בשלט רחוק: הכוכבים הגדולים של חיל האוויר
המטוסים הבלתי מאוישים מופעלים ממרחק, מסוגלים לשהות זמן רב באוויר ואף מג"ד לא מוכן לצאת למבצע בלעדיהם. הדבר הבא בצה"ל
מן הסתם, רחוק היום שבו הסיסמה "הטובים לטיס" תשונה ל"הטובים להפעלת כטב"מים", אבל אין חולק על כך שפעילות החיל השתנתה בשנים האחרונות באופן משמעותי בעקבות השימוש המתגבר במל"טים - כלים משוכללים שפותחו בישראל והגיעו, על פי פרסומים זרים, גם הרחק מכאן.
בזכות יכולתם לשהות באוויר שעות רבות, המל"טים היו אלה שלפי אותם פרסומים סייעו לזהות בבירור את התחמושת המועמסת על המשאיות שיצאו מנמל סודן בדרכה לעזה, בינואר 2009. בשלב הבא, על פי פרסומים זרים, השיירה הופצצה.
אם וכאשר תחליט ישראל על תקיפת המתקנים הגרעיניים באיראן, גם אז צפוי למל"טים, כך על פי אותם פרסומים, תפקיד חשוב במערכה. בעזה מתעקשים כלי התקשורת, משום מה, שהמטוסים הקטנים שיגרו טילים. בטייסת בפלמחים רק מחייכים לשמע השמועות.
ספק אם מישהו בצה"ל חלם בסוף שנות השישים, במהלך מלחמת ההתשה - אז נעשה שימוש בפעם הראשונה בטיסן, שחדר לעומק שטח האויב כדי לשמש כפיתיון לחשיפת טילי הקרקע המצריים - כי יבוא יום והכלים הקטנים יהפכו לכוח כה משמעותי בארסנל של חיל האוויר.
"המערך בתהליך שינוי בתפיסה", אומר מפקד הטייסת סא"ל צ', "הוא גורם מסייע להכרעה. בעבר הוא הביא תמונה בלבד, ובעקבותיה היו גורמי האש יורים. כלומר, הוא היה גורם מסייע ותו לא. היום יש תהליך של שינוי, והכלים האלה יודעים לבצע משימות, וגם לסייע בהכרעה. לא סתם הרמטכ"ל הגיע לבקר אותנו במהלך ההסלמה".
צ' מרוצה מתפקוד הטייסת שלו בסבב הלחימה האחרון. "זאת ההסלמה החמישית בשנה האחרונה, ואנחנו משתפרים מהתקפה להתקפה", הוא אומר.
אחת ההצלחות, לטענת גורמים בצה"ל, היא הפגיעה הנמוכה יחסית באזרחים: הפעם, מתוך 26 הרוגים, שלושה היו אזרחים. על פי אנשי חיל האוויר, מדובר בנתון לא פחות ממהפכני. "לפני עשור על כל חמישה מחבלים הרוגים היו עשרה אזרחים, והיום היחס הוא שעל כל 30 מחבלים, יש אזרח אחד הרוג. וכמובן שגם על זה אנחנו מצטערים", אומר סא"ל נ', היום איש מטה חיל האוויר שבמבצע "חומת מגן" היה סגן מפקד טייסת הכטב"מים.
הטייסת בפלמחים, שבה ביקרנו השבוע, דומה יותר למגרש טיסנים גדול. מפעילי הכלים הם אמנם פליטי קורס טיס, אבל מרבית החיילים שדואגים להמראה ולנחיתה של המטוסים היו בילדותם מטיסי טיסנים ונשלפו מגדנ"ע אוויר. "זה דומה, האמת, רק קצת יותר גדול", מחייך סרן ש', סגן מפקד הטייסת.
בצה"ל אין היום מח"ט או מג"ד אחד שיסכים לצאת למבצע ללא ליווי מהאוויר. שיתוף הפעולה של כוחות היבשה עם הכטב"מים השתפר, והיום שני הגורמים מכינים את המבצע יחד, וברוב המקרים נציג
"כל מילה מהאיש בקרון משפיעה על האדם שלמטה", מסביר רס"ן שי, סגן מפקד הטייסת, את החשיבות בשיתוף הפעולה. הסיפור הבא ממחיש זאת יותר מכל. הימים ימי מבצע "עופרת יצוקה", המקום: אחת מסמטאות העיר עזה.
כוח חי"ר, מלווה מהאוויר על ידי כטב"ם, עמד לעבור באחת הסמטאות הצרות בעיר. דקות לפני כן הכטב"ם סרק את האזור. לפתע זיהו מפעילי הכטב"ם אדם המסתובב לבדו בתוך חצר בית. מכיוון שהאפוד והמדים שלו היו בצבע ירוק זית, חשבו תחילה כי מדובר בחייל מהכוח הצה"לי הסמוך שהלך לאיבוד. רק ערנותו של אחד המפעילים סייעה לו להבחין בכך שאותו "חייל" אינו חובש קסדה צבאית כמתחייב.
ההפתעה מהגילוי ניכרת היטב בסרט הווידאו של האירוע. בעקבותיו, המטוס החל לעקוב אחרי האלמוני, שנמצא במרחק של פחות מ-50 מטר מכוח צה"ל הסמוך. לפתע אחז האלמוני בגופה ושם אותה בצד הדרך, במקום שבו אמורים היו החיילים לעבור בעוד פחות מדקה. עין בלתי מזוינת, סביר להניח, לא הייתה מבחינה בעובדה שהגופה ממולכדת בקילוגרמים של חומר נפץ.
אלא ש"האח הגדול" הבחין בכך ואף הזהיר את הכוח מפני מה שמצפה לו מעבר לפינה, תרתי משמע. חיי החיילים ניצלו. בד בבד הופעל ירי לעבר המחבל, שהצליח להימלט לבית סמוך והתחפש לזקן, אולם העובדה שהכטב"ם צפה בו כשנכנס הביתה סייעה בסופו של דבר לכוחות הקרקע לתפוס אותו.
כטב"ם מדגם "סרצ'ר" - גרסה ישנה יותר ביחס ל"שובל", "איתן" ו"הרמס" הנוכחיים - הציל חיי חיילים גם במהלך "חומת מגן". כך היה בקרב המפורסם במחנה הפליטים בג'נין, ב-9 באפריל 2002, שבו נהרגו 13 חיילי מילואים. "באירוע הזה היה שלב של נתק ובלבול, ולא הבינו מי יורה על מי", אומר סא"ל צ'. "מאוחר יותר אמרו לי: 'אתם הייתם כמו אנשי צוות'. הכטב "ם עשה סדר - מאיפה יורים, איפה הפצועים, לאן לרוץ".
סא"ל עידו, היום מפקד בית הספר לכטב"ם, היה אז מפעיל בטייסת: "אני זוכר שלא האמנו שנעבוד ככה עם מסוקי קרב ומטוסים, גם בשבילנו זאת הייתה הפתעה. ההרגשה הייתה מטורפת. הרגשנו שאם לא נסכל - מחר המחבל יתפוצץ בתל אביב. ליווינו אינטנסיבית את החיילים, ואני זוכר שפלסטינים ניסו להתפוצץ עליהם. היינו צופים שעות מעל בתי קברות, כי הפלסטינים ביימו לוויות, וניסינו לזהות'מתים' יוצאים מהקברים".
עוד לפני "חומת מגן", בימי הפיגועים הכמעט יומיומיים שלפני הפיגוע במלון פארק, עבדו הכטב"מים שעות נוספות ופשוט ביצעו מארבים אוויריים במשך ימים שלמים. כך, למשל, במבצע "גמלים בוואדי", ב-10 במרס 2002, התריע מידע מודיעיני טרי שהפיגוע הבא בדרך ושהמחבל נמצא בבית פלסטיני סמוך לירושלים.
ארבעה ימים רצופים חג המטוס מעל הבית במשימה משעממת מאין כמותה. אחרי 96 שעות הורגשה תזוזה: המחבל יצא בדרכו לפיגוע בירושלים. קילומטרים בודדים הפרידו בינו לבין עשרות ישראלים הרוגים.
ה"סרצ'ר" התחיל לעקוב, ולמטה, אי שם בין מטעי הזיתים, המתינו כוחות מיוחדים, אשר קיבלו בזמן אמת מודיעין מהאוויר. עשרה מטרים לפני שהגיע לאחד הפיתולים בכביש, מרחק עשר דקות מירושלים, נדהם לפתע לראות רכב מסחרי שועט לכיוונו במהירות.
מה שהוא לא ראה זה שנהג הרכב, איש ימ"מ, זינק מהרכב שניות לפני כן, מה שאפשר את הדהירה חסרת השליטה. ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת, וכמות חומר הנפץ שהתפוצצה הייתה עצומה, כפי שאפשר לראות היטב מצילומי הכטב"ם.
טייסת המל"טים הראשונה הוקמה בשנת 1971. ב-73' כבר ביצעה טיסות צילום ראשונות בעזרת מטוס שהורכבה עליו מצלמה. אגב, אותו מטוס שחזר מהגיחה, נאסף על ידי מסוק צבאי ורק לאחר שעות ארוכות פותחו התמונות. במלחמת לבנון הראשונה כבר נערכו גיחות צילום איכותיות יותר ובתדירות גבוהה יותר; ובמבצע "חומת מגן", לפני עשור בדיוק, התהדק שיתוף הפעולה בין כוחות הקרקע למפעילי הכטב"ם.
גם המטוסים - כולם מיוצרים בישראל, על ידי התעשייה האווירית ואלביט - שונו ללא הכר, ותפקידם היום, כפי שכבר הובן היטב, רחוק מלהסתכם בצילום.
אז אם המטוסים הבלתי מאוישים יודעים לבצע (כמעט) את כל המשימות ובמחיר נמוך בהרבה - עלות אף-35 בודד (המכונה "מטוס העתיד של חיל האוויר"), המוערכת ביותר מ-150 מיליון דולר, שווה לזו של טייסת שלמה של כטב"מים - מה הצורך במטוסי הקרב היקרים?
ההערכה בחברת לוקהיד מרטין האמריקאית, יצרנית האף-35, היא שזהו מטוס הקרב האחרון שהחברה תייצר; העתיד שייך למטוסים ללא טייס. עזר ויצמן וחבריו, מקימי חיל האוויר, אולי מתהפכים בקבריהם למקרא הדברים, אבל המציאות הזאת עשויה להתממש בטווח זמן של פחות מיובל. "אני מאמין לאמריקאים שאומרים שזה המטוס האחרון, אבל זה ייקח עוד הרבה זמן", אומר סא"ל צ'. "על כל פנים, ברור שבעתיד נראה פחות ופחות מטוסים מאוישים".
בעשור האחרון, מאז הוקמה מינהלת המל"טים במשרד הביטחון, חלה עלייה של מאות אחוזים במספר הכלים שחיל האוויר רכש. ביחס ישר לכך גם עלה מספר שעות הטיסה בהם. וכיצד טייסי הקרב, עד לא מכבר סמל חוד החנית של צה"ל, מתייחסים לדחיקתם הצדה? זהו נושא רגיש בחיל האוויר, שם משתדלים לא לפגוע בכבודם של הטייסים.
"אין שום יתרון לטייס במשימה משעממת כמו פטרול ימי או בהמתנה ממושכת מעל אירוע כדי לחכות שמשהו יקרה", אומר ראש מחלקת כטב"ם בחיל, סא"ל אלי אנקורי, "ויש גם משימות בעלות סיכון אישי. לכן היתרונות של הכלי הזה לבצע איסוף מודיעיני רציף ברור, וגם הטייסים מבינים את זה".
מפקד הטייסת צ', נווט קרב בעברו, מנסה לעמוד על ההבדלים: "מי מחברי לקורס הטיס שיודע מה שאני עושה, מקנא בי. לאיש צוות אוויר יש דבר שנקרא חדוות טיסה, כאן זה מתחלף בחדוות המשימה. אתה רואה בעיניים, מעורב רגשית - לפעמים הרבה יותר ממטוס מאויש, כי אתה הרבה יותר קרוב מנטלית לשדה הקרב - וכשאתה מסיים משימה בעזה ויוצא מהקרון, אתה מרגיש שאתה נופל מ-20 אלף רגל לתוך החולות. תוך שנייה אתה בפלמחים.
"הטיסה חסרה לי מדי פעם, זה נכון, אבל אני משתדל לטוס כשאפשר. האם הכרחי להיות טייס לשעבר כדי לפקד על טייסת מל"טים? זה עזר לי, אבל זה לא הכרחי. בפעם הראשונה, המפקד הבא של הטייסת יהיה כזה שגדל במערך, כלומר לא היה איש צוות אוויר, וזה מצביע על כך שהמערך הגיע לבשלות".
בימים אלה מציינים במפא"ת (המנהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון) עשור להקמת מנהלת המל"טים, שבראשה עומד דובי לביא.
"יכולת אמיתית מוכחת יש רק לנו ולארצות הברית", אומר לביא, "המערך הזה צובר תאוצה בכל העולם. אחרי הניסיון לפתח את מטוס הלביא, ישראל החליטה שפיתוח מטוס קרב גדול על משאבי המדינה, ולכן השקיעה במקומות שבהם יש יתרון יחסי והוא זול לעומת מטוס קרב.
"ישראל הייתה הראשונה בעולם שמפעילי המל"טים שלה לא היו טייסים. ההערכה שלי היא שיעברו עוד הרבה מאוד שנים עד שיהיו רק מטוסים בלתי מאוישים, אבל בוודאות היחס בין המאוישים ללא מאוישים יתפוס כיוון שונה לגמרי, ויהיו הרבה יותר כלי טיס בלתי מאוישים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם