, אבל מילאתי את התפקידים הבכירים ביותר במערכת החדשות. הייתי כתב מדיני, פעמיים שליח רשות השידור בוושינגטון, עורך ומגיש מבט.
ובכל זאת הנימה הזו של ראש הממשלה, שאמר לי שהצדק נעשה, הייתה גם בדבריו של נשיא המדינה. גם מר פרס התקשר לברך ואמר לי שבכל מוצאי שבת הוא צופה בתוכנית 'רואים עולם'. אם אני מבין אותו נכון, ואני חושב שאני מבין אותו נכון, הנשיא אמר, באמת מגיע לך סוף סוף. הוא לא התבטא במילים האלה בדיוק, אבל כך זה השתמע".
אז פרס ונתניהו בעדך.
"אביו של ראש הממשלה ואבי המנוח היו ידידים קרובים. הכרתי את אמו של ראש הממשלה, צילה ז"ל, שהייתה אישה פיקחית מאוד. אבל עם ראש הממשלה עצמו אין לי קשר אישי. בסך הכל צלצל אלי פעמיים. בפעם הקודמת, כשקיבלתי את פרס סוקולוב, ועכשיו לכבוד פרס ישראל. אפשר לומר שמעתה ואילך הוא לא יצלצל אלי יותר".
איך אתה מרגיש?
"שמח, נרגש. נבוך. כשהודיעו על הזכייה ברדיו התחיל מבול של טלפונים. שלושה ימים המכשיר לא הפסיק לצלצל. פרחים ואיחולים. פסטיבל שלם. אני לא יודע אם אני ראוי בכלל לכל כך הרבה מחמאות. אף פעם לא עבדתי על מנת לקבל פרס. אני עיתונאי. נקודה. לפעמים אני הולך באופן פרטי לאירועים שיש בהם אופי ציבורי, אולי אפילו ערך חדשותי, ואני לוקח איתי פנקס קטן או פיסת נייר לרשימות.
לא כדי לדווח אלא מפני שהחוש העיתונאי כבר הפך אצלי לטבע שני. לפעמים אני מסקר דברים במצלמת וידאו קטנה למרות שזה בכלל לא מיועד
פרחים צבעוניים, ריחניים, מציפים את בית אחימאיר בשכונה הירושלמית הציורית. סופת גשמים עזה משתוללת בחוץ, אבל הסלון חמים ונעים וצנוע בדיוק כמותו. כל כך פשוט ולבבי האיש הזה, שכמעט נדמה לך שמישהו יקרא בשמו והוא ייסוב לאחור לחפש את האושיה הוותיקה. צדק ראש הממשלה כשכיוון לסוף סוף הזה. אלמלא הפרס, היה ממשיך להשתבלל מאחורי המהדורה כמי שמרוב היכרות עמו כבר הפך לכמעט מובן מאליו.
אפשר להגיד על אחימאיר שעיתונות אצלו היא תשוקה. 50 שנה בתחום, והעיסוק מעניין ומלהיב אותו ככתב חדשות מתחיל. הוא סקרן ומעודכן, מחובר לערוצי החדשות בארץ ובעולם, ושולט היטב במהדורות הערוצים המקבילים.
איך אתה מתרשם מיונית לוי?
"אני חושב שהיא מגישה רהוטה, אבל היא גם מרבה להעיר בסוף הכתבות ולהביע את דעתה האישית על מה שנאמר בכתבה. אני לא חושב שזה תפקידה".
ויעקב אילון?
"נכון שהוא התפטר ברעש גדול. אבל התפטרותו של מגיש זה או אחר, מוכשר ככל שיהיה, לא תמוטט את מדינת ישראל. אני יכול לתת מחמאה גדולה דווקא למגיש אחד, דני קושמרו. אני מאוד מאוד אוהב אותו. אני חושב שהוא מגיש מעולה. אני חושב שהוא רהוט ונעים סבר. עושה רושם שהוא מתמצא בחומרים שלפניו".
מה דעתך על יאיר לפיד?
"אני באמת לא יודע מה כל כך מסקרן בו. הוא הגיש את אולפן שישי בסדר גמור. אבל מכאן ועד הדרמה הגדולה? מה פתאום הוא נחשב למשיח? אין לי שום דבר נגדו ושום דבר בעדו, אבל אני באמת לא מבין מה הסוד הגדול הזה ". הסקרים, לפחות, מייחסים לו תכונות של משיח.
"לאחרונה אפילו הסקרים ירדו קצת. אני חושב שבעם ישראל יש איזו כמיהה למישהו שיושיע אותו. פעם קראו לו יגאל ידין ופעם זה היה אמנון ליפקין-שחק. יכול להיות שאפילו יצחק מרדכי הגיע למעלה הזו. אני מבין מדוע רוצים לראות אצלנו איזה חידוש, איזו התרעננות, אבל הדרך לשם היא לא להפציע יום אחד ולהגיד, אני אושיע את עם ישראל. הדרך לשם היא לפעול בצורה ארגונית, באמצעות מפלגה פוליטית קיימת. כרגע מסתמן שהמפלגות הקיימות בישראל לא כל כך רוצות לראות אנשים חדשים בפוליטיקה. הן לא מקבלות אנשים חדשים בזרועות פתוחות ובשמחה גדולה. זה מאיים עליהן.
"ההחלטה של נועם שליט, למשל, להצטרף למפלגת העבודה היא לא תופעה יפה בעיני. הוא אומר שהיה חבר מפלגת העבודה 16 שנים. מדוע כאשר היה חבר במפלגת העבודה לא ניסה להיבחר לכנסת? מדוע לא עשה כך עוד לפני שבנו נחטף? הצעד שלו מעורר רתיעה, משום שכאשר הוא נאבק למען שחרור גלעד, זה היה כמעט קונצנזוס. הייתה לו תמיכה גדולה מכל החוגים הפוליטיים. עכשיו, כשאתה רוצה להיבחר לכנסת מטעמו של חוג מסוים, אתה בא ומנצל את הקונצנזוס הזה? זה מביא לניכור".
מה אתה חושב על שני עמיתיך לשעבר, לונדון וקירשנבאום?
"את ירון לונדון אני מכיר עוד מהתקופה שעבד ברדיו. היה מגיש מעולה של התוכנית'היום הזה'. לונדון חריף, פרובוקטיבי וגם פוליטי כמו קירשנבאום. קירשנבאום מאוד פוליטי. אני חושב שהוא צריך לשמור על מידה מסוימת של איפוק בתחום הזה. צריך להכיר בעובדה שיש אנשים שלא מצביעים לאותה מפלגה כמוך".
למה לא עברת כמוהם לערוץ המסחרי?
"יכולתי לספר לך שהציעו לי עולם ומלואו. לימוזינה עם נהג שרד, משכורת של 150 אלף שקל לחודש כדי שאמלא תפקיד מסוים באחד הערוצים המסחריים. הצעה כזו ודומות לה מעולם לא קיבלתי. אני אומר לך את האמת. אף פעם לא שאלו אם הייתי רוצה לעבור לערוץ המסחרי".
למה לדעתך?
"אני לא יודע. מכיוון שאין לי סוכן אני לא יכול אפילו להתייעץ איתו על העניין הזה שאף פעם לא היה על הפרק. יכול להיות שאני לא מתאים לערוץ המסחרי, למרות שאני חושב שמבחינה עיתונאית אני לא כל כך נחות בהשוואה לאחרים".
אילו היו מציעים, היית עובר?
"תלוי מה היו מציעים. בכל זאת, אני כבר לא ילד".
לונדון וקירשנבאום כבר מזמן לא ילדים ועדיין שורפים את המסך.
"להם הציעו. לי לא".
אחימאיר( 73), עמית בכיר במרכז לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר-אילן וחתן פרס ישראל לתקשורת 2012, הוא בנו של אבא אחימאיר, מנאשמי פרשת רצח ארלוזורוב שזוכו בכל הערכאות. את דרכו בתקשורת החל ב-67', בשידור העברי של הבי בי-סי בלונדון. ב-73' החל לשדר בקול ישראל ובערוץ הראשון ככתב מדיני וכתב בוושינגטון. בעשרות שנות עבודתו סיקר חלק ניכר מן האירועים המדיניים בישראל. בשנות התשעים החל להנחות תוכניות אקטואליה וחדשות כ"מבט", " פוליטיקה", " פופוליטיקה", " הבוקר הזה" בקול ישראל ו"יש עם מי לדבר" בגלי צה"ל. כיום הוא ממגישי יומן הבוקר בקול ישראל, ובעיקר עורך ומגיש את התוכנית המשובחת "רואים עולם" בערוץ הראשון.
כמשקיף על, כזקן השבט, מה דעתך על התקשורת בישראל?
"חלק מהתקשורת מתנהג בצורה כזו שכאילו אומרת, תפקידנו העיתונאי הוא לא לדווח ולפרש, אלא לנהל בפועל את המדינה. העובדה שאנחנו עדיין לא מנהלים את המדינה היא מחדל. אם היינו מנהלים את המדינה בעצמנו במקום אלה שאנחנו אמורים לדווח עליהם, הכל היה נראה אחרת. הרי לשם כך נוצרנו. איך אמר ז'בוטינסקי?'אלוהים לשלטון בחרתנו'.
"אני זוכר שבתקופת מלחמת לבנון השנייה היו כותבי מאמרים, ולא אזכיר שמות, שדרשו לגייס את המילואים, או דרשו לא לגייס את המילואים. היה ויכוח שלם בין עיתונאים ופרשנים אם צריך להפעיל את כוחות היבשה או לא צריך. לא היה מדובר בציטוט לגיטימי של מומחה צבאי שטוען שנעשתה טעות בשיקול הדעת, אלא אתה, הפובליציסט, טוען כך. מפי עיתונאי זה נשמע כל כך יומרני, כל כך מופרז. כל כך יהיר. תפקיד התקשורת זה לבקר, לדווח, לחשוף. אבל את השלטון בוחר העם".
האם אין לבקר את השלטון מפני שהוא נבחר העם?
"מותר לבקר, אבל לא ללכת צעד נוסף קדימה, לנופף באיזה שוט ולהגיד שאם לא תעשה כך וכך יהיה אוי ואבוי. יש פוליטיקאים שמפחדים מנימת האיום הזו ואני לא מתפלא על כך".
מה דעתך על ראש הממשלה נתניהו?
"רוב התקשורת בישראל לא מסמפטת את מר נתניהו ולעתים קרובות לא מתייחסת אליו בצורה הוגנת. אני חושב שזה התחיל כשזכה בבחירות בכהונתו הראשונה. עיתונאי אמריקאי שאל אותי אז אם העיתונות בישראל עוינת את מר נתניהו. והשיבותי לו,'המינוח שאתה משתמש בו לא מדויק. העיתונות שונאת את מר נתניהו'. זה היה בתקופת כהונתו הראשונה, ואני חושב שמעט מאוד השתנה מאז".
למה התקשורת שונאת את נתניהו?
"כי בעיני חלק ממנה, לא לגיטימי שהוא נבחר לראשות הממשלה אחרי רצח יצחק רבין. הוא כאילו לא קיבל אצלם מספיק גושפנקה משום שניצח את שמעון פרס בהפרש זעום".
זה קרה מזמן, מה המניע לשנאה שאתה מייחס לתקשורת היום?
"הדעה של רוב העיתונאים לא שייכת למחנה של מר נתניהו. אלו הם אנשים בעלי דעה פוליטית שונה משלו".
רוב התקשורת בישראל היא שמאל או מרכז?
"רוב התקשורת ביקורתית כלפי מר נתניהו. העיתונים המרכזיים ביקורתיים מאוד כלפי ראש הממשלה. אני לא חושב שהוא צריך להיות חסין מביקורת, ואני גם אומר שרוב ראשי הממשלה בישראל נאלצו להתמודד עם ביקורת, אבל אצל מר נתניהו הביקורת לפעמים אוטומטית. לא חשוב מה הוא יעשה, טוב או רע, תמיד יתקפו אותו".
את הטענה המוכרת על התערבות פוליטית ברשות השידור דוחה אחימאיר על הסף. "אני לא חושב שיכול לבוא איזה פוליטיקאי ולהגיד שהוא מקופח ברשות השידור, או שמעלימים את דעתו ומסתירים אותה. מה פתאום. נותנים אצלנו ביטוי לספקטרום הדעות השלם, מחנין זועבי ועד מיכאל בן-ארי. אף אחד לא מוחרם. אחמד טיבי הוא אורח כבוד ברשות השידור ואף אחד לא נותן הוראות להפסיק לראיין אותו. אני עוסק בזה כשאני מגיש את יומן הבוקר. בתוכנית'רואים עולם 'לא ממש משנה אם אני משדר כתבה על אפגניסטן או פקיסטן, אם למישהו בכלל ידוע ההבדל".
את קרן נויבך הסיגו מתפקיד ההגשה הדעתנית בנימוק שאיננה עוברת מסך.
"מה המלחמה שהיא לוחמת, נויבך? כשהיא מגישה פתיח לכתבה של 'מבט שני', איזו מלחמה יש שם בכלל? על מה צריך להילחם? קרן נויבך בסך הכל מקריאה פתיח וזהו. אני מכיר את הטענה שלה, אבל בגלל אופי העבודה שלי ברשות השידור אני לא מודע לכל הפרטים. מדי פעם אני קורא בעיתונים דברים שאני לא מכיר. כמו למשל על קרן נויבך או המינויים ברשות. אני מצטער, אבל אני לא זוכר שהתערבו לי בתכנים כשהגשתי את מבט".
אולי מפני שהלכת לפי הקו הנכון.
"אני לא יודע. מעולם לא עשיתי פלסתר מהחדשות".
למה מחליפים את ינון מגל ומירב מילר?
"כמי שהגיש גם את'מבט' תקופה מסוימת, אני חושב שתפקיד המגיש מאוד מאוד חשוב. מגיש צריך להקרין אמינות גם לבעלי אופי שונה והשקפות שונות, להראות שהוא יודע על מה הוא מדבר. אסור לו להתנהג כאילו הוא החכם מכל אדם. עליו לדבר אל הציבור בצורה רהוטה ומובנת, בעברית נכונה וגם בקצב הנכון".
מגל ומילר עומדים בקריטריונים האלה?
"אני חושב שהם עושים את עבודתם בסדר גמור. לי אין שום טענות כלפיהם".
אז למה מחליפים אותם?
"אני לא יודע. אני חושב שהפתרון לתוכנית עיתונאית הוא בראש וראשונה הבאת סיפורים חדשותיים טובים אל המסך. והם הרי בכלל לא אחראים לתוכן. אני לא חושב שדווקא הם הסיבה לירידה ברייטינג. יכול להיות שהתוכנית לא מספקת סיפורים טובים באופן מיטבי, והשניים האלו משלמים את המחיר. יש תחרות איומה. הערוץ הציבורי חוטף מכל הבא ליד, לעתים קרובות לא בצדק. יש איזו אופנה להכות בערוץ הראשון".
יש לזה סיבות. התקלות הטכניות, התוכניות הארכאיות, האגרה הגבוהה.
"אני מוכרח לציין שישנן מגרעות בערוץ הראשון שמצדיקות את העליהום עליו. הציוד שלנו מיושן, מפגר אחרי ההתקדמות הטכנולוגית בטלוויזיה וגם המבנה משובש. ישנם הסכמי עבודה ישנים שלא עומדים במבחן המציאות היום. צריך לשנות אותם. צריך לייצר מתכונת חדשה בין עובדים למנהלים ולעשות רי-ארגון של המבנה הזה. אני באופן אישי יכול לדבר על זה, אבל אף פעם לא התנסיתי ברפורמות כאלה, כי אף פעם לא רציתי לשמש בתפקידי ניהול למרות שהוצעו לי ברמה הבכירה ביותר. חשבתי שכוחי גדול יותר בתוכן".
אכן, מה לגבי התכנים?
"יש תוכניות מצוינות בערוץ הראשון כמו'הסיפור האמיתי' ו' מבט שני', וגם בתחום החדשות הערוץ הראשון לגמרי לא רע. אבל נכון שיש יותר מדי פטפטת ודברת, מסכת שלמה של סדרת ראיונות בייחוד בשעות אחר הצהריים, בלי לתת אלטרנטיבה ראויה לתוכניות מגזין מצולמות".
אולי מפני שחלק גדול מתקציב הרשות הולך למשכורות על חשבון הפקה.
"אני לא מתמצא בזה. אני יודע שכמה מהחברים שלי מרוויחים יפה אבל הם לא רבים. הרייטינג של הערוץ הציבורי וגם של מהדורת'מבט' נמוך משום שיש תחרות שהערוץ הציבורי לא יכול לעמוד בה. תראי מה קורה ב'רואים עולם'. אני שואל את עצמי בשיא הציניות ובמין הומור לא מוצלח במיוחד, איך מעיזה תוכנית כמו'דה וויס' להתחרות בשעה תשע בערב עם התוכנית'רואים עולם'.
אתם באמת חושבים שתוכלו להכות את 'רואים עולם'? התשובה הרצינית היא שבהחלט ישנה ירידה ברייטינג של 'רואים עולם', כי השעה תשע נחשבת עכשיו לשעה של מיטב תוכניות הריאליטי. עם ישראל אוהב תוכניות בידור וריאליטי הרבה יותר מאשר את הבעיות של ארצות הברית באפגניסטן. מה לעשות, זו האמת העצובה".
מה דעתך באמת על "דה וויס" ו"האח הגדול"?
" אני לא רואה אותן. חלקן משודר במקביל ל' רואים עולם' ותופס את השעה תשע. אני לא יודע מה יש בשעה הזו שכולם נטפלים אליה. יש לי עם התוכניות האלה חשבון כפול ומכופל. ל'האח הגדול' יש את הרייטינג הכי גבוה. יכול להיות שזה הדבר הכי גבוה בטלוויזיה. אותי זה לא מעניין לא כי אני איזה סנוב, זה פשוט לא מעניין אותי, כמו שיש סוגי מוזיקה שאני לא אוהב. עניין של טעם.
"גם בערוץ הכנסת יש תוכניות טובות ומצוינות, אבל הרייטינג שלו אפילו יותר נמוך משל הערוץ הציבורי. ויש שם תכנים תרבותיים ומגישה יוצאת מן הכלל, אורית לביא-נשיאל. אני לא יודע מי עשה את הטעות שהביאה לכך שהיא לא עובדת יותר בערוץ הראשון. הכל עניין של טעם. הציבור מעדיף את'האח הגדול' על בעיית הפליטים בחוף השנהב. קשה לדעת מה טעמו של הציבור. מצד אחר, הרבה מאוד ספרים מתפרסמים בישראל. העם בישראל קורא ספרים. ובין קונצרט לספר הוא נמלט מכל המצוקות והעלאת מחירי הדלק ל'האח הגדול' ול'דה וויס'.
מדאיג אותך שרוב הציבור אוהב לצפות בריאליטי?
"אני חש צער גדול על ההעדפות האלה, מפני שאני מאמין באופן לא אובייקטיבי שיש חומרים מעולים ב'רואים עולם'. אני חושב שיש שם דברים שמרחיבים דעתו של אדם. ועדיין אני לא יכול להתנשא על הציבור. זה טעמו. אני רק יכול להצטער על כך. הרבה פעמים ביקשו ממני לשנות את השעה תשע. אמרו לי, תברח מהצל המאיים של תוכניות הריאליטי והבידור. אמרתי, אני לא רוצה לברוח כי השיקולים שלי הם לא רייטינג. אם תרצי, השיקולים שלי הם אנטי רייטינג.
"האהבה הגדולה שלי היא הכתבות המגזיניות שב-10 עד 12 דקות מקיפות עולם ומלואו, וכשהן עושות תחקיר, התחקיר הוא תחקיר. רשות השידור חתמה בחוכמה עם סי-בי-אס על שידור התוכנית המשובחת '60 דקות'. אגב, כל הכתבים שם הם צעירים בני 60 ומעלה. אם בכתבה מסוימת צריך לצלם עמוד חשמל באוסלו, אז שולחים צלם לתעד את העמוד באוסלו.
לא נשארת שום פינה ריקה. אין סימני שאלה. הכל סגור מכל הצדדים. כשאני רואה כתבה מגזינית עשויה היטב, ולא משנה אם אני מסכים עם המסר או לא, זו אהבה גדולה. זה דבר שאי אפשר להתנתק ממנו. כמו רופא מנתח שנהנה כשהוא מצליח לשדר לסטודנטים שלו את האמנות הגבוהה".
אז איך אמנות גבוהה כמו "רואים עולם", שאין חולק על טיבה ואיכותה, מובסת על ידי ריאליטי?
"רוצה את האמת? כשאני ואשתי הולכים למקום ציבורי, להצגה או לקונצרט, כמעט כל מי שנתקל בי אומר שהוא אף פעם לא מפסיד צפייה ב'רואים עולם'. אם כל האנשים הללו היו רואים באמת את התוכנית שלי, הרייטינג של 'רואים עולם' היה כפול ומכופל. אני אומר שיש באמירות על 'רואים עולם' הרבה בון טון".
בגיל 73 קנה אחימאיר את הזכות להתבונן מגבוה על התנהלות גופי התקשורת בישראל. העיתונות לדעתו חיה, אגרסיבית, נשכנית ומלאת חיוניות. עם זאת, מפריע לו שלפעמים היא גולשת לתוקפנות. אולי משום ששהה ככתב זמן מה בארצות הברית ובלונדון, שם התקשורת סולידית בהרבה. "אפשר להגיד דברים חריפים מאוד בצורה מכובדת", הוא אומר. "אבל אצלנו נאמרים דברים בעליהום ובהקצנה. בעיקר בהקצנה. כל דבר הופך ל'פרשה'. אני זוכר את הקמפיין שעיתון'הארץ' ניהל נגד יעקב עמידרור כשעמדו למנות אותו ליועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה רק משום שהוא דתי חובש כיפה ונמצא מבחינה פוליטית איפה שהוא נמצא".
אולי הסיבה לא הייתה הכיפה אלא אמירות שנויות במחלוקת שהשמיע?
"היה אירוע עקיף שהתברר שלא היה ולא נברא. כל הזמן מנהלים קמפיינים פוליטיים שמבקשים לשכנע את המשוכנעים. גם בכלי תקשורת אחרים רואים את הדברים האלה וחבל. כי הדברים צריכים להיות מאוזנים דווקא במדינה שיש בה חופש עיתונות מופלג".
בתקופה האחרונה הייתה תחושה של צל כבד על חופש העיתונות בישראל. למשל, איום הסגירה על ערוץ 10, שיש הקושרים אותו לתחקיר הלא מחמיא של כתב הערוץ רביב דרוקר נגד ראש הממשלה ורעייתו.
"מי אמר שהקישור הזה לא היה ספין שנועד להסיח את הדעת מן העובדה שערוץ 10 לא שילם את חובותיו? למה בעלי המניות לא שילמו את חובם למדינה? חוב צריך לשלם, ובמקום לעשות זאת הם עשו ספין ובאו בטענות לפוליטיקאים ולראש הממשלה".
חוק לשון הרע שעלה בכנסת, גם הוא מעיד על חופש עיתונות מופלג?
"חוק לשון הרע והעלאת סכום הנזיקין באמת יכול להרתיע עיתונאים מלחקור ולפרסם כתבות תחקיר. צריך למתן אותו ולנסח אותו מחדש. אחרת ייחשב כפגיעה בחופש העיתונות".
את רוב המהלכים הללו הובילו אנשי ימין. כמזוהה עם הימין, נדרשת בעבודתך לסוגיות סיקור על רקע עמדותיך הפוליטיות?
"אני משתדל להיות הוגן כלפי כל בעלי הדעות. עיתונאי לא צריך להתבייש או להסתיר את השקפתו הפוליטית. להפך. אם אני אומר שאני משתייך לצד הימני של המפה, פירושו שאני מעמיד את עצמי לביקורת הרבה יותר קפדנית. כי ברגע שאתה מעיד על עצמך משהו, אנשים בוחנים אותך אם אתה נוהג באמות מידה הוגנות גם כלפי הצד השני. לפעמים אתה אפילו עושה הנחות לצד השני כדי להפגין שאתה בסדר. וייתכן שדווקא באלו השייכים לצד שלך אתה נוהג ביתר נוקשות.
"פעם הייתה שאלה ברשות השידור אם מותר להשמיע את נאומיו או את קולו של יאסר ערפאת. ואני אמרתי, כן, חובה להשמיע את דבריו של יאסר ערפאת בקולו שלו, כי הוא חלק מהחדשות באותה תקופה. ובמלחמת לבנון השנייה אמרתי שצריך להשמיע את דבריו של חסן נסראללה".
איך קיבלו את זה ברוממה?
"במקרה של ערפאת הייתה איזו מין אווירה ברשות השידור, שאם אתה מקבל החלטה עיתונאית שבעיני היא מקצועית, אז אתה נתפס כאיש שמאל קיצוני. אני זוכר שקיבלתי מכתב מאחד מבכירי הליכוד, שכתב לי שאני חומץ בן יין. זה דבר חריף מאוד. האדם שכינה אותי כך תפס תפקיד חשוב במסגרת הפרלמנטרית, ובכל זאת האשים אותי שאני מערבב פוליטיקה עם שיקולים עיתונאיים בעליל. בתקופה רחוקה אחרת מערכת החדשות בטלוויזיה הייתה נתונה להתקפות ולאיומים. פעם אחת ליווה אותי מאבטח ליום-יומיים מפני שביקרו אותי על שמאלנות וטענו שאני מצדד בפלסטינים".
איש לא חושד בך שאתה מהשמאל.
"אמרתי אלף פעמים שאני משתייך לאגף הימני בציבוריות הישראלית. זה לא סוד. ובכל זאת חשדו בי שאני שמאלן. כשקיבלתי החלטה מקצועית, חשבו שאני עושה זאת נגד פוליטיקאי זה או אחר. ומה לעשות, יש דברים בעיתונות שהם חלק מהמציאות, ואני לא יכול בשום אופן להתעלם מהם".
למשל ?
"כשהייתי עורך 'מבט', מנכ"ל רשות השידור היה יוסף לפיד המנוח. גיאוגרפית, חדר המערכת היה באותו המסדרון של מנהל הטלוויזיה. לפיד היה מגיע אליו ובדרך נכנס לחדרי ושואל בסגנונו הידוע 'יעקב, מה יש לך היום בפינת הבדואים?', לא השתמש חלילה במושג הפינה הפלסטינית. זה היה ההומור הייחודי שלו".
הנהלת הרשות התערבה לך בתכנים?
"בתקופתו של ג'ו בראל הייתה לי תקרית כזו. באחד העיתונים פורסמה ידיעה שלשכה בבניין הטלוויזיה שופצה בהון תועפות מכספי האגרה. באותו יום היה תורי להגיש את המהדורה המרכזית, ונאמר לי בשמו של יוסף בראל שיצלמו את הלשכה ויביאו לתוכנית את עורך הדין אמנון זכרוני שיכחיש את עלות השיפוץ, ויסביר ששיפוץ כזה לא יכול לעלות סכום מוגזם כל כך.
"אמרתי לבראל, זה לא התפקיד שלנו. אנחנו מגישים חדשות, לא תגובות על ידיעות. כדי להכחיש ידיעות קיים דובר לרשות. כשהתעקשו, אמרתי שאני מסרב להגיש את המהדורה ועזבתי את בניין הטלוויזיה. באותם רגעים חלפה מחשבה בראשי שאני לא חוזר לשם יותר. באותו ערב מישהו אחר הגיש את המהדורה עם צילומי הלשכה והפרשנות של עורך הדין זכרוני".
יש לו בן ובת ושישה נכדים. חתנו וטרינר העובד בתחום ספציפי בבית חולים לבעלי חיים באוסטרליה. "פעם ראש הממשלה אמר לי, תגיד לחתן שלך שיחזור לארץ", מחייך אחימאיר. "תגיד לו שגם כאן יש הרבה חיות". אשתו אורה ניהלה את מכון ירושלים לחקר ישראל. בקיץ ייצא לאור רומן ראשון פרי עטה, החוקר סיפור משפחתי בצפת של שנות השלושים. "אני שמחה שהוא קיבל את הפרס בעודו עיתונאי פעיל וערני", היא אומרת. "שזה לא הגיע מאוחר מדי".
"היום אני עובד כי אני מאוהב בעבודה", מחדד אחימאיר. "אבל כשיגיע זמני ויגידו לי ללכת, לא אתווכח. סוף סוף אני לא ילד. יפה שרשות השידור ממשיכה להעסיק אותי גם בגילי המתקדם. אני רק מקווה שאני משיב לה כגמולה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם