מי יישבר ראשון
אם מחליטים שיש תועלת במבצע, כדאי לצאת אליו כבר עכשיו. אם אין בו תועלת, הקברניטים חייבים לקבוע "כללי משחק" מול הג'יהאד
המפקדים חרקו שיניים, אבל נאלצו לחיות עם שתי המילים הלא אהובות האלה, מחשש שנצטרך לבחור בין שתי אפשרויות רעות - קטיושות בצפון או שקיעה מחדש בבוץ הלבנוני.
הדיבור על "כללי משחק" קשה עוד יותר כשמדובר בג'יהאד האיסלאמי. בלבנון היינו כובשים, בעזה אנחנו אמנם מחזיקים בעניבת החנק, אבל יצאנו מהשטח לפני יותר משש שנים. כלפי חיזבאללה, שלרוב נהג כארגון גרילה, היה כבוד מסוים; כלפי הג'יהאד, שאינו מתעמת עם הצבא אלא רק יורה על אזרחים, אין שום כבוד.
וברצועת הביטחון כללי המשחק אכן נשמרו לפרקי זמן ארוכים יחסית לעימות שהוא צבאי באופיו. לפיכך לא תמצאו בצמרת הישראלית ולו אדם אחד שיהיה מוכן לדבר על גיבוש כללים, לא פורמליים כמובן אבל מובנים היטב, שיאפשרו לסיים את הלחימה הנוכחית ולהימנע אולי מסיבובים נוספים. בוודאי לא כשאת תפקידה של ממשלת לבנון, כגורם הריבוני לכאורה בשטח אבל זה שאינו לוקח שום אחריות, ממלא עכשיו חמאס.
הבעיה היא שבהיעדר כללים פשוט אי אפשר לדעת איך לסיים. בסערת הימים האחרונים כבר נשכח כמעט שהאש כולה הוצתה בעקבות חיסולו של זוהיר אל-קייסי בסוף השבוע, במטרה מוצהרת לשבש פיגוע גדול שכבר יצא לדרך.
אין לנו מושג איפה עומד הפיגוע הזה ואם מהלכו אכן שובש או רק נעצר עד שתירגע הרצועה. מכיוון שמה שקרה מאותו רגע ואילך אינו אלא תגובות ותגובות נגד, ירי שהורג בצד אחד ותודה לאל ול"כיפת ברזל" לא גבה קורבנות אצלנו, אין לאף אחד מהצדדים שום הישג שיאפשר לו להגיד "די". ומכיוון שלנו וגם להם יש קיבעון הרתעה, למרות עשרות שנים שהוכיחו שאין בכלל דבר כזה, אף אחד לא רוצה להצטייר כמי שהרים ידיים קודם.
זה מצב בעייתי כי בינתיים חייהם של מיליון איש משובשים, ורק בנס לא נהרגו עד כה אזרחים. הציבור הישראלי כבר הוכיח במקרים רבים, מימי הפיגועים עד מלחמת לבנון השנייה, שהוא מוכן לקורבן כזה, אבל כשהוא מוקרב בלי שום מטרה והישג - חוץ ממספרי הרוגים בצד
לכן שמענו ביממה האחרונה את הדברים הכמעט לא לוגיים של שרים ואנשי צבא, שהביעו חשש שמא "ניגרר לפעולה שאנחנו לא רוצים אותה". אם אנחנו לא רוצים אותה כי היא לא טובה לישראל, לא יכול להיות שביצועה ייקבע על ידי התוצאות של מערכת היירוט או המקרה הסטטיסטי של הימצאות אנשים סמוך למקום הנפילה.
אם מחליטים שיש תועלת במבצע נרחב יותר, כדאי לצאת אליו כבר עכשיו; אם אין בו תועלת, ועושה רושם שלדעת כל הקברניטים אין, כל יום שעובר בלי שנגדיר לעצמנו כללים, אפילו מול אויב מאוס כמו הג'יהאד, רק מגדיל את האפשרות שנמצא את עצמנו במקום שאף אחד לא רוצה להיות בו. וגם אם הסיבוב הנוכחי ייגמר בקרוב, כדאי שבצמרת יתחילו לנסח, בשקט-בשקט, כללים כאלה לפעם הבאה, שאין לאיש ספק שתבוא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם