עם העיניים לשמים: באשדוד מתרגלים לירי
התושבים סבורים שבלי כיפת ברזל, היו מפנים הריסות של חצי עיר. בקיבוץ סמוך מודים: "אנחנו נהנים מהמזל". ישראל 2012 - 30 ק"מ מתל אביב
ברקע, כמה בנות הכניסו את העופות המתים לשקיות ניילון. כדוריות המתכת והרסיסים עשו שם שמות. "למזלנו, זו לא פגיעה בנפש", טימור נאנח בזמן שחבלן המשטרה המשיך לבדוק את המבנה ההרוס.
"אנחנו כל הזמן נהנים מהמזל ומתרגלים למציאות. ברגע שהיה חיסול בעזה, אתה יודע שבתוך שעה תתחיל לחטוף".
מציאות מטורפת. עוזבים את תל אביב, משתלבים עם המשאיות שעושות דרכן לנמל אשדוד ומתחילים לסייר בעיר. הכל נראה שקט מדי, ריק מדי. השלווה קצת משקרת - ואז נשמעת אזעקה. מה עושים? באמת עומד ליפול פה טיל אמיתי? עצרנו מול בית העלמין.
במקרה הצורך, ניאלץ בסך הכל לחצות את הכביש ולהזמין דוגמה למצבה. לידנו חנו מכוניות נוספות. אישה תפסה מחסה ליד הטמבון של רכבה, עד שנשמעו ברקע שני קולות פיצוץ עמומים. מערכת כיפת ברזל עשתה זאת שוב.
האשדודים אומרים שאם הכיפה לא הייתה מתפקדת, היו מפנים עכשיו הריסות
"עוד לא טיפלנו במקרה חריג", סיפר רשף משנה ציון אזולאי, מפקד משמרת בתחנת הכיבוי של אשדוד, "אבל יש מתח. אנשים נלחצים מהאזעקה יותר מאשר מהנפילה, ועד עכשיו, מהבוקר, היו שישה מטחים. לא מזמן הייתה אזעקה. אוטובוס עצר ממול, ופינינו את כל הנוסעים לממ"ד. רק שנעבור את הימים האלה בשלום".
אזולאי זקף לפתע את אוזני הרדאר ושאל את הנוכחים אם הם שומעים. התל-אביבים לא קלטו רעש מיוחד, אבל הכבאים איתרו אזעקה רחוקה. רשף משנה אזולאי דיווח שמדובר בגן יבנה.
אשדוד הייתה אתמול עצובה וריקה. מרכז "סטאר סנטר" היה כמעט נטוש, אף שחנות "ורדינון" הבטיחה מרחב מוגן לקונים הפוטנציאליים. אפילו חוף הים לא ניצל את השמש, שחזרה מהפגרה. על החול שכבו להם לבד יורי וינר וירחמיאל שויץ, שני תלמידי ישיבה מאוקראינה, שהחליטו שטילים או שלום - הם לא יכולים לחזור לאודסה לבנים כמו שיצאו.
"התרגלתי. עברתי מלחמות, ימים קשים", הסביר אפרים שומר, האחראי על תחנות ההצלה בעיר, שהפגין שאנטי מרשים. "אבל לשאר התושבים קשה. עובדה שאי אפשר לחזור לשגרה".
המציאות העכשווית באשדוד היא סוג של תרגולת. עיניים לשמים, אוזניים לאזעקה ורגליים שיכולות לרוץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם