חשבון פתוח: הנאצים שמסתובבים חופשי
גם אחרי מותו של דמיאניוק, לפחות שמונה פושעים נאצים חיים ברחבי הגלובוס באין מפריע. ב"מכון ויזנטל" נלחמים על השמות האבודים
- השופטת דורנר: "העיקר לא לשכוח מה שקרה"
- הפושע הנאצי ג'ון דמיאניוק מת בגיל 91
באופן טבעי, מדי שנה הולך ופוחת מספרם של הרוצחים שעודם בחיים. ובכל זאת מדי חודש מגיעים לידי המכון בין שניים לשלושה שמות חדשים. "פעם זה היה בגלל הסימפטיה אלינו, כי ידעו שאנחנו מחפשים אנשים כאלה", נאנח ד"ר אפרים זורוף, צייד נאצים ומנהל סניף ויזנטל בירושלים.
"היום רבים מהמדווחים על פושעים שעודם מסתובבים חופשי, עושים זאת לצערי בגלל הפרס הכספי". לאחר מותו של "איוואן האיום", נותרו ברשימה שמונה שמות עיקריים של חשודים בביצוע פשעי מלחמה בתקופת מלחמת העולם השנייה.
בראש הרשימה ניצב סורן קאם, אזרח דנמרק וחבר לשעבר בס"ס, המבוקש במולדתו בגין התנקשות בעורך עיתון מחתרתי אנטינאצי בשנת 1943. לפני חמש שנים נמנע גירושו מגרמניה לאחר שנקבע כי אין די ראיות על מנת להרשיעו.
שם אחר הוא קלאס פאבר, הולנדי ששירת ביחידת ס"ס בהולנד. הוא הואשם ברצח 22 יהודים וברח לגרמניה, אך לא נכלא כיוון שהצליח להשיג אזרחות גרמנית.
הרשימה כוללת עוד את צ'רלס זנטאיי, חייל הונגרי בעת המלחמה, החשוד כי היה מעורב ברצח יהודים בבודפשט, הונגריה. באחד המקרים רצח יהודי משום שלא ענד טלאי צהוב. ככל הידוע, זנטאיי חי כיום באוסטרליה.
מבוקש אחר הוא מיכאיל גורצ'סקו, אסטוני ממוצא רוסי שהשתתף
מלבדם מופיעים ברשימה של מכון ויזנטל גם גרהרט סומר, שרצח 560 אזרחים באיטליה בזמן מלחמה העולם השנייה; ואיבן קלימן, ששירת במשטרת הביטחון האוקראינית בלבוב והיה מעורב ברדיפת יהודים.
כדי להגביר את זרם המידע שמגיע ולהילחם בזמן, הוחלט במכון ויזנטל לפני כעשר שנים להציע פרס כספי ל"מודיעים". בתחילת הוצע פרס של עשרת אלפים דולר, כעבור חמש שנים הוא הוגדל ל-25 אלף דולר וכיום הפרס שמוצע הוא בגובה 32 אלף דולר (או 25 אלף יורו) על כל מידע על פושע מלחמה שמוביל לכתב אישום לפחות.
כל מידע שמתקבל במכון חייב לעבור שלוש בדיקות: האם אכן קיים אדם כזה והאם הוא כשיר לעמוד לדין; האם ההאשמה נגדו נכונה, כלומר האם האיש אכן שירת במקום בו מדווחים עליו; והאם הוא כבר הועמד לדין בגין אותו פשע.
בגרמניה מחזיק מכון ויזנטל חוקר במשרה מלאה, שחוקר כל מקרה שקשור לפושעים גרמנים. במדינות אחרות ישנם עובדים זמניים, שמתבקשים להתחקות אחר החשודים ולאמת את המידע הקשור אליהם.
באם החקירה מאמתת שהבן אדם חי, כשיר לעמוד לדין ואכן ביצע את הפשע - המכון מעביר את השם למדינה שבה הוא אמור לעמוד לדין. לעתים מדובר במדינה שבה ביצע את הפשע, לעתים זו המדינה ששלחה אותו לבצע את הפשע.
"אנחנו בוחרים את המקום בו יש סיכוי יותר טוב שהאיש יועמד לדין", מסביר ד"ר זורוף, "רק אז אנחנו מתחילים ללחוץ שאכן הוא יועמד לדין, כי זה לא דבר מובן מאליו. זה תהליך שצריך לעבור כל מיני שלבים, כיוון שכל מדינה מציבה אתגרים אחרים".
לדבריו , מרבית המדינות אינן ששות להעמיד פושעים נאצים לדין. מדי שנה המכון מפרסם את שמות המדינות ונותן להן ציונים - לפי ההיענות להעמדה לדין של הפושעים. אך הזמן הדוחק כלל לא מבטיח שהם ישלמו אי פעם על מעשיהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם