רוב הציבור הפסיק להתעניין בפרשת הרפז
למרות פרסום דו"ח המבקר, אם לא יקרה משהו לא צפוי כל הצדדים יזכרו את השבוע הזה לטובה, כן, גם אשכנזי. יאללה לפרשה הבאה
אחרי שברק ואשכנזי (בניגוד לחלק מהפרסומים, היחידים שקיבלו פרט להם את הטיוטה המלאה היו היועץ המשפטי לממשלה והרמטכ"ל; הפרקליט הצבאי הראשי או אל"מ ארז וינר, מי שהיה עוזרו של אשכנזי, קיבלו מהמבקר מקטעים בלבד) ושאר המעורבים ייתנו את תגובותיהם, יוכל עוד לינדנשטראוס להוסיף מסקנות ואמירות משלו. למרות אופיו, נדמה לי שבמקרה הזה הסבירות להפתעות נמוכה.
הסיבה העיקרית לקורת הרוח היא זו: אנשי המבקר אמנם שמעו כ-300 עדויות, אבל לא בדקו כלל את חקירת המשטרה בעניין, שהסתיימה בהכרזה המהירה שהרפז לבדו הוא שאחראי לניסוח המסמך וזיוף הלוגו של "ארד תקשורת".
אין במסקנות שלהם, לפיכך, דבר שיכול ליצור לחץ על היועץ המשפטי להורות על פתיחת החקירה מחדש. כל דבר אחר הוא במישור הציבורי בלבד, ובישראל המישור הזה הוא עקום מאוד. בכלל, נדמה שבפרשה הזו החליקו הרבה גבנונים למישור נעים לעיכול. מה שפישט לאנשי המבקר את החיים היה אוצר בלום של הקלטות מלשכת הרמטכ"ל, שנפלו לידיהם בשלב מאוחר יחסית של החקירה.
הם הקשיבו ללא פחות מ-1,400 שעות, ושמעו בין השאר את ההתבטאויות שכבר תפסו השבוע כותרות ("מה רוצה גבי?"), שואל הרפז, ווינר עונה "שגלנט לא יהיה רמטכ"ל. לא חשוב לו מי כן, אבל לא גלנט". זה מספיק כדי לכתוב דוח מהדהד על הדרך שבה צריך להתנהג בצמרת הביטחונית, עם המון אמירות מוצדקות על נורמות. המבקר עשה את שלו, לא צריך עוד לדרוש חקירה מחודשת.
למיטב ידיעתי, היה שלב שבו שקל המבקר להכניס
הימור לא פרוע: צפו לעסקה. אף אחד לא רוצה לבעוט בקן הצרעות הזה, וגם הביקוש הציבורי לא בשמים. "אנחנו יודעים מה קרה באמת", אמר השבוע גורם שראה את הדוח במלואו. זוהי האמת, כפי שהיא מצטיירת מהבדיקה - ואם לא תהיה חקירה נוספת, לא תהיה לנו אמת אחרת: עד תחילת 2010 הרוב מתנהל סביר. מדובר בקליינטים לא קלים, בסביבה ההולכת והופכת עוינת, בחיכוכים שכבר קרו לא אחת בהיסטוריה המסובכת של יחסי שר ביטחון ורמטכ"ל.
אבל אשכנזי, שכזכור התמנה לארבע שנים ללא אפשרות הארכה, לא נראה להוט לשנות את המצב. להפך, יש מי שיודע לספר שבסביבתו, לא הוא עצמו אבל דורשי טובתו השונים, כבר מתארגנים ליום שאחרי.
כדאי לשים לב, שנקודת הפתיחה הכמעט רשמית של ההסלמה היא בפברואר 2010, כשלשכת שר הביטחון הכחישה רשמית פרסומים שהעלו אפשרות שכהונתו של אשכנזי תוארך, ותקפה ישירות את דובר צה"ל אבי בניהו. זה חשוב, מפני שהרבה ממה שקרה כאן היה בסביבתם של ברק ואשכנזי: לא תוכנית מתוחכמת של סיירת מטכ"ל להשפיל את גולני, גם לא חונטת גולני שמנסה להשתלט על עמדות הכוח. סביבה גדולה של אנשים שחלק מעיסוקם הוא לשקף לבוס את העולם כמקום סבוך ומלא מזימות, ואת עצמם כמי שיטפלו במזימות האלה.
אשכנזי הוא קליינט טוב במיוחד לדברים האלה. במהלך גלגולי הפרשה אמר לי, בנוכחות אנשים אחרים, דברים שיש בהם גוון שלילי מאוד על קצין אחר, שאינני גורר אותו לכאן כי זה לא מגיע לו. כשאמרתי לו שאני מכיר את העובדות והן אחרות, התעקש שהוא צודק וחזר עליהן גם באוזני אחרים. מישהו שמכיר את אשכנזי הרבה שנים אמר לי שזה אופייני לו: הוא נוח במיוחד להאמין בדברים שמציירים אנשים אחרים באור שלילי.
זה, בעיני, מה שקרה כאן: לא פוטש ולא נעליים, אפילו לא שר ביטחון שרוצה להשפיל או רמטכ"ל שלהוט להארכת כהונה. התנהגות אופיינית של ברק, שנטייתו הקבועה היא להניח שרגישות אישית רק מעידה שאחרים לא מבינים מה חשוב (שזה כמובן מה שאהוד רוצה), ונטייתו זו של אשכנזי, שלובתה לאש גדולה על ידי סביבתו, במובן הרחב ביותר של המילה.
לתמונה הזו נכנס בועז הרפז. הרפז משמש בתפקיד כזה אצל אשכנזי כבר שנים הרבה, עוד מהימים שגבי היה ראש חטיבת המבצעים והרפז קצין אג"מ בסיירת מטכ"ל: הוא האיש שמוסר לאשכנזי פרט מידע, שאיתו אפשר להפגין מנהיגות או להיכנס לעולם הסוד; בתמורה הוא יכול לנופף ביחסיו עם הבכיר. לכל בכיר בצבא יש אנשים כאלה. אלא שהקשרים האלה מעמיקים עד כדי כך, שאשכנזי יוצא מגדרו כדי להגן על הרפז גם כשזה סורח ומסולק מהצבא - לא בגירוש פורמלי, אבל בניגוד לרצונו ותוך הורדת הסיווג הביטחוני שלו.
הרפז מתחיל להעביר לרמטכ"ל, דרך וינר ודרך רונית אשכנזי, מידע על מזימותיו של ברק נגדו. בניגוד לכל הטענות, לא מצא המבקר דבר המעיד שלהרפז היה מקור מידע כלשהו בתוך לשכת שר הביטחון: אם אתם שואלים אותי, הוא בעיקר הפך את החשדות של אשכנזי וסביבתו ל"עובדות", שכל אדם סביר היה יכול לחבר אותן. גם אני ידעתי שברק יראיין הרבה אנשים לתפקיד הרמטכ"ל, על חלק גדול מהפרטים האחרים במסמך יכולתם לקרוא בעיתונים. אבל כשרוצים לראות קונספירציה, כשהסביבה משדרת לך שזה מה שקורה, אז זה מה שאתה רואה.
אחד העניינים שבהם הואשם הרפז בתהליך הוצאתו מהצבא היה מכתב ששלח, ובו תקף את ראש אמ"ן דאז אהרון זאבי-פרקש. לפי הרפז עצמו, המכתב נכתב אחרי שאשכנזי, שהיה אז סגן הרמטכ"ל ועייף מלשמוע את טרוניותיו של הרפז, אמר לו "תביא לי משהו בכתב". מתישהו ב-2010 מישהו מחליט שמסמך כתוב יהיה התשובה הניצחת. האם זה הרפז לבדו? עכשיו, ספק אם נדע.
את כל השאר אתם מכירים: החודשים שבהם מחזיק אשכנזי את המסמך בכספת, הצגתו בפני בני גנץ וגדי אייזנקוט, יציאתו של המסמך לתקשורת. בעניין זה המבקר לא מצא מעורבות של אשכנזי, ואנחנו מתבקשים עדיין להאמין שווינר מעביר את המסמך לגבי סיבוני בלי לשאול למה, וש"הנחת העבודה" של סיבוני ותמיר פרדו, שלפיה אשכנזי ידע ואישר, היא הנחה שלהם בלבד.
העיכוב במסירת המסמך למשטרה, השיחה שתוכנה אינו ידוע בין אשכנזי להרפז יומיים אחרי הפרסום. על כל אלה יגיד המבקר את שלו, קרוב לוודאי שבחריפות, אבל בלי לערער על התמונה העובדתית הקיימת. ועכשיו, למה זה חשוב לכם: לא בגלל עתידו הפוליטי של אשכנזי, שכאמור ספק אם משהו בפופולריות שלו נפגע.
זה חשוב לכם מפני שצה"ל הוא ארגון שאם אין לו אתוס, אין לו כלום. מותר להיות ציניים ביחס לכל דבר, אבל בצבא ערכים הם הבסיס לכל, מפקודת הסתערות ועד סמכותו של מפקד להעניש ולהדיח פקודים מצטיינים על כשל, שבמקומות אחרים אפילו לא קונסים עליו.
לצה"ל היה בשנת 2010 רמטכ"ל, שמיסמס את האמת בדברו עם המטה הכללי על יחסיו עם הרפז, לא בירר עניין בעייתי לא כלפי מעלה (עם ברק) ולא כלפי מטה (עם גלנט), ליבה סכסוך בין אלופים בהצגת המסמך למתחריו של גלנט במקום להיכנס בעובי הקורה. ולצה"ל היו ב-2010 אלופים, שרובם משרתים עד היום, שלא אמרו דבר, כבשו ראשיהם בשולחן ורק הודו למזלם הטוב שלא בהם מדובר. לא רק ריח הפגר עוד נמצא בחדר, כמאמרו של גנץ, אלא גם ריח הפחדנות והראש הקטן.
ושני עניינים לסיום: לשכת ברק שברה השבוע שיא צביעות משלה, כשגררה למעגל קורבנותיו של אשכנזי גם את צ'יקו תמיר ועימאד פארס. נכון, התנהגותו האישית של אשכנזי מעמידה באור מגוחך את הקמפיין לניקוי ערכי של הצבא שניהל-לכאורה על גבם; אבל ברק היה שר הביטחון אז ועודנו היום. הוא יודע היטב להתערב במינויים של תת אלופים כשזה חשוב לו, הפרקליט הצבאי הראשי למשל.
ושנית, אייזנקוט יוצא כנראה נקי מהדלפת המסמך, שהרי כבר אמרנו - פרט להקלטות מלשכת הרמטכ"ל, אין בדוח המבקר עובדות חדשות ומרעישות. אבל אייזנקוט, שמכיר את ברק היטב, אמור לדעת שגם המבקר לא מנקה מנקמתו של אהוד. ברק פעל נמרצות נגד מינויו של פרדו לראש המוסד, ובמקרה של מינוי סגן הרמטכ"ל הבא זה בידיים שלו. מי שכבר הכתיר השבוע את אייזנקוט למועמד מוביל לסגנות, מניח כנראה שברק השתנה, הנחה קצת ליברלית לטעמי.
חשוב לזכור: גנץ מונה לשלוש שנים, כרגע ללא אפשרות הארכה. סגנו הבא אמור להיות המועמד המוביל לרמטכ"לות אחריו. אחרת נעמוד שוב בפני הדבר החמור באמת במינוי גלנט - לא עבירותיו האישיות אלא העובדה שלא הוכשר כלל לתפקיד, משום שלא שימש בשום תפקיד מטה בכיר והיכרותו עם הצבא הייתה מצומצמת יחסית. ברק וגנץ אינם יכולים לחזור שוב על המצב, שבו לא הוכנו מראש לפחות שני מועמדים ראויים. אבל כרגע, למי אכפת: המבקר דיבר, באור יהודה יש רחוב גבי אשכנזי, יאללה לפרשה הבאה.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם