מבזקים

ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

עדיין מחכים להכרעה: שנה למחאה בסוריה

ילדים שריססו "העם רוצה הפלת המשטר" על קירות בדרעא סיפקו אות הפתיחה להתקוממות שגבתה חיי אלפים ושסופה אינו ברור

nrg מעריב | 15/3/2012 13:44

תגיות: סוריה,בשאר אסד

בדיוק לפני שנה, בתחילת מרץ 2011, הצטרפה סוריה לרשימת המדינות בצפון אפריקה ובמזרח התיכון שבהן פרץ "האביב הערבי", הכינוי שניתן להפגנות העממיות נגד המשטרים הקיימים בדרישה לדמוקרטיה ולזכויות אדם ואזרח.

יום השנה למרד בסוריה. צילום: רויטרס. עריכה: ערן אבירם

אות הפתיחה הבלתי רשמי ניתן ב-6 במרץ כאשר כמה נערים מהעיר דרעא שבדרום המדינה נעצרו אחרי שריססו על קירות את הסיסמה המוכרת "העם רוצה את הפלת המשטר". בעקבות הדיווחים על עינויים שעברו הצעירים העצורים, פרצה מחאה בעיר שלא זכתה לתהודה בינלאומית עד אז.

המפנה חל ב-15 במרץ, כאשר נערך "יום זעם" ראשון, במהלכו יצאו אלפי תושבים להפגנות נגד המשטר בערים המרכזיות, כולל בדמשק, בחמה , בלטקייה ובדיר א-זור ואף מול שגרירויות סוריות ברחבי העולם. הם דרשו בעיקר את הפלת משטרו של הנשיא בשאר אסד, סיום מצב החירום ושחרור האסירים הפוליטיים.

פליטים סורים מפגינים נגד אסד בירדן צילום: רויטרס

בתוך ימים התפשטה המחאה, כאשר עוד ועוד מפגינים יצאו לרחובות ביישובים רבים יותר. כוחות הביטחון החלו להגיב בירי אש חיה לעבר המפגינים שהותיר הרוגים ופצועים, וגם המיליציות הנאמנות למשטר הכו באלימות את הפעילים היריבים.

ככל שעברו הימים והשבועות והמחאה לא נרגעה, הסלים משטר אסד את צעדי הדיכוי. טנקים, תותחים ויחידות מיוחדות נשלחו לערים כדי "להילחם בכנופיות טרור שמטילות אימה על התושבים", לטענת השלטונות. על פי הערכות האו"ם, כ-8,000 בני אדם נהרגו עד כה, בהם מאות ילדים, ועשרות אלפים נעצרו ועונו.

מורדים בקרב יריות באידליב צילום: אי-פי

כמה ארגוני אופוזיציה הוקמו בניסיון להוות אלטרנטיבה למשטר הקיים, המרכזי שבהם הוא המועצה הלאומית הסורית, אבל מחלוקות אישיות והשקפות עולם שונות בקרב מתנגדי המשטר מקשות עליהם להפגין חזית אחידה. כמו כן הקימו המורדים, שמתבססים בעיקר על עריקים משורות כוחות הביטחון, את צבא סוריה החופשית שנאבק בצבא המשטר ועדיין מחכה שהקהילה הבינלאומית אולי תשלח לו עוד סיוע.

אחד ממוקדי הדיכוי המרכזיים היה בחומס, העיר השלישית בגודלה במדינה, שהמורדים הצליחו להשתלט על כמה משכונותיה. אחרי שבועות ארוכים של הפגזות ספורדיות, החל הצבא בתחילת פברואר במערכה ממוקדת של הפצצות מהקרקע ומהאוויר, בעיקר נגד המעוז

בשכונת באבא עמר. רק אחרי כחודש נכבשה העיר במחיר של מאות אזרחים הרוגים ומשבר הומניטרי חמור.

הנשיא בשאר אסד מיעט בהופעות פומביות מאז תחילת ההתקוממות, ובנאומיו המעטים הוא הציג שתי סיסמאות עיקריות: ההרג בסוריה מבוצע על ידי "כנופיות טרור" והוא חלק ממזימה חיצונית "מרושעת" נגד המדינה, והמשטר בהנהגתו יבצע רפורמות פוליטיות שיקדמו את המדינה לעבר דמוקרטיה. בין השאר קיים אסד משאל עם על חוקה חדשה, שבה כבר לא מובטח שלטונה של מפלגת הבעת', אבל בעולם התקבלה ההצבעה בגיחוך.

שנה למחאה בסוריה

צילום: אי-פי
1 / 30

הפגנה צנועה בדמשק ב"יום הזעם" הראשון, 15.3.11.
צילום: אי-פי-אי
2 / 30

בניין בית המשפט בדרעא אחרי שנשרף בימים הראשונים של ההתקוממות.
צילום: אי-אף-פי
3 / 30

עוד ועוד הצטרפו למחאה. צעירים מפגינים בדרעא.
צילום: רויטרס
4 / 30

פגעו גם באב: פסלו המנופץ של חאפז אסד.
צילום: אי-אף-פי
5 / 30

חיוך של רוע: אסד בנאומו הראשון מאז פרוץ המהומות, 30.3.11.
צילום: אי-פי
6 / 30

רק רוצים חופש: הפגנה נגד אסד בעיר בניאס.
צילום: אי-פי
7 / 30

מתחילים להפעיל כוח: חיילים סורים ליד דרעא, מאי 2011.
צילום: אי-פי
8 / 30

דוד מול גוליית: אזרח משליך אבן על טנק בדרעא.
צילום: אי-פי-אי
9 / 30

מחפשים מחסה: פליטים סורים במחנה אוהלים בטורקיה, יוני 2011.
צילום: אי-פי
10 / 30

זוהר מתוך החושך: השחקנית אנגלינה גולי מבקרת פליטים סורים בטורקיה.
צילום: אי-פי
11 / 30

מבית לבית: חיילים סורים בפעילות בג'יסר א-שוע'ור.
צילום: אי-פי
12 / 30

תדהמה דיפלומטית: שגריר ארה''ב בסוריה בביקור בקבר אחים.
צילום: אי-אף-פי
13 / 30

תומכי אסד מסתערים על שגרירות ארה''ב בדמשק .
צילום: אי-פי
14 / 30

תומכי אסד מפגינים את כוחם בדמשק.
צילום: איי-פי
15 / 30

הרוגים משני הצדדים: חיילים נושאים ארונות קבורה של חבריהם.
צילום: אי-פי
16 / 30

אסד בראיון עם ברברה וולטרס, דצמבר 2011.
צילום: אי-פי
17 / 30

זירת פיצוץ של מכונית תופת ליד מטה ביטחוני בדמשק, דצמבר 2011.
צילום: אי-פי
18 / 30

ראו ולא עשו כלום: משקיפי הליגה הערבית בחומס.
צילום: אי-פי-אי
19 / 30

אסד עם תומכיו בהפגנה בדמשק.
צילום: אי-אף-פי
20 / 30

מורדי צבא סוריה החופשית בהפגנה בחומס.
צילום: איי-פי
21 / 30

מורד בקרב על חומס.
צילום: רויטרס
22 / 30

הרס בחומס אחרי ההפגזות.
צילום: אי-פי
23 / 30

עשן עולה אחרי פיצוץ צינור נפט בחומס .
צילום: אי-פי
24 / 30

עיתונאים בקו האש: ארונותיהם של מארי קולבין ורמי אושליק שנהרגו בחומס.
צילום: אי-פי
25 / 30

פליטים מחומס על גבול לבנון.
צילום: אי-פי
26 / 30

מחפשים קצת חום: ילדים ליד מדורה באידליב.
צילום: אי-אף-פי
27 / 30

עוד ועוד הרוגים: גופות של קורבנות בטבח בחומס.
צילום: אי-פי
28 / 30

ניסיון עקר: קופי אנאן עם אסד בדמשק.
צילום: אי-פי
29 / 30

קבוצת מורדים ברגע קבוצתי באידליב.
צילום: רויטרס
30 / 30

פליטים סורים מפגינים נגד אסד בירדן.

מצגת הפסק מצגת

ובעוד מניין הקורבנות ממשיך לעלות בקצב מסחרר מדי יום, הקהילה הבינלאומית מציגה עמדה רפה ורכה על אף ההכרזות של אובמה וסרקוזי כי "תם עידן אסד". ארצות הברית והאיחוד האירופי אמנם הובילו קו תקיף של הקפאת נכסי המשטר והטלת סנקציות והליגה הערבית השעתה את סוריה משורותיה, אבל תמיכתן המתמשכת של רוסיה וסין במשטר אסד מונע ממועצת הביטחון לקבל החלטות מעשיות שיעצרו את הטבח.

גם נוכחותם של משקיפי הליגה הערבית בסוריה לא סייעה להביא להפסקת האלימות ואף שימשה כסות להסלמת הדיכוי מצד כוחות הביטחון. אפילו הבטחותיו של אסד לאורחיו הבכירים – החל משר החוץ הרוסי סרגיי לברוב ועד שליח האו"ם והליגה הערבית קופי אנאן– כי הוא מוכן להגיע להסדר לא שינו במאומה את המצב בשטח בעוד הטנקים, התותחים ומסוקי הקרב ממשיכים לתקוף אזרחים חפים מפשע, גם כאשר הם מנסים לחפש מקלט במדינות השכנות.

שנה אחרי, המצב בסוריה עדיין רחוק מהכרעה. אסד ממשיך להחזיק בכיסאו כשבכירי משטרו עדיין עומדים לצדו, והוא לא עושה רושם כי בכוונתו כמי שמתכוון לעצור את הדיכוי עד אשר אחרוני המפגינים והמורדים יחליטו להיכנע, ולא חשוב מה יהיה מספר הקורבנות. מנגד, על אף הנחיתות הצבאית והאלימות הקשה, יריבי אסד לא מפסיקים את המחאה ואת ההתנגדות ועדיין מקווים לסחוף את דמשק וחלב שנחשבות לערי המפתח.

בינתיים נראה כי אנחנו צפויים לעוד שבועות, ואולי עוד חודשים, דומים למה שראינו עד כה, אלא אם כן לפתע יהיה שינוי דרמטי בתוך סוריה עצמה או בקרב הקהילה הבינלאומית שיביא להפלתו של השליט החמישי מאז פרוץ האביב הערבי בשנה שעברה.